ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר
ה' אלקיך נותן לך לשבטיך ושפטו
את העם משפט צדק. (פרשתנו טז, יח). והנה
השופטים הם, כדפירש"י, דיינים הפוסקים את
הדין, ואילו השוטרים הם, כדפירש"י, הרודין
את העם אחר מצותם, שמכין וכופתין במקל
וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט. ולפ"ז
הרי רק ע"י השופטים מתקיים 'ושפטו את העם
משפט צדק', דהרי השוטרים אינם מעורבים
בתהליך השפיטה בשום צורה שהיא. רק אחרי
שהדיינים שפטו והכריעו את הדין, מוטל עליהם
התפקיד ליישם אותו. ואשר לפ"ז הרי תמוה הא
דנקיט קרא למינוי השוטרים בהך קרא בהדי
השופטים וקא מסיים אתרווייהו 'ושפטו את
העם משפט צדק', והרי השוטרים לא שייכי כלל
בהדי 'ושפטו'.
גם יש לתמוה בהא דכל מוני המצות מנו
את מינוי השופטים ומינוי השוטרים
למצוה אחת במנין התרי"ג מצות, ולכאורה הרי
קיימינן בשני מינויים באנפי נפשייהו, וכלשון
הברייתא בסנהדרין טז, ב 'מנין שמעמידין
שופטים לישראל ת"ל שופטים תתן, שוטרים
לישראל מנין, ת"ל שוטרים תתן', והרי
דהברייתא אכן נקטה להו כתרי מילי בפ"ע.
ולמה ייחשבו חדא במנין המצות.
החינוך מצוה ז' כתב וז"ל, וזה
שאמרתי שהרמב"ן ז"ל ימנה כל
הנפרטים בשמם אחד אחד מצוה בפ"ע, דוקא
כשהם חלוקים בענין כמו שכתבנו, כגון שאור
ודבש וכו', אבל במקום שהכל אחד, אע"פ
שנפרטים בשמות חלוקים לא נמנה זה כי אם
מצוה אחת, כגון כו', וכן שופטים ושוטרים
שאי"ז אלא שנעשה דין ע"פ אנשים אלה וצואה
אחת היא כו'. עכ"ל. ולכאו' נראה דהיינו דענין
השפיטה הוא קיום הדין ולא השפיטה
כשלעצמה, ועל כן גם השופטים וגם השוטרים
הנצרכים לקיום הדין נכללים בחד מצוה. ועיין.
בפסיקתא ריש פרשתנו איתא, אם יש
שוטרים יש שופטים ואין אין שוטרים
אין שופטים. עכ"ל. ובמדרש תנחומא הוסיפו
ע"ז בזה"ל, אם אין שוטר אין שופט, כיצד, כיון
שנתחייב אדם בב"ד לחבירו, אם אין שוטר
שיוציא ממנו, כיון שפורש מן הדיין אין סיפוק
ביד הדיין לעשות לו כלום אא"כ מוסר ביד
השוטר, ע"י אלו ואלו המשפט נגמר. עכ"ל.
הנה ל' הספרי משמע דדינא נקט דאם
אין שוטרים אין שופטים, דהא בהא
תליא, ועל כן בגוונא דאין אפשרות למנות
שוטרים לא רמיא עלן למנות שופטים. איברא
דל' התנחומא משמע דאי"ז אלא מציאות
הדברים דבדליכא שוטרים לא יקיים הבע"ד את
דין השופט, ולפ"ז הרי אין בחשש הזה סיבה
וטעם לבטל עיקר מצות מינוי השופטים. ואכן
באוה"ח ריש פרשתנו נקט ד'כל שהעם נשמעים
לדייניהם בלא שוטרים חייבין למנות
השופטים', ויעו"ש שנדחק בל' הפסיקתא ומסיק
דעכ"פ בגוונא דנשמעים מאליהם לשופטים
'קוראים אנו בשופט הזה שופט ושוטר', וע"כ
ודאי דרמיא עלן מצות מינוי השופטים בכה"ג.
