הקדמה לספר נאד של דמעות

קודם שהנני מוציא לאור את ספרי זה, ראיתי לדבר דברים אחדים בנוגע לדרכי הדרוש בכלל, ולספרי זה בפרט. כי יודע אני שיש לי לדבר עוד [אודות ספרי זה] איזה דברים אל הקוראים, כי מן העת שסדרתיו עד עתה, משמשו בו איזו ידים, ועברו עליו איזו עינים מעיני ראשי האומה ונבוני‘, וכולם כאחד הללוהו, וגם האיצו עלי להדפיסו, ורק על דבר אחד העירוני, והוא למחוק את הענין הפרטי שבא בו באמרם: שבספר כזה המדבר מעניינים רמים ונשגבים וכוללים מעניינים הנוגעים לכלליות האומה, אין לערב בו ענין פרטי, הנוגע רק לאנשים פרטים, כי מה להקוראים לשום לב על מקרה פרטי, וזכרון מקרה פרטי כזה יכול להשפיל ערך החיבור והמחבר וקרוב הדבר שרבים מהקוראים יחשבו ג“כ כך, ויתפלאו על סגנון סדורו של ספרי זה. ואולם כשיקראו פתיחתי זאת יבינו טעמי ונמוקי, ויראו כי לבד ששמתי לבי לדברי המעוררים [כאשר זה דרכי מעודי, לשום לב ועין בוחנת, אל כל אשר יעירוני רבותי או חבירי.] כי באמת חשבתי מראש מזה וראיתי כי שלימותו של ספרי זה, דורשת שיבא בו הענין הזה, כי הלא בדברי אודות הענין הפרטי הזה, מצאתי מקום לדבר הרבה אודות מצב העשירים ויחוסם לבני עמם, וגם דבר פעולת האשה על הבית, ואם יחסר זכרון הענין הפרטי הזה, יש למחוק גם הדברים הנ”ל, והם בעיני רבי הערך עד שאלמלא לא נוצר ספרי זה, רק בגלל הדברים האלה ג“כ לא היתה יצירתו ובריאתו לבטלה, כי הם דברים שהזמן גורם לפרסמם ולהפיצם בישראל, ומי שיודע ובקי בתהלוכות התבל בכלל, ובחיי בני עמנו בדורנו זה בפרט, הוא ידע להוקיר ערך הדברים האלה, ויבין נחיצת פרסומם. ובספר כזה שענייניו בכלל הם ענייני דרוש ואגדה כאלה, הראוים ומסוגלים להשמיעם בקהל עם ועדה, לעורר הלבבות ולזכך הרעיונים, בספר כזה ראוי שיבאו גם הדברים האלה הקולעים ג”כ אל מטרה זו, ואקוה כי הדרשנים והמטיפים הבקיאים בחכמת הדרוש,‏ הם ידעו להוקיר את הדברים האלה, ויבינו עד כמה שעניינים כאלה, ראוים להיות עתה בימינו אלה לחומר ולבנים, לבנות מהם בנייני הדרוש, ולדבר מהם באזני השומעים, ורק בסגנון דרושים כאלה,‏ ימלא הדורש את חובתו למקום ולבריות, כי יסוד הדרוש ותכלית ההטפה, הוא להשריש על תלמי לבות השומעים, מדות טובות ונעלות ולהדריכם ביראת אלהים ומוסר שדי, להראות להם יוקר מעלת התורה ולהוכיח יושר אמריו, ולברר בכלל ערך מעלת משפטי דתינו וחוקינו ומנהגינו הקדושים, ולהפיח בקרבם אהבה טהורה, אהבה קדושה לעמם ודתם, לברר ולאמת מעלת הגוי הקדוש הזה, ועוצם כחו ודביקותו לדתו ותורתו, ולהרים מכשול מדרכם לעוררם על המגרעות והקלקולים, הנמצאים בהנהגתם ובהליכתם, במשאם ומתנם עם חביריהם בני ברית ושאינם ב“ב, ולהעירם ביחוד, להתרחק ולברוח מדברים כאלה, ששם שמים מתחלל מזה ושמביאים קלון וחרפה, על כלל בני ישראל, ומעפרים בעפר כבודם, ולהראותם את הסבות והמקורות מזה,‏ למען ידעו להזהר מזה, ואיך שיטיבו דרכם על ימים יוצרו,‏ ולהורותם את הדרך אשר ילכו בה, למצא חן בעיני אלהים ואדם, וללמדם את המעשה אשר יעשון, להיות אהובים למעלה ונחמדים למטה, ולהציע לפניהם הצעות שונות, במה שיש בידם לתקן מצבם המוסרי, ולשבץ כל אלה במקראות המתייחסים לזה, ובמאמרי חז”ל באגדה ובמדרש, כי הבקי והיודע את הספרות האגדית והמדרשית, ימצא לכל ענין וענין הנדרש לו כמה מאמרי חז"ל, מאמרים יקרים ונלהבים, המכלכלים בתוכם פנינים יקרים ונחמדים. ומאמרים כאלה כשיוצאים בלשון למודים ובשפה ברורה, מפי מטיף ודורש, שלבו מלא רגשי תבונות ודעת יראת ה’, ואהבת אדם הטהורה, יש לקוות שלא ישובו ריקם, ויעשו רושם עז על השומעים, להלהיב את לבם בדרכי ה' ותורתו, ולהרימם מעט ממצבם, כי גדולים מעשי הדורש היודע את אשר לפניו, ושחונן מאת החונן לאדם דעת, בכשרונות הדרושים לזה:

Before publishing this book, I saw fit to say a few things regarding the path of the necessary in general, and this book in particular. For I know that I still have some things to say to the readers [about this book of mine], because from the time I arranged it until now, some hands have worked on it, and some eyes have passed over it from among the heads of the nation and the wise, and they all praised it together, and they also urged me to print it. And they only pointed out one thing, which was to remove the private matter that was in it, saying: that in a book like this, which