רמב"ן בראשית כ"ב:א'
והאלהים נסה את אברהם – ענין הנסיון לדעתי בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה, ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא נסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי השם צדיק יבחן (תהלים י"א:ה'), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו, והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה.
AND G-D TRIED AVRAHAM. The matter of "trial," in my opinion, is as follows: Since a man's deeds are at his absolute free command, to perform them or not to perform them at his will, on the part of one who is tried it is called "a trial." But on the part of the One, blessed be He, who tries the person, it is a command that the one being tested should bring forth the matter from the potential into actuality so that he may be rewarded for a good deed, not for a good thought alone.
Know further that G-d tries the righteous, for knowing that the righteous will do His will, He desires to make him even more upright, and so He commands him to undertake a test, but He does not try the wicked, who would not obey. Thus all trials in the Torah are for the good of the one who is being tried
והאלהים נסה את אברהם. גבול יש לחופש הרצון, שהוא מתבלט בתכונתה של הבחירה, בכל מקום שהוא נמצא. גם באותן ההופעות, שאנו חושבים אותן לחפשיות מצד הרצון הבחירי של האדם, יש בהן בעומק הויתן דברים מכריחים שהם נסתרים ונעלמים מן העין. אבל יודע תעלומות ב"ה, אשר לפניו נגלו כל מצפונים, הנה הוא רצה להוציא לאור ההויה את כל אור הקודש, את כל הנצח והשיגוב, הטמון וגנוז בנשמתו הגדולת של אברהם. לצורך זה הופיע עליו רצון חפשי מחלט, בלתי מקושר בשום הכרח פנימי או חצוני, כדי שעצמיותו הפנימית הבלתי תלויה תופיע פה בהדר גאון עזה. וזהו יסוד הנסיון ברום גבהו. והאלהים נסה את אברהם.
"And God tested Avraham..." There is a limit to freedom of will, that attribute which is most pronounced through the act of choice, wherever it is found. Even those manifestations of life which we consider to be free expressions of human choice have in the depths of their existence certain elements of necessity which are hidden from the eye. The Knower of secrets, blessed be He, before whom all hidden things are revealed, wanted to bring into the light of existence all the light of holiness, all the eternal and lofty which was buried and hidden away in the great soul of Avraham. Toward this end he was graced with absolute freedom of will, free of any inner or outer constraints, in order that his unconditional inner selfhood manifest in all the greatness of its glorious might. This is the secret of the testing in its highest sense - 'and God tested Avraham.'
נסה קרוב ל״נסע״, ״נסח״, ״נשא״: להתרחק, להשליך למרחק, להרים אל על. הצד השווה שבשלושת השרשים האלה: לקדם דבר לנקודה רחוקה יותר או גבוהה יותר. וכך גם ״נסה״, לגבי כחות גופניים או מוסריים, פירושו ״לנסות״ או ״לבחון״; הווי אומר, להעמיד כחות אלה בפני משימה שמולה לא עמדו מעולם פנים אל פנים. מכאן, שכל נסיון או מבחן הוא עלייה, כיון שהוא מחזק ומאמץ כחות שהיו כבר קיימים, אלא שעדיין לא עמדו במבחן משימה מתקדמת יותר או גבוהה יותר. חֶבֶל שעמד כבר במאמץ נשיאת חמשים ליטראות, בוחנים אותו אם יוכל לשאת גם חמשים ואחד ליטראות. כשמדובר בכחות גופניים ומוסריים, המבחן מחזק ומרומם אותם.
הלא דבר הוא שתיבת ״אברהם״ בסוף הפסוק באה בטעם טיפחא [שאינה מפרידה בחוזקה את תיבת ״אברהם״ מהבאה אחריה]. הדבר מציין את היות אברהם מוכן ומזומן: ברגע שה׳ קורא אליו, הוא אומר: ״הנני״.
----
מלבי"ם בראשית כ"ב:א'
שאלות:
מה ענין הנסיון בכללו שהרבו חכמי לב בזה כמה פליאות. למה לא אמר בשום א' מעשרה נסיונות שהאלהים נסה את אברהם רק בנסיון זה. למה האריך את בנך את יחידך אשר אהבת ודי לאמר את יצחק. מ"ש אשר אומר אליך ולא מצאנו שאמר לו איזה הר רק אברהם בעצמו ראה את המקום מרחוק, וחז"ל אמרו אשר לא עלתה על לבי זה עקדת יצחק והלא אמר והעלהו שם לעולה. למה ספר שחבש חמורו ולקח נעריו ובקע עצי עולה. למה צוה להנערים לשבת פה וטוב שדבר גדול כזה יהיה בקהל רב לקדש את השם.
ויהי אחר הדברים האלה – מוסב על כל הדברים שספר מענין אברהם שכולם היו נסיונות, שיש הבדל בין נסיון לבחינה, הבחינה היא שבוחן אם נמצא בדבר מה, מה שיחויב שימצא בו מצד טבעו, למשל הבוחן את הזהב אם הוא זהב ולא סיג, והמנסה ינסה אם נמצא בדבר כח מה שאינו ידוע בטבעו, למשל אם יש בזהב כח המשיכה וכדומה, וכן הבחינה באדם הוא, אם הוא שלם עם ה' כפי טבע רוב בני אדם. ונסיון הוא אם יעמוד בצדקתו בדברים שהם למעלה מטבע הבשר, והנסיון אין לו שיעור שאברהם נתנסה בעשר נסיונות, שכל נסיון הוא למעלה מהקודם אליו, וכמ"ש במדרש נתתי ליראיך נס להתנוסס נסיון אחר נסיון, דגלין אחר דגלין בשביל נסותם בשביל גדלם כנס הזה של ספינה, שלפ"ז יפורש בצד אחד אחרי הדברים והאלהים כבר נסה את אברהם בתשעה נסיונות, אז ויאמר אליו, זה הנסיון האחרון שהוא למעלה מכל ציור בטבע האדם, ובפשוט יאמר והאלהים נסה, על נסיון זה האחרון לבד, שלא היה הצווי רק משום נסיון לא לעשות המעשה ההוא, שאחרי הדברים הקודמים שבהם עלה אברהם בנסיונותיו מדרגה אחר מדרגה, בא לנסותו בנסיון היותר גדול, שבו נתראה איך גדלה יראת ה' ואהבתו אצלו בתכלית מה שאפשר לצייר.