עיי"ש.
דהגרי"פ פערלא בביאורו לסהמ"צ
דהרס"ג [פרשיות. פרשה א' בסופה]
נקט בפירו"ד הספרי שלדינא מינוי השופטים
ומינוי השוטרים מעכבין זא"ז, וכשמאיזו סיבה
אין בידינו למנות שוטרים בטלה גם מצות מינוי
השופטים. ויעו"ש דבזה יבואר היטב הא דמוני
המצות כללו את שני המינויים במצוה אחת,
דהוא עפ"מ שייסד הרמב"ם בשרשיו, שורש
י"א, שאם חלקי המצוה מעכבין זא"ז הם נמנים
במצוה אחת. עיי"ש. אלא דעיקה"ד צ"ב,
וכטענת האוה"ח, הרי ודאי יש כאלה שיהיו
צייתי דינא גם בלי שוטרים, וא"כ למה תהי'
מצות מינוי השופטים תלוי' באפשרות למנות
שוטרים.
במה שפירש"י דשופטים הם דיינים
הפוסקים את הדין, כ' המהר"ל בגור
אריה דהפירוש הזה מיותר, דפשוט הוא דהיינו
שופטים, ורש"י לא פירש כן אלא בגררא
ד'שוטרים', והיינו דכיון דשוטרים הם 'המכין
וכופתין במקל ורצועה עד שיקבל עליו דין
השופט' מוכח שה'שופטים' רק 'פוסקין את
הדין' ולא אוכפין את קיומו, והיינו דפירש"י
דשופטים הם הדיינים הפוסקים את הדין, דר"ל
שהם רק פוסקין את הדין. עכ"ד. אלא דעדיין
צ"ע, דהלא גם 'שוטרים' לא הי' רש"י צריך
לפרש כאן, דכבר לעיל בפרשת דברים (א, טו)
כתיב, ואקח את ראשי שבטיכם גו' ושוטרים
לשבטיכם, ופירש"י שם וז"ל, ושוטרים מניתי
עליכם לשבטיכם, אלו הכופתין והמכין ברצועה
על פי הדיינין. עכ"ל. ובאופן שפירש"י דידן
ה"ה מיותר לגמרי.
דהי' יתכן בזה עפ"ד השפתי חכמים
דרש"י בא בזה לשלול פירוש אחר
בשוטרים. דהנה להלן בפרשת המלחמה
(פרשתנו כ, ה) כתיב, ודברו השוטרים אל העם
לאמר מי האיש גו', והרי שגם הממונים על
המלחמה קרויים שוטרים, והיינו דפירש"י
דהשוטרים דידן אינם השוטרים דהתם. וכ"ה
בתרגום אונקלוס דלהלן בפרשת המלחמה תרגם
'סרכיא' והכא תרגם 'פורענין'. ואע"פ שרש"י
כבר פירש בפרשת דברים דהשוטרים הם
הכופתין והמכין ברצועה ע"פ הדיינין, הרי כיון
דשוטרים מתפרשא ביותר מחדא אנפי הוצרך
לפרש בכל מקום. [ובאמת בת"א נקט בפ'
דברים 'סרכין' כבפרשת המלחמה, ורק הכא
נקט 'פורענין'].
דצ"ע דסו"ס הרי נמצא דרש"י פירש
את השוטרים דפרשתנו כדפירש
להשוטרים דפרשת דברים ועל כן יש לתמוה
בהא דרש"י האריך טפי בפירושו דהכא
מבפירושו בפ' דברים. דיעו"ש דכתב 'אלו
הכופתין והמכין ברצועה ע"פ הדיינין', ואילו
הכא כתב 'הרודין את העם אחר מצותם, שמכין
וכופתין ברצועה ובמקל עד שיקבל עליו דין
השופט'. ולכאו' אם יש צורך באריכות זו, הו"ל
להאריך בפ' דברים שם נזכרו השוטרים בפעם
הראשונה.