speaks of lofty, sublime, and general matters concerning the nation as a whole, there is no place for private matters that only concern individual people. For why should readers pay attention to a private incident, and the memory of such a private incident can diminish the value of the work and the author, and it is likely that many readers will also think this way and be surprised by the style of this book's arrangement. However, when they read this introduction, they will understand my reasons and justifications, and they will see that I paid attention to the words that stirred me [as is my way from the beginning, to give careful and discerning attention to everything that my teachers or friends would bring to my attention]. Because I truly thought about this beforehand and saw that the completeness of my book requires this matter to be included, for in my discussion of this specific matter, I found an opportunity to speak extensively about the situation of the wealthy and their relationship to their people, as well as the role of women in the home. If the memory of this specific matter is missing, the aforementioned points must also be deleted, and they are so valuable to me that even if my book were not created for these reasons alone, its creation would not be in vain. These are matters that time causes to become known and spread among the Jewish people. Anyone who is knowledgeable and proficient in the workings of the world in general, and in the lives of our people in this generation in particular, will know how to appreciate the value of these matters and understand the necessity of their publication. And in a book of this kind, whose subjects are generally matters of homiletics and aggadah, suitable and capable of being presented to the public, to stir hearts and purify thoughts, in such a book it is fitting that these words, which also hit this target, should be included. And I hope that the preachers and orators who are proficient in the wisdom of homiletics will know how to appreciate these words and understand how much such matters are suitable to be used now in our days as material and bricks to build homiletic structures from them and to speak them in the ears of the listeners. And only in such a homiletic style will the preacher fulfilll his duty to God and to humanity, for the foundation of homiletics and the purpose of preaching is to instill good and noble qualities in the hearts of the listeners and to guide them in the fear of God and the morality of ש-די, to show them the value of the Torah and to prove the righteousness of its words, and to clarify in general the value of the laws, statutes, and holy customs of our religion, and to instill in them pure, holy love for their people and their religion, to clarify and verify the value of this holy nation, its strength, and its devotion to its religion and Torah, and to remove an obstacle from their path, to awaken them to the shortcomings and flaws found in their conduct and behavior, in their dealings with their fellow covenant partners and those who are not part of the covenant. And such articles, when presented in learned language and clear speech, from the mouth of a preacher and lecturer whose heart is filled with feelings of understanding, knowledge, and fear of God, and pure love for humanity, it is hoped that they will not return empty-handed and will make a strong impression on the listeners, inspiring their hearts in the ways of God and His Torah, and lifting them up a little from their current state. For great are the deeds of the preacher who knows what is before him, and who is blessed by the One who grants knowledge to humanity, with the necessary talents for this: