לצערי הרב לא היה לי כ"כ קשר עם הרב. היום אני מעצים את הקשר - לומד את תורתו, שר את שיריו [אני רוקד עם בנותי בשבת למנגינת "ישמחו במלכותך" ששרנו בירידה לכותל], ומצטט אותו. הוא עשה ועושה עלי רושם אדיר.
פעם אחת הזמין אותי ועוד בחור [בשם רובנשטיין] לאכול אצלו בסעודת ליל שבת ומה שבולט בזכרוני היה כמה היה מנומס ומכבד [נימוסים אירופאיים ולא החספוס ישראלי] למרות שהייתי בסך הכל בחור צעיר. היתה חוויה נעימה מאד. [וכמובן הצטרפה לזה הרבנית האמא שתחי' שתמיד היתה נעימה וחברותית. היא היתה מחזקת אותי ומשבחת אותי על רצוני להישאר בארץ].
פעם שאל אותי אם אני נשאר בארץ [הורי היו אז בחו"ל]. אמרתי שכן - החפץ חיים לא זכה לעלות ואני לא רוצה לפספס את ההזדמנות והזכות! הוא ענה בקולו הצרוד והססגוני - "החפץ חיים? ומה עם משה רבינו??!!"
פעם קבעתי להיפגש איתו אישית ובפגישה הסביר לי יסוד [שאני משתמש בו הרבה] שלמרות שתורת החסידות [אצל חלק מהאדמורי"ם] מורכבת מהרבה ווארטים קצרים יש מאחוריהם פילוסופיה שלימה.
היו לי הרבה בעיות במערכת העיכול. פעם ניגש אלי ושאל "שמעתי שהאיצטומכא [קיבה] שלך אינו שוה בשוה...."
למדתי בספריה ואני זוכר איך היה יוצא משם עם ערימת ספרים. היתה שמועה מהלכת שהוא קורא כל ספר חדש שנכנס לספריה מכריכה לכריכה. אפילו אם זה לא היה מדויק - הסיפור מתאים לו...
מה שתפס אותי [ועדיין תופס אותי] היתה רחבת האופקים שלו. כל התנ"ך, כל ספרות חז"ל, ראשונים, אחרונים, פרשנים למיניהם ולסוגיהם, פשוטו של מקרא, חסידות ומוסר על השוה והשונה מביניהם, הרב קוק בעומק ההבנה, הרב חרל"פ, הפחד יצחק ודומיהם, וגם הכיר את ספרות של העולם האקדמי [פעם שאל ממני ספר תורני-אקדמי] ועוד ועוד. קרא הכל. גם היה מצטט מהרדיו [הקשיב בשש בבוקר] כמו מהתוכנית "רגע של עברית". מדהים. פעם ציטט מה ששמע ברדיו שפרופסור גדול לפיזיקה הסביר שמבחינת חוקי הפיזיקה הים אמור להציף את העולם. וכשנשאל למה זה לא קורה, ענה בציטוט דברי הפסוק "אשר שמתי חול גבול לים" [ירמיהו ה' כ"ב]. פעם אמר שהיה כנס [נדמה לי שנכח בו] של מטפלים נפשיים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכו' ורובם היו מאמינים - כי ראו את העומק האינסופי של הנפש האלוקית. אני חושב על זה הרבה.
וכל השיעורים נמסרים בשפה כ"כ עשירה, גבוהה ומתוקה מתובלים בהרבה סיפורים וניחוחים מהעבר וחוש הומור מושחז. היה כיף לשמוע וגם אפילו לראות אותו. היה יפה תואר ויפי מראה. הוא השכיל לשלב את ה-הכי מודרני ועדכני יחד עם כל העבר המפואר של עולם התורה בארץ ישראל ובאירופה. וזה בא לידי ביטוי גם בלבוש שלו - פעם אמר "אני מפד"לניק בלב". שילוב של מפדלני"ק אבל לפי החזות החיצונית המהודרת [כשמו כן הוא] ואצילית יכל להיות ראש ישיבה של כל ישיבה חרדית כי באמת שילב את הטוב של העולם החרדי יחד עם הטוב בציבור הדתי לאומי והארצישראלי. איש האשכולות. כל זרמי המחשבה היהודית יחד עם השילוב הפרסונאלי של חברון-גדלות האדם ["כותנת בפנים", לא ללכת עם סנדלים בלי גרביים וכו'] ומרכז הרב-ותורת הרב קוק.
