For a change....
But we have to be aware of a different type of assassin..
הנה בגמ' (סוכה שם) קודם מאמר משכהו לבהמ"ד אי' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. שנראה מזה שגם ע"י תורה אין עצה נגד יצה"ר רק בעזר השי"ת. והיינו מה שהיצ"ר מתגרה באדם מעצמו יותר ממה שנפקד שעל שם זה נקרא רשע כמו שדרשו זה ממש"נ צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו והוא שברשעתו רוצה להכשיל את האדם ועל זה שנטבע מיצירה היצה"ר לפי ערך כל נפש ונפש. עז"א (קידושין ל:) בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין. אבל מה שמוסיף היצה"ר מדיליה ע"ז אין בכח האדם לעמוד נגדו ואין הקב"ה בא בטרוניא וה' לא יעזבנו בידו שעוזר לו. רק לא לכל עוזר הקב"ה אלא למי שמצפה לזה והוא ע"י התפלה להשליך יהבו על ה'. ובזה יובן פתיחת רשב"נ אשא עיני אל ההורים כו' ואני לא נזם א'. ולכאורה מה ענין זל"ז לפי דרשתו אל ההורים למלפני כו' שהאבות נותנים בית והון אבל לא הרב. אמנם בא רשב"נ ללמד שבודאי לא הצטער על טובת עוה"ז רק הצטער על קטרוג היצה"ר בחלוקה השני' שלא יועיל לזה ד"ת כאמור. וע"ז מרמז למלפני שגם התורה שלמד מרבותיו שם ועבר לא הועיל לו ומאין יבא עזרי. והביא ראי' שעדיין לא אתפני יצה"ר מכל וכל שהרי הוצרך ליתן כל ממונו לאליפז כמ"ש במדרש. ומזה הרגיש יעקב שלא הועיל לו תורתו לרפאות את היצה"ר מכל וכל. שאם היה מועיל לא היה לו שום פחד מעשו וכמו שאמרנו שזה תלוי בזה ומה יהיה עוד תקותו להבא. וע"ז נתמרמר בנפשו מאד לשפוך שיחו לפני ה' כש"נ ויפגע במקום ואז"ל (ברכות כז:) שתיקן תפלת ערבית. והיינו שבחשכות הגדול שיהיה לכל נפש עד שאין לו שום עצה בעצמו עכ"ז ישליך בטחונו על ה'. וע"ז רמזו במד"ר לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ היינו שסובל ומרחם על כל הנפשות מרום המעלה שנקראו שמים עד שפל המדרגה שמכונים ארץ. וע"ז דרשו ושכבת וערבה שנתך שנ' וישכב וגו' שבזה נתגלה לו שדבוק ומקושר בהשי"ת גם למעלה מן הדעת ושכל האדם בעת השינה שנסתלקו המוחין ועכ"ז והנה ה' נצב עליו. וע"ז רמז דהמע"ה שוא לכם משכימי קום וגו' אוכלי לחם העצבים. היינו שלפעמים אי עצה גם בעסק התורה נגד היצה"ר. שזה נקרא אוכלי לחם העצבים שעסק התורה שקרוי לחם יש בו ג"כ ערבוב היצה"ר שנקרא עצבון. וכמש"נ ביעבץ לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות (כמ"ש תמורה טז.) כן יתן לידידו שנה שרק שמי שהוא ידיד ה' כשלמה בנו שנקרא ידידיה וה' אהבו הוא מדובק וקשור בהשי"ת למעלה מן הדעת גם בעת השינה. וזה המדרגה נתגלה ליעקב בחלום והנה ה' נצב עליו כאמור ועי"ז ושכבת וערבה שנתך: [פר"צ]
1. המאבק היומיומי והצורך בעזרת ה'
"הנה בגמ' (סוכה שם) קודם מאמר משכהו לבהמ"ד אי' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו."
הסבר: הגמרא במסכת סוכה (נב, א) מציינת שלפני העצה הידועה "אם פגע בך מנוול זה (היצר) - משכהו לבית המדרש", נאמר משפט אחר: יצרו של אדם מתחזק נגדו בכל יום, וללא עזרה ישירה מאלוהים, האדם פשוט לא מסוגל לנצח אותו.
"שנראה מזה שגם ע"י תורה אין עצה נגד יצה"ר רק בעזר השי"ת."
