(שבת לג:): "דכתיב ויבא יעקב שלם, ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו".
המובן השטחי הוא, שכל השלמה שמסתעפת אחת מחבירתה אח"כ נהפכת לחטיבה בפני עצמה עד שהיא מסגת את גבול האחרת. ע"כ בנוהג שבעולם שהשלמת הגוף שהיא מולידה הצורך להשלמת הממון, לסוף היא נדחית מפני השלמת הממון. שהדמיון הכוזב עושה אח"כ את הממון לחטיבה בפני עצמה, עד שלא די שעל ידי הממון לא יעזר להרחיב ולחזק כחות גופו כ"א עוד יהרסהו ע"י רוב חרדתו על הממון והשגתו. והנה הגוף והממון, שניהם הם בסיסים טובים להמעלה הרוחנית שהיא יסוד התורה, תיקון השכל, ותיקון המוסר, וכמה פעמים מזדמן שהם עומדים כאויבים זה לזה.
As it says "And Yaakov came complete" - complete in his body, complete in his finances, complete in his Torah.
The superficial understanding [of people] is that any completion that branches off from its group later becomes a separate unit until it encroaches upon the other. Therefore, it is customary in the world that the perfection of the body, which gives rise to the need for the perfection of wealth, is ultimately pushed aside in favor of the perfection of wealth. That false imagination then makes money a separate entity, so that not only will money not help him expand and strengthen his physical powers, but it will also destroy him due to his excessive anxiety about money and its acquisition. And behold, the body and wealth, both of them are good foundations for spiritual elevation, which is the foundation of the Torah, the rectification of the intellect, and the rectification of morality, and many times it happens that they stand as enemies to each other.
המוסר מדלדל כשאינו מבין כל צרכו את החפץ לחיזוק הגוף ולהרחבת חיי החברה הקיבוצית, שיסודה הוא הקנין המספיק יפה לכל צרכי החיים. יעקב אבינו ע"ה היתה עיקר מגמתו להראות לכל שאין שום צד מצדדי השלימות, בין הגבוהים בין הנמוכים, שלא יהיה האחד מחזק את חבירו כשיובן יפה, וק"ו שלא יהיה אחד סותר את חבירו. ע"כ היתה יד ד' עמו, ובא שלם בגופו ועם זה שלם בממונו, ומשניהם יחד מצא את הטוב הפנימי להיות שלם בתורתו, להיות למופת, כי בדרכי הצדק והאמת מתקבצות כל המעלות להאחד יחד, ואין שלימות אחת דוחה את חבירתה, כ"א מפני קיצור ההבנה שבערכה ובהשגת מטרתה. (ירמיהו י טז): "לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו ד' צבאות שמו", שברא צבאי צבאות בעולמו שכולם יחד עושים את צביונו, ומכללות כל הטוב מושגת היא האמת הכללית המלאה תם, (בראשית כה כז): "ויעקב איש תם יושב אוהלים", מביט בעין של נדיבות ואהבה על כל מה שנמצא בו דבר טוב.
Morality diminishes when it doesn't fully 'understand' the desire for physical strengthening and the expansion of collective social life, whose foundation is a sufficient aquisition for all life's needs. Our forefather Yaacov, may he rest in peace, had the main goal of showing everyone that there is no aspect of perfection, whether high or low, that one does not strengthen the other when understood well, and certainly not that one should contradict the other. Therefore, the hand of God was with him, and he came complete in body and with that, complete in wealth. From both together, he found inner goodness to be complete in his Torah, to be a model, because in the ways of righteousness and truth, all virtues are gathered together into one, and no one perfection pushes out another, unless there is insufficient understanding in its value and in achieving its goal. (Jeremiah 10:16): "Jacob's portion is not like these, for He is the Maker of all, and Israel is the tribe of His inheritance; the Lord of Hosts is His name," because He created the hosts of hosts in His world, and they all together do His will. From the totality of all good, the complete and perfect general truth is attained. (Genesis 25:27): "And Jacob was a complete man, dwelling in tents," looking with an eye of generosity and love upon everything within which good is found.
If one wants shleimus in life, it is critical to incorporate the different aspects of life and not to over or under focus on areas that are components of that shleimus.
