Did The Rambam Believe in Demons?

In the Sefer Sichos Rav Tzvi Yehuda on Sefer Bereishis [p.295-6], he makes the remarkable claim that the Rambam absolutely believed in demons. How can he deny them?? It is explicit in numerous Gemaros that there are demons and the Rambam was a Tzadik and he wouldn't deny that. 

Surprising claim in light of below......    

פירוש המשנה לרמב"ם עבודה זרה ד':ז'

ממה שאתה צריך לדעת, כי הפילוסופים השלמים אינם מאמינים ב"טלאסם", אלא לועגים להם ולאותם החושבים שיש להם השפעה. וביאור זה יארך, אבל אמרתי את זאת מפני שאני יודע שרוב בני אדם ואולי כולם נפתים אחריהם פתיות גדולה מאד, ובדברים רבים ממיניהם, וחושבים שהם דברים אמתיים, ואין הדבר כן.

ואפילו טובים וחסידים מאנשי תורתינו חושבים שהם דברים נכונים אלא שהם אסורים מטעם התורה בלבד, ואינם יודעים שהם דברים בטלים ושקריים הזהירה התורה עליהם כדרך שהזהירה על השקר. והם דברים שנעשה להם פרסום רב אצל העמים, והיסוד לכך הם "אלצאבה", והם האנשים אשר רחק אברהם אבינו מהם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שנתן ה' בלבו מן החכמה. והיו מכבדים את הכוכבים ומיחסים להן פעולות לא להן, והם אשר יסדו את גזירת הכוכבים והכישוף והלחשים והורדת הרוחניות ושיחות הכוכבים והשדים והקסם והניחוש לכל ריבוי מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מן הענינים האלה אשר שלפה תורת האמת חרבה עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה זרה וענפיה.

Mishnah commentary by Maimonides, Avodah Zarah 4:7

What you need to know is that complete philosophers do not believe in "talisman," but rather ridicule them and those thinkers who have influence. And this explanation will be lengthy, but I said this because I know that most people, and perhaps all, are deceived by them with very great foolishness, and in many things of their kind, and think they are true things, but it is not so.

And even good and pious people from our Torah community think that these are correct things, but they are only forbidden by the Torah, and they do not know that these are vain and false things, which the Torah warned against in the same way that it warned against falsehood. And these are things that will be widely publicized among the nations, and the foundation for this is "Tsaba," who are the people from whom our forefather Abraham distanced himself and disagreed with their corrupt opinions based on the wisdom that God placed in his heart. And they honored the stars and attributed to them actions that were not theirs, and they were the ones who established the decree of the stars, sorcery, incantations, the lowering of spirituality, conversations with stars, demons, magic, and divination in all their various forms, and seeking the dead, and many of these matters against which the Torah of truth drew its sword and cut them off. They are the root of idolatry and its branches.

Moreh Nevuchim 3-46

דע שבעיני הצאבים היה הדם טמא מאוד, ואף על פי כן היו אוכלים אותו, בטענה שהוא מזון השדים, ועל כן למי שאוכל אותו תהיה אחווה עם השדים והם יבואו אליו ויודיעו לו את העתידות, כמו שההמון מדמיין בעניין השדים. אך היו אנשים שאכילת הדם היתה קשה עליהם, כי זה דבר שטבע האדם נגעל ממנו, ועל כן היו שוחטים חיה ואוספים את דמה בכלי או בגומה, והיו אוכלים את בשרה של הנשחטת סביב אותו דם. הם דמיינו שבפעולה זו השדים אוכלים אותו דם, שהוא מזונם, בעת שהם אוכלים את הבשר, וכך מושגת אחווה (עם השדים), מתוך כך שכולם אוכלים על שולחן אחד ובחבורה אחת. וכך לטענתם יבואו אליהם אותם שדים בחלום ויודיעו להם נסתרות ויועילו להם. כל אלה דעות שהלכו אחריהן, העדיפו אותן והיו מפורסמות באותם זמנים, וההמון לא פקפק בנכונותן. על כן התורה, השלמה ליודעיה, החלה לסלק את המחלות החמורות האלה, ואסרה לאכול את הדם.

Although blood was very unclean in the eyes of the Sabeans, they nevertheless partook of it, because they thought it was the food of the spirits; by eating it man has something in common with the spirits, which join him and tell him future events, according to the notion which people generally have of spirits. There were, however, people who objected to eating blood, as a thing naturally disliked by man; they killed a beast, received the blood in a vessel or in a pot, and ate of the flesh of that beast, while sitting round the blood. They imagined that in this manner the spirits would come to partake of the blood which was their food, while the idolaters were eating the flesh: that love, brotherhood, and friendship with the spirits were established, because they dined with the latter at one place and at the same time; that the spirits would appear to them in dreams, inform them of coming events, and be favourable to them. Such ideas people liked and accepted in those days; they were general, and their correctness was not doubted by any one of the common people. The Law, which is perfect in the eyes of those who know it, and seeks to cure mankind of these lasting diseases, forbade the eating of blood, and emphasized the prohibition exactly in the same terms as it emphasizes idolatry: “I will set my face against that soul that eats blood” (Lev. 17:10). The same language is employed in reference to him “who gives of his seed unto Molech”; “then I will set my face against that man” (ibid. 20:5).

See here.