שדעת גדולי החוקרים האלהיים, כרב סעדי' גאון, הרמב"ם והחובת הלבבות וסייעתם היא, שיסוד מצות האמונה
היא בעצמה מצות הידיעה והתעמקות החקירה הישרה. ובדעתם אחזו כמה מגדולי חכמי הקבלה המעמיקים על
פי דרכם. ודעת גדולי חכמי הרגש, שבראשם עומד ר' יהודה הלוי, ובעקבותיו אחזו בעל העקדה, הרי"ץ אברבנאל,
האב וגם הבן ר"י ליאון אברבנאל, והרבה מגדולי המקובלים, נבוני לחש של רגשי הנפש, הלכו בדרכם, אשר שדו
נרגא בכל המהלך של המחקר ההגיוני, ובססו ביותר את היסודות של עומק קדושת ההכרה השירית של רגשי
הנשמה והתעלותה הפנימית. והרב חסדאי קרשקש בעל אור ד' תמך שיטה זו דוקא על פי עומק ההגיון המחקרי
עצמו, ואת בנין הרגש העמוק בתועפות עוזו בנה על יסוד מפלתה של הפילוסופיא ההגיונית. ושיטה זו היותר
קרובה לאורחא דמהימנותא היא הולכת ומתחזקת במהלך הרוח של הדורות האחרונים. ובעקרן של דברים אלו.
