הרב ש. גורן שקדן עצום היה משחר נעוריו, הבבלי והירושלמי היו נגד עיניו תמיד בהתמדה נפלאה ובאהבה עצומה, בבחינת אילת אהבים ויעלת חן באהבתה תשגה תמיד, עליו יש לומר הפסוק "גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו", מהו "יתנכר", היה לו לומר "יזכר" הנער. אלא התנכרות למעשה נערות, משחקים אינם מעניינים אותו, והוא בז להם, כי יש לו משיכה אך ורק לתורה, כי זך וישר פעלו. וכבר אמרו אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי תאמין. לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, ובזה פירשו המפרשים כי אדבר וכו' (מהרש"א בח"א מגילה ו:). אף מתנגדיו מודים שהיה גדול בתורה בש"ס ובפוסקים. ועליו יאמר: אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם.
בשעת פטירתו של האדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב וכו', מאי קמ"ל? אלא גם כסף וזהב שהשתמש בהם לצורך לימודו בתורה, אין מלוין אותו. שאינם אלא מכשירי מצוה, ורק התורה שהיא גוף המצוה מלוה אותו, וכמו שאמרו כל העושה מצוה אחת מקדימתו והולכת לפניו, שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. וכן נאמר בהתהלכך תנחה אותך וכו'.
הגאון רי"א הלוי הרצוג שם עינו הבדולח על העילוי הרב ש. גורן בצעירותו, ומינה אותו רב ראשי לצה"ל, כי ידע את אומץ לבו העשוי לבלי חת, ובעוז רוחו פנה לשר הבטחון דאז ד. בן גוריון ודרש ממנו שיתן פקודה למטכ"ל שבכל מטבחי הצה"ל יהיה רק אוכל כשר בלבד, שלא כמו שעלה על רוחו לתת אוכל כשר לחיילים דתיים בלבד, ולהילוניים יאכלו כאשר תאוה נפשם. ועמד הרב בתוקף רב לבל יהיו אגודות אגודות בצה"ל, אלא אוכל כשר לכל חייל, תורה אחת ומשפט אחד לכל ישראל, כדי שכל חייל דתי שיתגייס לא יתרוצץ אנה ואנה לחפש אוכל כשר. תבע ודרש וכן נעשה עד היום הזה, וכן לימים יבואו.
גם לחם בעוז על שמירת שבת ומועד בצבא כפי שמצוה עלינו התורה, ושהמפר שמירת השבת ענוש יענש, ומבוקשו ניתן לו, ונתקיים בו תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. אין אף אחד שיוכל להכחיש דברים אלו, שאם יש כשרות ושבת בצה"ל זהו הודות לו ורק לו, והזכות הזאת נשמרת לדורות עולם, וזכות הרבים תלויה בו.