שלקושטא נראה דרש"י דפרשתנו ורש"י
דפ' דברים לאו בני חדא בקתא נינהו.
דהתם נקט 'אלו הכופתין ומכין ברצועה ע"פ
הדיינין', ומשמעות הדברים שהדיינין מצווים
אותם לכפות ולהכות. והרי כשהדיינים פוסקים
את הדין ומכריעים את המשפט ודאי שאינם
מצווים לשוטרים להכות, ולא שייך להגדיר את
ההכאה כ'על פי' הדיינים. ונראה דקיימינן
בחייבי מלקיות דבזה הב"ד מצווה לשוטרים
לקיים בהנידון את העונש, ואינהו נינהו דמכונין
בל' המשנה 'חזן הכנסת'. ובזה שפיר הויא
ההכאה על פי הדיינים. והיינו דבפרשתנו שינה
רש"י והאריך בלשונו וכ' דהשוטרים הם
'הרודין את העם אחר מצוותן כו' שיקבל עליו
דין השופט', דהכא לא חייבו הדיינים את הנדון
במלקות [ע"פ], אלא בממון וכיו"ב, ותפקיד
השוטרים הוא 'אחר מצותן' לרדות בנדון לקיים
את הדין.
מדוייקים מאד בל' רש"י. דהנה
בפרשת דברים נקט רק 'רצועה' ולא
'מקל', דהיינו כדמת' דהתם קאי בחייבי מלקיות
הלוקין ברצועה של עגל, ורק בפרשתנו
דקיימינן בכפייה לקיום הדין שפיר נקט 'מקל
ורצועה'. ועוד זאת, בפרשת דברים כתב 'כופתין
ומכין' ואילו בפרשתנו כ' 'מכין וכופתין'. והיינו
כדמתבאר דהתם קאי בחייבי מלקיות, והרי כך
הוא סדר ההכאה 'והפילו השופט והכהו'
וכדתנן (מכות כב, ב) כיצד מלקין אותו, כופתין
שתי ידיו על העמוד הילך והילך כו' חזן הכנסת
עומד עליו ורצועה של עגל בידו כו'. והרי
דמעיקרא כופתין והדר מכין. משא"כ בפרשתנו
דקיימינן בכפיית הבע"ד לקיים את הדין נקט
רש"י 'מכין' מעיקרא ואח"כ 'כופתין' דהרי
ליכא בהכאה זו כפיתה על העמוד, ומכין אותו
מיד במקל ורצועה, ו'כופתין' דהכא יתכן
חבישה בבית האסורים וכיו"ב.
דלרש"י תלתא גווני שוטרים איתנהו,
השוטרים דפ' דברים שהם החזנים
המלקים ע"פ הדיינים את המחוייבים מלקות,
השוטרים דריש פרשתנו שהם הרודין את העם
לקיים את פסקי הב"ד, והשוטרים דפרשת
המלחמה שהם שרים ו'סרכין' הממונים על
המלחמה.
דלא פירש רש"י את השוטרים דהכא
כבפ' המלחמה ה"ז פשוט, דאותם
שוטרים הרי לא שייכי בהדי שופטים כלל ולא
הוה נקיט להו קרא הכא. אך עצ"ע מנ"ל לרש"י
דהשוטרים דהכא לא הוו החזנין דלעיל פ'
דברים. ויתכן בזה, שהמלקות הניתנת ע"פ
הדיינים קרויה על שמם, וכדכתיב (דברים כה,
ב) והפילו השופט והכהו, וממילא דהני חזנין
איכללו במ"ש שופטים תתן לך, ועכ"ח דהני
שוטרים דהכא לא חזנין נינהו אלא המכין במקל
ורצועה, שלא ע"פ השופטים, לקיים את דין
השופטים. ורק בפ' דברים דלא נזכרו שם
השופטים וכדכתיב ואקח את ראשי שבטיכם
אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים גו'
ושוטרים לשבטיכם, התם שפיר מתפרש
שוטרים במובן של חזני הכנסת. משא"כ הכא
דכתיב שופטים ה"ז כולל את המסייעים בהכאת
המחוייב 'על פי' השופטים [עי' ב"ק לב, ב
'והשלישי אומר הכהו'], ועכ"ח דשוטרים היינו
הרודים את העם לקיים דין השופט.
