עפ"י מכתב שראיתי לראש ישיבת הסדר:
לכבוד וכו' שליט"א,
שלום וברכה,
זכיתי לשמוע את שיעורו של הדר"ג .... לפרשת בהעלותך. ברשות הרב, ברצוני להעיר ולהקשות מעט על הדברים שנאמרו.
לעניות דעתי, קשה להחיל את הגדרת הרמב"ן – שהמחנה הצבאי הוא כ"מקדש השם" – על צה"ל בימינו. בצבא המקראי, ההנהגה הייתה בידי משה רבינו ויהשע, וההחלטות התקבלו על פי רוח הקודש וההלכה. יתרה מכך, מי שהיה "ירא מעבירות שבידו" היה חוזר מעורכי המלחמה, כך שהמחנה היה מורכב מאנשים קדושים בלבד.
כיום, הצבא מורכב מכלל ישראל על כל גווניו [וגם הרבה מאד גויים], ואינו מנוהל על פי חוקי התורה.
אם אכן נגדיר את המחנה כ"מקדש", הרי שהמציאות השוררת בו – שירות משותף של בנים ובנות, וקשיים רוחניים הגורמים לחיילים רבים לשנות את דרכם הדתית – הופכת לבעייתית שבעתיים. כפי ששמענו ממורנו הגאון הרב יעקב כ"ץ שליט"א, בעיות צניעות מסוימות בצבא הן בגדר "יהרג ואל יעבור". אוי ואבוי אם ב"מקדש" קיימות פרצות חמורות כל כך.
כתר"ה התבטא בחריפות שיש להימנע מקטרוג ולבלום את פינו מביקורת. אך אני תמה: האם אין זה תפקידנו דווקא לזעוק על הפרצות הללו מתוך דאגה ורצון לתיקון? האם השתיקה אינה מחלישה את התביעה לקדושה בתוך המחנה?
אשמח להבהרת דעתו של הרב בעניין.
בכבוד רב ובהערכה כנה,
---- ---
