המלחמה באיראן דחקה לשולי החדשות את פרויקט המכסים של טראמפ, שהשפעתו על הכלכלה העולמית אינה פחותה מהמשבר הנוכחי. בלב המשבר חמקה לה מילה אחת המגדירה אותה, מילה בינלאומית המתגלגלת בשפות רבות, וגם בעברית: תעריף. המגזין language קובע כי זו "המילה הערבית האהובה ביותר על טראמפ", המתייחסת לצווי תעריפי המכס שקבע.
באנגלית המילה היא tariff. במקרה זה, תעריפי המכס, גובה התשלום. המילה התגלגלה לאנגלית מאיטלקית, tariffa, ובלטינית מאוחרת – tarifa. משמעותה המקורית היא ידיעה, הכרה, אך בימי הביניים היא זכתה בקרב סוחרי הנמלים למשמעות של התשלום הנגבה עבור מעבר סחורות. המילה הספרדית זהה: tarifa. במיצר גיברלטר נהגו שליטי האימפריה הספרדית הערבית לגבות מכס או מס מספינות וסחורות. גובַהּ המס נקרא tarif. במבואות המיצר קמה עיר, ושמה בספרד: טאריפה, עיר התעריפים. באנגלית נכנסה המילה לשימוש במשמעות המסחרית בערך ב-1590.
הגרסאות האירופיות של המילה מגיעות כולן מהמילה הערבית תַעְרִיף, ידיעה, מהשורש ער"פ, שמשמעותו לדעת, ומכאן הביטוי שנקלט גם בסלנג הישראלי: אנא עארפ?, אני יודע?, כלומר, אין לי מושג. מכאן גם 'מערוף', מה שידוע, והמשמעות – טובה, מעשה חסד, "תעשה לי מערוף". ובל נשכח את אבי התנועה הלאומית הפלסטינית יאסר ערפאת, כלומר, זה שיודע או 'היודעים', שם שנטבע גם בהתייחסות להר הקדוש שליד מכה, הר ערפאת.
אליעזר בן יהודה גילה חיבה מופגנת לערבית ושאב ממנה השראה למילים שחידש. אחת מהן לקח מערבית כמעט כמות שהיא: תעריף. במילונו הוא מגדיר את המילה "פרוט מחירים וכד' בלוח" ומסביר: "אמנם אין זאת בעקר אלא צורת המקור הערבי תעריף מן ערפ, הודיע, אבל כך נהג המחבר [בן יהודה] לכנס מלים שמיות, שצורתן מתאימה למבנה לשוננו העברית". בן יהודה השתמש במילה בעיתוניו כבר בעשור האחרון של המאה ה-19, כך שהוא האחראי הישיר לקליטתה בעברית. מן התעריף התרחבה גם המילה 'תעריפון' – רשימת תעריפים.
בונה ועושה חזית מבחוץ
'תעריף' מזכיר לנו, באסוציאציה צלילית בלבד, את מילת המפתח של הימים האלה: עורף, ביידוע 'העורף'. עורף הוא צידו האחורי של הצוואר, ובאסוציאציה – מה שמאחור. במילון למונחים צבאיים גרסת 1999 מוצעות שתי הגדרות למונח 'עורף'. הראשונה: "השטח שמאחורי אזור הלחימה הגובל איתו, ובו קווי תחזוקה, מערכי לוגיסטיקה, ופינוי שאר גופים המספקים את צורכי הכוחות הלוחמים". השנייה: "מרחב שנמצאת בו התשתית האזרחית והתשתית האסטרטגית". יש גם מונח העוסק בנסיגה לצורך התארגנות ותקיפה: 'הערפה'. בצהלית הליצנית מגדירים זאת 'שיפור עמדות לאחור'.
אף אחת מההגדרות האלה אינה רלוונטית למה שמכונה היום 'העורף', ולא במקרה. תורת הלחימה הישראלית כמעט לא נחשפה למצב שבו 'העורף' הוא מרכיב פעיל במכלול הקרוי 'מלחמה'. במציאות שבה אנחנו חיים, ולא מאתמול, 'העורף' הוא למעשה החזית, חזית אזרחית שבה האזרחים נפגעים מן המלחמה, בגוף, בנפש וברכוש. הבריטים הבינו זאת היטב, ולכן אין אצלם 'עורף', אלא חזית: home front. חזית הבית, החזית האזרחית. פיקוד העורף, שהוקם ב-1992, מתרגם עצמו לאנגלית: home front command.
'העורף' הוא דוגמה אחת מני רבות לכך שאיברי הגוף חורגים מן הגוף הפיזי והופכים לדימוי. הוא משמש כבר בלשון המקראי דימוי לעקשנות וכושר עמידה: "עם קשה עורף". צידו השני של העורף בדימוי המלחמתי היא החזית, במקור המשנאי, מסכת בבא בתרא – חזית הבית: "מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו, אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו, אלא אם רוצה כונס לתוך שלו, ובונה ועושה חזית מבחוץ". הסברה היא ש'חזית' באה מהפועל לחזות, מה שרואים, אבל אין לפסול אפשרות שהמילה התגלגלה מ'חזה', קדמת הגוף האנושי, מילה שמקורה שמי עתיק. בשתי ההשערות, כמו במקרה של 'עורף', מדובר בדימוי ההולך מהחוש או האיבר הפיזי אל הדימוי.
דימויי גוף קרויים בלשון הבלשנים embodiment, והשפה מלאה בהם, מכף רגל ועד ראש. הם משרתים את כל תחומי החיים, וגם את תורת המלחמה ומבנה הצבא. השפה האנושית עצמה קרויה על פי שני איברים הקשורים ביכולת הדיבור: לשון ושפה. במקרה של 'לשון' השימוש משותף לשפות רבות נוספות. סיור אנטומי לשוני קצר, מלמעלה למטה, מספר את הסיפור.