מזה לדינא דהא דמבו' בספרי
דשוטרים ושופטים מעכבין זא"ז
ודבאא"פ למנות שוטרים ליכא מצות מינוי
שופטים, הרי דאי"ז אלא ביחס לשוטרים דקרא
דידן דהיינו המכין במקל עד שיקבל עליו דין
השופט, משא"כ בגוונא דרק חזני הכנסת
להלקאת הלוקין אין לנו הרי דאי"ז מעכב
במצות מינוי השופטים. ודוק. וצ"ב מאי שנא
הני שוטרים המעכבים את השופטים מהני דלא
מעכבי.
והנראה בזה, דכשחסר לב"ד שליח שיבצע
את עונש המלקות שהטילו על הנידון
אין בכך שום גריעותא בענין הב"ד, כי הרי
ענינם לפסוק את הדין ולחייב את הנדון, וגם
אם לא יבוצע הדין הרי הפסק הוא פסק, ואף
גם אולי בעתיד ימצא הדרך לקיימו. אבל
כשחסרין שוטרים 'הרודין את העם אחר
מצוותן, שמכין וכופתין עד שיקבל עליו דין
השופט', הרי אי הציות של הבע"ד מהווה
התרסה כלפי סמכותו של הב"ד. מעמדו של
הב"ד נפגע וכבודו מושפל. אשר לכן ביחס
לשוטרים האלה הדין הוא ש'אם אין שוטרים
אין שופטים'. עדיף שהב"ד לא יפסוק את הדין,
משיפסוק ולא יצייתו בעלי הדין. ולכן השוטרים
האלה מעכבים במצות המינוי של השופטים.
והנראה בזה עוד, דכשאין לשופטים יכולת לכוף את
בעלי הדין יש לחשוש שלא יהיה להם
האומץ לדון את הדין כראוי. אם העם אינו כפוף
לשופטים, יש חשש שהשופטים יהיו כפופים
להעם, והמשפט יצא מעוקל, ולכן 'אם אין
שוטרים אין שופטים', כשאין לשופטים
אמצעים לאכיפת המשפט, יתכן שבמודע או
בתת מודע יימנעו מלהכריע הכרעות לא
פופולאריות שלא ימצאו חן בעיני העם. רק
כשעומדים לרשותם שוטרים עם 'מקל ורצועה
לרדות את העם' יוכלו לקיים את ה'לא תגורו
מפני איש' ולחתוך את הדין כראוי.
והא דכתיב שופטים ושוטרים תתן לך גו'
ושפטו את העם משפט צדק. דנהי נמי
דרק השופטים אינהו נינהו המקיימים את
ה'ושפטו', בכל זאת כדי שהם יוכלו לקיים
'ושפטו את העם משפט צדק' צריכים להיות גם
שוטרים בהדי השופטים, ולכן רק כאשר
שופטים ושוטרים תתן לך גו', יתקיים, ושפטו
את העם משפט צדק. רק כאשר יעמדו לרשותם
אמצעי אכיפה יחתכו את הדין כראוי.
