EXACTLY!!!!
בעמדנו על סף השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, במצב של תקוה והתעודדות לעומת כל הדכאון אשר עבר עלינו בשנה זו העומדת לחלוף מול עבר פנינו, וממעמקי הלב נאמר עליהם "תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה".
ואנו נזקקים לפשפוש המעשים ולהתקרבות לאורח התשובה המביאה גאולה ורפואה לעולם, לפי מצבנו בעולם בכלל ובארץ ישראל שלנו בפרט, הננו צריכים לציין את הגוון המיוחד הדרוש להיות מובלט אצלנו בכיון היסודי הזה.
דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות. תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהוים את הקהל שלנו בכללו, והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל. ידענו שאין בני האדם שוים במדרגותיהם, ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו.
ההבלטה של שני השמות הללו וההסכמה הדמיונית המקשרת את האישים הפרטיים שכל אחד מהם יתאמר לומר: אני הנני ממחנה זה, השני אומר גם הוא: אני הנני ממחנה זה, וכל אחד ואחד הוא מרוצה מעמדתו, הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים. "החרד", כלומר מי שהוא חושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים", הרי הוא מביט הבטה מלמעלה למטה אל המחנה השני "החפשים". ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו. ו"החפשי", כלומר, מי שהוא עומד בזה המחנה שהוא מתאמר בשמו המודרני הזה, הרי הוא בודאי חושב, שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל. ונמצא, שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא?
זהו העיכוב האחד. ועוד עיכוב שני, מה שהוא איננו קל מן הראשון, כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה, וההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על ישראל הגוי כולו, הרי היא כמו מתעלמת מעינינו, והננו ממששים כעורים באפילה.
אין לנו עצה אחרת, אמנם, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו. באמת, לא שני מחנות כי אם שלשה מחנות הננו מונים מאז. מסורת ישנה היא ש"צבור" הוא כולל במובנו כפי הנוטריקין שלו "צדיקים בינונים ורשעים", אבל זהו דוקא תיאור אישי, ועל כל אדם בפרט למדנו ש"אפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין.
והננו צריכים להחליט, כי כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה, וביחוד בכל אלה שהערך הכללי של ישראל ותקותו יקרים להם באיזו מדה שהיא.
נתודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע, שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה, ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נושע תשועת עולמים, ותתקיים בנו התפילה המוקדשת קודש קדשים, שהננו עתידים להביעה בכל כך המית נפש "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".
("היסוד" גליון ס', כ"ו אלול תרצ"ג)
As we stand on the threshold of the coming new year, which is upon us and all of Israel for good, in a state of hope and encouragement as opposed to all the difficulty that has passed over us this year, which is about to end before our eyes, and from the depths of our hearts we say about them, "May the year and its curses come to an end, and may the year and its blessings begin."
And we need to examine our deeds and draw closer to the path of repentance that brings redemption and healing to the world. According to our situation in the world in general and in our Land of Israel in particular, we need to highlight the special aspect that needs to be emphasized in this fundamental direction.
It seems to us that we are divided into two camps. We're always used to being called by the two names that make up our entire community: "Charedim" and "Chofshim." New names that we haven't been used to hearing at all since then. We knew that human beings are not equal in their ranks, especially regarding their spiritual content, which is the foundation of life, but that there would be a limited and special place for this, describing sects and factions, we did not know. And so on, in this regard, we can certainly say that the first days were better than these, and may we be able to forget from us, in general, these two names that stand as a stumbling block for us on the path of strong and pure life, which should return to us in the light of God that will illuminate us.
The emphasis on these two names and the imaginary agreement linking the private individuals each of whom is said to have said: I am from this camp, the other also says: I am from this camp, and each and every one is satisfied with their position, this blocks the path of correction and self-improvement from both sides. The "Charedi," meaning someone who considers themselves part of the camp called "Charedim," looks down from above at the other camp, the "Chofshim." And regarding thoughts of correction and repentance, doesn't he immediately cast a glance at the other camp standing before him in all its nakedness of Torah and commandments, and he thinks in his mind that repentance in its fullest sense is needed there, that things are directed toward them not to him? And "the free one," meaning, whoever is in this camp that boasts this modern name, certainly thinks that the whole idea of repentance is a "Charedi" formula that doesn't apply to him at all. And we find that from both sides we are left bare, and from where will the cure for our mental anguish come?
This is the one delay. And another delay, which is no less difficult than the first, as if an iron wall stands before us between camp and camp, and the general illumination from the source of divine unity, which is necessarily meant to rest upon the entire nation of Israel, seems to be hidden from our eyes, and we are groping like the blind in darkness.
We have no other advice, indeed, than to remove the names of these owners from our camps. Truly, we count not two camps but three camps since then. An old tradition is that "tzibur" is inclusive in its meaning, as its acronym "tzaddikim, beinonim, and reshaim" (righteous, intermediate, and wicked) indicates. However, this is specifically a personal description, and we have learned about every individual in particular that "even if the whole world tells you you are righteous, consider yourself as wicked." And it is very good for a person to be immersed in self-reflection, to examine their inner flaws, and to look favorably upon others, so that they can truly believe that there is also a good treasure hidden from view in their conscience.
And we must decide that a hidden power of the march for good exists in all camps and in all individuals of the nation, and especially in all those for whom the general value and hope of Israel are dear to them to some degree.
We will know each other as brothers in the name of Klal Yisrael, not in the name of a party or faction. We will know that in every camp we have much to correct and much to receive from the light and goodness of each other. Then the general, supreme light will appear upon us, in which eternal salvation will be achieved. And the prayer dedicated to the Holy of Holies, which we are destined to express with such great self-sacrifice, will be fulfilled in us: "And they all gathered together as one to do Your will with a perfect heart."