הסבר: המחבר מסיק מכאן מסקנה מפתיעה: אפילו התורה לבדה אינה פתרון קסם. גם כשהאדם עוסק בתורה, הוא עדיין זקוק לעזרה אקטיבית מה' כדי לגבור על היצר.
2. שני סוגי יצר הרע
"והיינו מה שהיצ"ר מתגרה באדם מעצמו יותר ממה שנפקד שעל שם זה נקרא רשע כמו שדרשו זה ממש"נ צופה רשע לצדיק וגו'."
הסבר: המחבר מבחין בין שני סוגי יצר. יש יצר שהוא "טבעי" לאדם, ויש יצר שמתנהג ב"רשעות" – הוא מתגרה באדם באופן יזום ובלתי צפוי ("צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו"). זהו כוח רוחני שלילי שחורג מהטבע האנושי הרגיל.
"והוא שברשעתו רוצה להכשיל את האדם ועל זה שנטבע מיצירה היצה"ר לפי ערך כל נפש ונפש, עז"א (קידושין ל:) בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין."
הסבר: על היצר ה"רגיל", זה שטבוע בנפש מצד הבריאה כחלק מהאישיות, נאמר בגמרא בקידושין שהתורה היא "תבלין" (תרופה) עבורו. כלומר, כנגד היצר הטבעי – לימוד התורה עוזר.
"אבל מה שמוסיף היצה"ר מדיליה ע"ז אין בכח האדם לעמוד נגדו ואין הקב"ה בא בטרוניא וה' לא יעזבנו בידו שעוזר לו."
הסבר: אבל נגד אותו "תוספת רשעות" של היצר (ההתגרות הבלתי פוסקת), האדם לא יכול לעמוד לבדו, גם לא עם התורה שלו. לכן ה' עוזר לו, כי ה' אינו בא בטרוניה (בטענות לא הוגנות) לבריותיו ולא מצפה מהם לנצח כוח שהוא מעל ליכולתם.
3. חשיבות התפילה (השלכת יהבו)
"רק לא לכל עוזר הקב"ה אלא למי שמצפה לזה והוא ע"י התפלה להשליך יהבו על ה'."
הסבר: העזרה האלוקית אינה אוטומטית. היא מגיעה למי שמכיר בחוסר האונים שלו ופונה לה' בתפילה, מתוך ביטחון והשלכת הגורל עליו.
4. יעקב אבינו והיציאה לחרן
"ובזה יובן פתיחת רשב"נ אשא עיני אל ההורים כו' ואני לא נזם א'. ולכאורה מה ענין זל"ז לפי דרשתו אל ההורים למלפני כו' שהאבות נותנים בית והון אבל לא הרב."
הסבר: המדרש (בראשית רבה) דורש את הפסוק "אשא עיני אל ההרים" כ"אשא עיני אל ההורים" (מלמדים/אבות). יעקב יוצא לדרך בלי רכוש (בניגוד לאליעזר עבד אברהם שהגיע עם נזמים וגמלים) ותוהה "מאין יבוא עזרי".
"אמנם בא רשב"נ ללמד שבודאי לא הצטער על טובת עוה"ז רק הצטער על קטרוג היצה"ר בחלוקה השני' שלא יועיל לזה ד"ת כאמור."
הסבר: יעקב לא הצטער על חסרון הכסף (טובת העולם הזה), אלא על כך שהוא עומד מול היצר הרע (המיוצג על ידי עשיו ולבן) מהסוג השני – זה שהתורה שלמד עד כה לא מספיקה כדי להכניע אותו.
"וע"ז מרמז למלפני שגם התורה שלמד מרבותיו שם ועבר לא הועיל לו ומאין יבא עזרי."
הסבר: "מאלף" (מלשון לימוד). יעקב מרגיש שאפילו 14 שנות הלימוד בבית המדרש של שם ועבר לא נתנו לו מענה למצוקה הרוחנית העמוקה מול היצר, ולכן שואל "מאין יבוא עזרי?".
"הביא ראי' שעדיין לא אתפני יצה"ר מכל וכל שהרי הוצרך ליתן כל ממונו לאליפז כמ"ש במדרש."
הסבר: ההוכחה של יעקב שהיצר עודנו שולט היא העובדה שאליפז (בן עשיו) שדד אותו. העובדה שהוא נשאר בחוסר כל העידה על מצב רוחני של חוסר הגנה.
"ומזה הרגיש יעקב שלא הועיל לו תורתו לרפאות את היצה"ר מכל וכל. שאם היה מועיל לא היה לו שום פחד מעשו וכמו שאמרנו שזה תלוי בזה ומה יהיה עוד תקותו להבא."
