עם פטירתו של הסבא הרב יהודה לייב מיימון ז"ל, זקנו של הגאון רבי שילה רפאל זצ"ל, נותרה אחריו לא רק יתמות רוחנית, אלא גם אוצר פיזי שאין לו שיעור: ספרייה אדירה, גדושה באלפי כרכים ומאות כתבי יד נדירים – חלקם יחידים בעולם, שרידים אחרונים לדורות של תורה וקדושה שנצרפו באש.
עוד בטרם יבשו דמעות האבלים, ובעוד ימי השבעה בעיצומם, נקש על הדלת אורח לא צפוי. היה זה סוחר ספרים נודע שהגיע מאנגליה הרחוקה, ובעיניו ניצוץ של צייד אוצרות. הוא לא הרבה בדברים, והניח על השולחן הצעה שזעזעה את אמות הסיפים: "מיליון לירות שטרלינג," אמר בקול שקט, "תמורת הספרייה כולה. במזומן."
באותם ימים, היה זה סכום דמיוני, הון עתק שיכול היה לשנות את גורלה הכלכלי של המשפחה לדורות.
"מניין לך שהספרייה שווה סכום כזה?" תמהו בני המשפחה.
"מה זה משנה? אני מוכן לשלם. עכשיו."
"ואולי היא שווה הרבה יותר?" הקשו.
"אני מוכן להוסיף," השיב הסוחר בלי להסס, חושף בכך את ערכם הבלתי נתפס של הכתבים.
באותו ערב, לאחר שנסגרה הדלת מאחורי אחרון המנחמים והבית שקע בחשיכה שקטה, התיישב אביו של רבי שילה, ד"ר יצחק רפאל עם רעייתו ועם בנו היחיד, שילה הצעיר. המיליון הדהד בין הקירות, מפתה ומאיים כאחד.
האב הישיר מבט אל בני משפחתו. קולו היה יציב, אך ניכרה בו התרגשות של רגע גורלי. "מיליון לירות שטרלינג," פתח ואמר, "הוא סכום שלא אני, לא אבותיי ואף לא אבות אבותיי חלמו עליו מעולם. אבל דווקא משום כך, הסכום הזה הוא 'יצר הרע' בתחפושת של זהב. זהו ניסיון מסוכן שאסור לנו להלין בביתנו אפילו לילה אחד נוסף."
הוא לא ביקש רשות, אלא הציע ברית של קודש: "בואו נקבל החלטה עכשיו – הספרייה כולה, על כל מכמניה, לא תימכר למרבה במחיר. היא תועבר כולה לרשות 'מוסד הרב קוק'."
רבי שילה היה אז בחור צעיר. סבו, בעל האוסף, אהב אותו אהבת נפש, וכולם ידעו כי חלק משמעותי מן הירושה הזו שייך לו, לעתידו, לביתו שיקים. הוא יכול היה להטיל ספק, להתווכח, לבקש להשאיר רק חלק קטן מההון לצרכיו האישיים. אך השתיקה בחדר הייתה שתיקה של הסכמה עילאית. הוויתור היה מוחלט, נקי מכל פנייה.
השנים חלפו, והזהב של הסוחר האנגלי מזמן היה נשחק ומתפוגג. אך הוויתור של אותו לילה הניב פירות נצח. בתוך היכלי 'מוסד הרב קוק', מתוך אותם כתבי יד שנמסרו בלב חפץ, צמח רבי שילה רפאל עצמו והפך לאחד מגדולי מפיצי התורה שבדור.
באמצעות אותה ספרייה גופא, שזכה לערוך ולפרסם, הפך למעיין המתגבר, המפיץ את אוצרות הקדמונים מקצה עולם התורה ועד סופו. המיליון שהופקר למען השכינה, הפך למיליוני מילים של תורה חיה, המאירות עד היום בכל בית מדרש.