והיוצא מן הדברים בתיקון הדעות ויישור
המעשים, דהנה במאי דכתיב שופטים
ושוטרים תתן 'לך' בכל שעריך גו' דקדקו
המפרשים דלכאורה תיבת 'לך' מיותרת, דהוה
סגי לי' לומר שופטים ושוטרים תתן בכל
שעריך. וידוע מש"כ בזה בש"ך עה"ת ובשל"ה
הק' [א"ה, כ"מ בספר הליקוטים להאריז"ל פ'
שופטים ממהרח"ו], דהתורה באה לרמוז בזה
שכל יחיד [לך] יש לו את ה'שעריך' שלו, שהם
העיניים והאזניים והפה וכו', השערים דרכם
הוא בא במגע עם סביבתו, ודרכם הוא משפיע
ומושפע, ובכל השערים האלה צריך האדם
לשים שופטים, דהיינו שכל ראיה ושמיעה
ודיבור טעונים שפיטה והכרעה, האם להסתכל,
להאזין, ולדבר. שופטים ושוטרים תתן לך בכל
שעריך.
להמתבאר הרי שבשופטים לחוד לא סגי.
אם אין שוטרים אין שופטים. לא די
בהכרעת השכל המכריע ושופט. האדם צריך
להפעיל על עצמו גם אמצעים של כפיתה
וכפייה להכריח את עצמו לקיים את הכרעת
השכל השופט. ונראה דהיינו ע"י הפעלת הרגש
מתוך התבוננות בדברים המעוררים את הלב
ומלהיבים את הנפש. הלימוד באגדות המושכות
לבו של אדם, וכפי שנתבארו ע"י דור דור
ודורשיו, ובדורותינו האחרונים ע"י גדולי
החסידות והמוסר, הלימודים האלה הם המה
ה'מקל ורצועה' הרודים את כחות הנפש וכופים
את הגוף הבהמי לקבל עליהם את דינו של
השכל השופט.
ולפי המבואר ביחס לשופטים ושוטרים
כפשוטם ש'אם אין שוטרים אין
שופטים' כיון שבהיעדר אמצעים של כפייה
המשפט עצמו ייצא מעוקל, הרי שכך הוא הדין
וכן היא המדה ביחס לשופטים ושוטרים
האישיים של כל יחיד ויחיד, שאם אין בידו
אמצעי כפייה להכריח את עצמו להוציא את
הכרעת שכלו מן הכח אל הפועל, הרי לא זו
בלבד שהמעשה לא ייעשה, אלא שבסופו של
דבר גם כושר השיפוט שלו ייפגע. כי הרי האדם
אינו רוצה לחיות עם סתירות פנימיות, כך שאם
מעשיו אינם מתיישרים עם הכרעתו השכלית,
הרי שהשכל שלו יישר קו עם מעשיו הלא
הגונים, והוא יהיה מן השמים חושך לאור ואור
לחושך. שכלו השופט יתעקם כדי להצדיק את
מעשיו. אם אין שוטרים אין שופטים.
והם הם המה דברי קדוש ישראל מרן הגרי"ס
זצ"ל באיגרת המוסר, וז"ל, האדם חפשי
בדמיונו ואסור במושכלו, דמיונו מוליכו שובב
בדרך לב רצונו כו'. אוי לדמיון אויב הרע הלזה,
מידינו הוא, בכחנו להרחיקו, בתתנו אוזן קשבת
אל השכל כו'. ומה נעשה, הדמיון נחל שוטף
והשכל יטבע, אם לא נוליכנו באניה היא רגשת
הנפש וסערת הרוח, עכ"ל. והיינו ד'רגשת הנפש
וסערת הרוח' הם ה'אניה' שבה יכול השכל
להחזיק מעמד בתוך ה'נחל שוטף' של ה'דמיון'.
בלי רגשת הנפש וסערת הרוח, הרי שהשכל
עצמו יטבע. השוטרים מעמידים ומקיימים את
השופטים.
