הערה - יש גם דעות אחרות....
כתב בשו"ת שואל ומשיב [מהד"ת ח"ג סי' צ"א] כתב: "ישראל עובד ע"ז שפוקר בכל מצוות התורה ואינו מאמין וודאי לא בר מקיים מצוות הבורא הוא".
ובמחנה חיים (ח"ב א"ח סי' כ') כתב שהמומר אין עליו חיוב מצוות כלל דהוא כגוי גמור ע"ש (ראה גם להנ"ל ח"ג א"ח סי' מ'). ובספר טיול בפרדס (ח"ב אות ח, יב) כתב כי מי שיש בו מינות וכפירה אינו בכלל הגוף של ישראל, והוא כחרם וכנחתך מן הגוף, וגם המצוות ומעש"ט שלו הם כחרם ע"ש. וכ"כ הגר"א וואסרמן בסוף קובץ הערות שכופר העושה מצווה הוי מעשה קוף בעלמא ולא חשיב מצווה.
קביעה זו של הפוסקים מוצאת לה סמוכין בדברי הרמב"ן (בהקדמה לספר איוב) שכתב בזה"ל:
"והרשע הכופר בא-ל כגון האומרים שהעולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, אין במעשיהם זכות אפילו יתנהגו במדות נאות וטובות כל ימיהם".
וכ"כ בשער הגמול (סד"ה עונש הזה) ש"אין לכופר בעיקר זכות לעולם לפי שהוא עושה לשם כפרנותו ולא לשם הקב"ה יתברך" כי "כל זמן שכופר בקב"ה, כל מצוותיו לא תזכרנה לו, כי זבח רשעים תועבה ובוצע ברך נאץ ה' הוא, והבן זה מאד" (מחנה חיים שם).
וכן מבואר בספר "אמונות ודעות" לרסע"ג (מ"ה פ"ו) שכתב כי שש דברים יש עליהם גמול בעוה"ז אפילו כפר ע"ש. ומשמע שעל דברים אחרים אין גמול כלל. וגם באלו הששה שמנה, יש לפרש דוקא שהכפירה נולדה אצלו אחר העשיה, אבל עשיה שהכפירה עמה אינה כלום, וכך הם משמעות דבריו.
וגדולה מזו כתב המהר"ם שיק (חא"ח סי' רפ"א) שהמחלל שבת — "אע"ג דהוא עושה שאר המצוות ומוחזק בהן, מ"מ אינו עושה מצד שהוא מצוה ומושבע לקיים התורה... ובודאי לא אשגח על שום מצוה מכח חיוב שבועת הר סיני שאנו מושבעין ועומדין על כל המצוות, ואעפ"י שהוא עושה, הוא עושה מצד רצונו או מצד רגילות ומנהג אבותיו בידו, או דניחא ליה דבר זה מצד הרגל וקפיד על דבר זה... שכל מה שעושה אינו עושה מצד מצות בוראו והוי כאילו אינו עושה".
ובאוה"ח (פ' שלח) כתב בזה"ל:
"מוכרח לומר לצד שהרהר בע"ז הרי הוא ככופר בכל התורה והרי הוא כגוי לכל דבריו, ואין לו מצוה שתגין עליו".
וז"ל הספה"ק רב ייבי (פ' לך):
"הנה ידוע דמצות אנכי ה' אלקיך היא שורש לכל המצות, דאם יקיים אדם כל המצוות ולא יכיר את בוראו וחיי שמכחיש מציאותו, נמצא שעובד אלהים אחרים בכל מצוה ויורד לגיהנם, לכך השורש שיכיר את בוראו ואח"כ יקיים מצוותיו".
עוד כתב (פ' האזינו):
"אם אינו מאמין כי גם אם יקיים המצוות לא נחשב לכלום כיון שאינו מאמין בהשי"ת, כמו שכתבתי כמה פעמים וכמו שאיתא במהרש"א ז"ל".
הדברים האמורים בשלילת מצוותיו של הכופר, אינם נפרכים ממאמר חז"ל ספרא צו, פסחים ק"ח ע"א ועוד הרבה, (ראה גם במאמר קידוש השם להרמב"ם) שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. ושני חילוקים בדבר: א) מה ששללנו את צוותיו, זהו מכח חזקתו לגבי דידן שמן הסתם אינו מכווין למצוה, מאחר שהוחזק כפרן, אך ברור שאם קורה אי-פעם שאכן נתעורר בלבו רצון טוב לקיים מצוה באמת ובאמונה, אזי שכרו שמורה לו בידי הקב"ה הצופה במצפוני לבב. ב) אם אמנם שכרו על פעולת הטוב שהוא עושה אינו מקופח, אולם זהו רק מעין שכרם של כל הבריות הבלתי מצווין שמשתלמים על מעשי טוב שכליים שעושים, אבל שכר המגיע על סוג מצוות הבורא אינם טועמים זולתי העושים מתוך אמונה. וחילוק זה מבואר ב"שער הגמול" שם.
