עבודה רוחנית גדולה היא לאדם, שיפתח כ"כ את עצמו עד שיכיר את קרבת אלהים אליו בפנימיותו.
It is a great spiritual endeavor for a person to develop himself so much that in his inner being he will recognize Hashem’s closeness to him.
כל סדרי החיים הם מתישרים, כשנטיה זו הכוללת היא מתעוררת יפה.
When this all-inclusive propensity will be thoroughly awakened, all of the affairs in his life will straighten out.
לשם צורך זה אין הפרש באיזה אופן יבאו לידו ההרגשות עד קרבת אלהים, אם יבאו בדרך שכל והכרה הגיונית או בדרך הרגשה פנימית, ובלבד שיכיר בתוכיותו את עצמה ואמתתה.
For a person to attain this, it makes no difference how these feelings of closeness to Hashem come to him—whether through his intellect and rational awareness or in the way of inner feeling—as long as he recognizes within himself the might and truth of that closeness.
המצות כולן והתפילות, הנן המכשירים היותר טובים להרחיב את הנטיה של קרבת אלהים, ולהרחיב את צעדיה במעמקי הנפש.
All of the Torah’s commandments and prayers are the best preparations to broaden a person’s propensity toward closeness to Hashem and to broaden its steps in the depths of his spirit.
על כן גדול ורם הוא מאד ערך כל תפילה בכונה, כל ברכה ותהילה, כל מצוה וכל מנהג טוב, שהם הם הנם האמצעיים ליסד את הרגשת קרבת אלהים בלבו של אדם בדרך יסוד מוסד.
Therefore, the value of every prayer recited with intent, every blessing and praise of Hashem, every mitzvah and every good custom is very great and exalted, because they are the means via which a person lays a solid foundation for feeling close to God in his heart.
אמללים הם האנשים אשר לא ידעו את ד', אשר לא יתפללו ולא יעשו את המצות עם כל קהל עדת ישראל.
How wretched are those people who do not know Hashem, who do not pray and who do not perform the commandments together with the entire congregation, the community of Israel.
ההכשר שבנשמה לתביעת קרבת אלהים מבקשת גם מהם את תפקידה, והם באשר אינם ממלאים את חובתם לנפשם, נשארים הם ע"י זה אומללים יבשים מכל טל טוהר, ואף אם ירטיבו מעשים טובים למלאות את צמאון המוסר הטבעי שבתכונתם, לא יוכל צורך זה להספיק את החסד מצד הצורך של תביעת קרבת אלהים, שאיננה מתמלאת כ"א במעשים אלהיים מיוחדים לשם ד', בשיחת קודש ומעשה מצוה ופקודי ד'.
The soul’s aptitude for demanding closeness to Hashem seeks to fulfill its function in those people as well. But since they do not fulfill their obligation to themselves, they remain wretched, dry of all dew of purity. Even if they bring the moisture of good deeds to fulfill the natural moral thirst in their character, the fulfillment of that need cannot satisfy what they lack in terms of the need that demands closeness to God. That can be fulfilled only by performing Godly deeds that are dedicated to the name of Hashem, with holy prayer and with the performance Hashem’s commandment and directives.
מתוך החמלה שעלינו לחמול על כללות האדם, וביחוד על בנינו והקרובים לנו בגזע ורוח, הננו מתעוררים לישר לפניהם את הדרך הישרה של קרבת אלהים, שהיא נקנית ע"י התורה, בתלמודה וקיומה.
With the pity that we must have on all mankind, and in particular on our children and those close to us in race and spirit, we are inspired to straighten before them the straight road that leads to closeness to Hashem. That closeness is acquired by means of the Torah: by learning it and keeping it.
וכל מה שתעלה בידנו יותר מטרה נעלה זו, כל מה שיתרבו המעשים הטובים והטהורים המביאים בטבעם להשרשת קרבת אלהים בכח החיים, כן יגדל האושר בעולם.
And the more we attain this elevated goal, [i.e.,] the greater the increase of good and pure deeds that by their nature lead to implanting closeness to Hashem into the power of life, the more will happiness increase in the world.