ובספר אבן האזל סוף הלכות מעילה מש"כ וז"ל,
ושמעתי בשם גאון אחד שאמר לו אחד
מהחפשים, יש לי קושיות. אמר לו הגאון, אם
היה לך קושיות, היה אפשר ליישב לך
קושיותיך. החסרון הוא שהם אצלך לא קושיות
אלא תירוצים. אינך רוצה לשמור דיני התורה
ואתה רוצה לתרץ עצמך למה אינך שומר, ולכן
אתה ממציא לעצמך תירוצים כו'. ואמר הגאון
שזהו ממה ששנו חכמים בהגדה של פסח
בדיבור 'רשע מה הוא אומר' שאומר בעל
ההגדה 'ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר
בעיקר', דלכאורה קודם הוא כופר בעיקר ואח"כ
הוא מוציא עצמו מן הכלל. אבל באמת אינו כן,
דסיבת מה שכופר הוא בשביל שרוצה להוציא
עצמו מן הכלל ולהיפטר מדיני התורה, וזוהי
הסיבה שכופר בעיקר. עכ"ל.
יש תירוצים, אבל לתירוצים אין
תירוצים. ועל כן כושר השיפוט תלוי
ביכולת הביצוע, כי העדר הביצוע ממציא
תירוצים שאותם אא"פ לתרץ. רק ע"י שיש
שוטרים יוכלו השופטים לשפוט משפט צדק.
לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא. האור מאיר
את עיני השכל לראות את הדברים
כהווייתן, [שופטים], אבל בכך אין די, צריכים
גם את ה'ישעי', היכולת להתגבר על המעכבים
מלהוציא את הכרעת עיני השכל אל הפועל
[שוטרים], ורק אז 'ממי אירא'. ובימים אלה
בהם אנחנו הולכים ומתקרבים למשפט בפני
'שופט כל הארץ', המלך המשפט, עלינו לזכור
ולהזכיר את דברי חכמינו ז"ל (דברים רבה פ"ה,
ה) כשיש דין למטה אין דין למעלה, ועל כן עד
כמה שנעמיד שופטים ושוטרים בשערינו
הפרטיים [לך] נזכה להיכתב ולהחתם לשנה
טובה ומתוקה.
ועי' בחינוך (מצוה תצ"א) שמגדיר את המצוה
דמינוי שופטים ושוטרים [וזה לא
ב'משרשי המצוה' אלא בעיקר הגדרת המצוה
מדינא] בזה"ל, למנות שופטים ושוטרים
שיכריחו לעשות מצות התורה ויחזירו הנוטים
מדרך האמת אליה בעל כרחם, ויצוו בראוי
לעשות וימנעו הדברים המגונים, ויקיימו
הגדרים על העובר, עד שלא יהיו מצוות התורה
ומניעותיה צריכות לאמונת איש ואיש. עכ"ל.
מי שזוכה ל'ויהי ידיו אמונה', שכל כולו חדור
אמונה מכף רגל ועל ראש, אז באמת די לו
בשופטים לחוד, כי לבטח ילך דרכו בדרך
השכל. אבל התורה הרי 'על הרוב תדבר',
ובדידן כוחות הנפש צריכים רדייה וכפייה.
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. והנה
בתפילותינו אנחנו מתפללים 'השיבה שופטינו
כבראשונה', ונוסח זה ה"ה מיוסד עה"פ
'ואשיבה שופטיך כבראשונה'. גם בפסוק וגם
בתפלה אין התייחסות לשוטרים. הלא דבר הוא.
ונימא באימה דלעתיד לבא כאשר נזכה
ל'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'
יספיקו השופטים. לעת"ל לא תהיה גריעותא
בכך ש'מצות התורה ומניעותיה יהיו צריכות
לאמונת איש ואיש', כי הרי 'יקרא לך עיר הצדק
קריה נאמנה'. ואין בכך ביטול מצוה לעת"ל
דהרי אין מינוי השוטרים מצוה בפ"ע ואינה
אלא מכלל מצות השופטים לפי ערך הדורות
שבהם אין קיום לשופטים בלי שוטרים.
êëå גם בכל יחיד ככל שזוכה ל'תרחמני לגאול
אותי בגלותי לעורר לבי לאהבתך' הרי
שמוקד העבודה הוא בשופטים יותר
מבשוטרים. ונפש אדם תלמדנו בעזרת החונן
לאדם דעת לדעת את אשר לפניו.
ספר מרכבת יחזקאל