הראש והראשון. המילה 'ראש' לא יצרה שורש עברי או פעלים, אבל הנחילה לשפה כמה רעיונות. ראש נתפס כאיבר העליון של הגוף, נקודת הפתיחה, ומכאן המילים ראשית, ראשון, ראשוני, שהרי הכול, גם התנ"ך, מתחיל מבראשית. ראש הוא האיבר החשוב ביותר, ומכאן ראש בית אב, ראש ממשלה, ראש ישיבה וראש מטה כללי. יש גם תואר, ראשי, רשות מחוקקת ומבצעת, ועוד ועוד. ראש הוא גם משכן המוח, ומכאן נאמר על החכם ש"יש לו ראש". הראש הוא האישיות, ראש גדול הוא בעל יוזמה, ראש קטן או ראש נצנץ מבקש שיעזבו אותו בשקט.
עיניים צרות ופה גדול. הראש הוא משכן הפנים, ומכאן כינוי לצורת הדברים ואופיים, שהרי יש לכל עניין פנים לכאן ולכאן, פן חיובי ופן שלילי. ומה נאמר על העיניים? למשל, שיש להן צורה של 'מעוין', אבל עין היא הרבה יותר מצורה גאומטרית. עין צרה היא קנאה, עין יפה - נדיבות, 'עיניים שלי' - אדם אהוב. 'אף' במקרא הוא כעס, דימוי לנשיפה הנמרצת של האדם הכועס, אף גבוה - התנשאות. 'האזנה', מ'אוזן', היא הקשבה קפדנית. מצח גבוה הוא סימן להשכלה ואולי גם לחוכמה מול 'נמוכי המצח', 'מצח נחושה' הוא החצוף. מי שמביע הסתייגות מרומזת 'מרים גבה'. הפה הוא הדיבור. פלוני הוא "פה גדול", לאלמוני "פה מפיק מרגליות", משה רבנו היה "כבד פה וכבד לשון". הספקן מרים גבה, לעקשן עורף קשה, ולמוסדות האכיפה יש אולי חוקים תומכים, אבל לא תמיד יש להם שיניים. -
תן גב וצא לי מן הוורידים
בוחן כליות ולב. הלב הוא משכן הרגשות, ולכן אנשים נבדלים בכך שלאחד "יש לב זהב" והשני "חסר לב". יש גם פועל: "ליבבתיני אחותי כלה" אומר שיר השירים. במקרא הלב הוא גם מקור המחשבה, לא הראש, ובוודאי לא המוח. 'לב' נתפס על פי מיקומו בגוף כמרכז העניינים, וכך הוא התגלגל אל הגיאוגרפיה: לב העיר ולב המדינה. ללביבה של חג החנוכה הייתה על פי המדרש צורת לב. הכליות מסייעות ללב לשמור על התנהגות מוסרית, בעקבות הפסוק "ייסרוני כליותיי". 'דם', נוזל החיים, הוא שם נרדף לאומץ, וכן לקשר משפחתי ביולוגי. מי שמנדנד וחופר "נכנס לנו לוורידים" ועם בוקר אנחנו יוצאים לנוע בפקקים ב"עורק תחבורה". אדם מתוסכל וכעוס הולך עם "בטן מלאה".
לא מוצא את ידיו ורגליו. "זרועות השלטון" דואגות שהכל יתנהל כמו שצריך. במבנה הצהלי הוקמו זרוע היבשה, הים או האוויר, בחיל האוויר יש גם 'גף', יחיד של 'גפיים'. על אדם שאפשר לסמוך עליו נאמר ש"איתו אנחנו בידיים טובות", ועל אדם קרוב למי שמנהל מערכות אומרים שהוא "יד ימינו". יש גם מילות יחס: ליד, מיד, על יד ועל ידי. עם האצבע מצביעים בבחירות, מטפורית. בעזרת המרפק מְמַרְפְּקִים דרך אל הפריימריס או התור, מטפורית או פיזית. הרגליים משמשות למגוון עניינים. דורסים ברגל גסה ורצים ברגליים קלות. מן הרגליים צמחו המרגל ההולך לבדוק את הארץ הטובה, בעוד שוחרי אלוהים או אללה עולים לרגל. מה שאנו עושים בקביעות הוא 'הֶרְגֵּל', אימון קבוע הוא תרגיל. מה הולך? הכל כָרָגיל. הברך הולידה את הברכה, שניתנה בעבר בכריעת ברך. בהשראת העקב עוקבים אחרי אדם חשוד, ופלוני "לא מגיע לקרסוליים" של אלמוני.
תנו כתף והטו שכם. הגב מעניק לנו תמיכה, ומכאן נולד 'גיבוי', שאילת משמעות מ-backing האנגלי. עמוד השדרה הוא סמל לעקביות ויושרה. המותניים, הכתפיים והשכמות הם סמל למאמץ: תן כתף, הטה שכם ושנס מותניים! ועוד לא דיברנו על אותם שני איברים מוצנעים. האחורי הוא סמל לחנפנות ותחמנות. הקדמי, גאוות הגברים, מאפשר להביע באמצעותו כעס, אלימות, אדישות ותסכול, ואף זכה שנפיק ממנו פועל. את כל אלה מחזיק השלד, עצמות האדם, החלק היציב והחזק בגוף. מן העצם נולדו מילים המבטאות כוח ועמידות: עוצמה, עצמאות, עצמיות, ובעצם, זהו עצם העניין.