הסבר: יעקב הבין שהתורה שלו לא ריפאה את היצר לגמרי. לו היה מנצח את היצר המוסרי הפנימי, לא היה מפחד מעשיו הפיזי (כי עשיו החיצוני הוא השתקפות של היצר הפנימי).
5. תפילת ערבית – הביטחון בחשיכה
"וע"ז נתמרמר בנפשו מאד לשפוך שיחו לפני ה' כש"נ ויפגע במקום ואז"ל (ברכות כז:) שתיקן תפלת ערבית."
הסבר: מתוך הייאוש והמרירות, יעקב פונה לתפילה. "ויפגע במקום" – חז"ל אומרים שזו תפילת ערבית.
"והיינו שבחשכות הגדול שיהיה לכל נפש עד שאין לו שום עצה בעצמו עכ"ז ישליך בטחונו על ה'."
הסבר: תפילת ערבית מסמלת את ה"חושך" – המצבים בחיים שבהם לאדם אין שום עצה או דרך פעולה הגיונית. במצב כזה, כל מה שנשאר הוא להשליך את הביטחון על ה'.
"וע"ז רמזו במד"ר לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ היינו שסובל ומרחם על כל הנפשות מרום המעלה שנקראו שמים עד שפל המדרגה שמכונים ארץ."
הסבר: המדרש אומר שיעקב אמר: "אינני מאבד את תקוותי (סברי) מבוראי". ה' עוזר גם למי שנמצא בשיא הרוחני ("שמים") וגם למי שנמצא בשפל המדרגה ("ארץ").
6. המדרגה שמעל הדעת (השינה)
"וע"ז דרשו ושכבת וערבה שנתך שנ' וישכב וגו' שבזה נתגלה לו שדבוק ומקושר בהשי"ת גם למעלה מן הדעת ושכל האדם בעת השינה שנסתלקו המוחין ועכ"ז והנה ה' נצב עליו."
הסבר: כשיעקב ישן, הוא גילה שהקשר שלו עם ה' קיים גם כשהשכל ("המוחין") לא פועל. בשינה האדם חסר אונים, ובכל זאת "הנה ה' ניצב עליו". זהו קשר שמעבר להישגים האינטלקטואליים של לימוד התורה.
"וע"ז רמז דהמע"ה שוא לכם משכימי קום וגו' אוכלי לחם העצבים."
הסבר: דוד המלך בתהילים אומר שזה חסר תועלת להשקיע מאמץ מטורף ("משכימי קום") מתוך עצבות וחרדה.
"היינו שלפעמים אי עצה גם בעסק התורה נגד היצה"ר. שזה נקרא אוכלי לחם העצבים שעסק התורה שקרוי לחם יש בו ג"כ ערבוב היצה"ר שנקרא עצבון."
הסבר: "לחם העצבים" רומז לתורה (שנקראת לחם) שנלמדת מתוך תחושת מועקה ומאבק בלתי פוסק ביצר (עצבון). לפעמים המאמץ השכלי בתורה לא מספיק כדי לנקות את הנפש מהיצר.
"וכמש"נ ביעבץ לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות (כמ"ש תמורה טז.)"
הסבר: יעבץ התפלל שהיצר הרע לא יגרום לו לשכוח את תלמודו ("לבלתי עצבי").
"כן יתן לידידו שנה שרק שמי שהוא ידיד ה' כשלמה בנו שנקרא ידידיה וה' אהבו הוא מדובק וקשור בהשי"ת למעלה מן הדעת גם בעת השינה."
הסבר: הפסוק "כן יתן לידידו שנה" אומר שה' נותן את המתנות הרוחניות הגבוהות ביותר דווקא בזמן השינה, למי שהוא "ידיד ה'". זוהי דבקות שלא תלויה במאמץ אנושי אלא בחסד אלוקי.
"וזה המדרגה נתגלה ליעקב בחלום והנה ה' נצב עליו כאמור ועי"ז ושכבת וערבה שנתך:"
הסבר: המדרגה הזו – של הגנה אלוקית מוחלטת שאינה תלויה במעשי האדם אלא בביטחונו בה' – התגלתה ליעקב בחלום הסולם. בזכות ההבנה הזו, שנתו הפכה לערבה (מתוקה/רגועה), כי הוא שחרר את החרדה מהיצר וסמך על ה'.