לאחרונה סיפר לי חבר שביקשתי ממנו בזמנו להשיג מהרב את התרגום שלו למאמרי הספר פחד יצחק שנכתבו באידיש. הוא דפק בדלת, הרב קיבל אותו עם כבוד מלכים, הגיש לו כיבוד ואז שאל מה רצונו. נדמה לי שנתן לו את העותק האחרון שהיה לו.
גם אציין שלעולם לא שמעתי ממנו מלה רעה או ביקורתית על אף אדם או אף קהילה גם המשמיצים אותו.
פעם נסעתי לחו"ל וביקש ממני לקנות מצלמה מסוימת [אולי בשביל הרבנית] ונתן לי כסף. דומני שחזרתי עם מצלמה אבל לא בדיוק הדגם שביקש. עד היום אני מרגיש רגשי אשמה. לפחות זה רציתי לעשות בשבילו. אני בטוח שממושבו בגן עדן לא כ"כ מעניין אותו המצלמה...
השיעורים שלו על פורים הפכו את היום מיום של הוללות ופירוק יצרים ליום מלא עומק וקדושה. אני עדיין זוכר שידיד אחד אמר לי שהרב הדרי שינה את הפורים שלו.
פעם מסרתי לו משהו שכתבתי. אח"כ ראה אותי ואמר "למה רצחת את הרב בנדיקט?"
הרב ד"ר בנדיקט היה רב בחיפה. שמתי לב שעבר הרבה זמן מאז שהוא הדפיס משהו אז הנחתי שכבר הלך לעולמו והוספתי לשמו "זצ"ל". ולא...
פעם שאלו אותי למה בישיבה לא מדברים על אקטואליה-חדשות. ענה "בישיבה עוסקים בנצח". בדורנו שכ"כ מרבים לדוש בחדשות אני חושב על זה הרבה. עדיף לעסוק בנצח.
המיוחד בישיבת הכותל [חוץ מהרב הדרי, המיקום ועוד ועוד] היו הרבנים המאד מיוחדים שהביא הרב - הרבנים כ"ץ, דז'ימיטרובסקי ונבנצל. לעולם לא היתה וגם לא תהיה ישיבת הסדר עם רמה כזאת של רמי"ם. כנראה היה לו חשוב יותר להנחיל תורה לתלמידים מאשר לדקדק על פרטי השקפות עולם שאולי לא תאמו בדיוק לקו הישיבה, ובעיני זה דבר עצום. היום זה פשוט לא קיים.
התפעלתי גם מהתפילות שלו [ששם נמדדת יראת שמים]. כל פעם אבל כל פעם שמונה עשרה מאד ארוך. אף פעם אבל אף פעם לא התפלל בשטיבלאך המקומי [ביכנ"ס הרמב"ן] כנראה משום שלא אחז מצורת התפילה בשטיבלאך. חוץ [אולי זכרוני מטעה אותי] מפעם אחת בשנה - מנחה בשבת הגדול ועשו לו אז כבוד גדול ונתנו לו שלישי.
בקיצור - מי יתן לנו תמורתו. אין כמוהו בעולם. לכן חשוב לי שהתורה שלו תופץ ותילמד.
אני מצידי מקווה להמשיך ללמוד ממנו למען יהיו שפתותיו דובבות בקבר ויעלה מעלה מעלה בגן עדן.
