According to US law, soldiers may follow their religion. The following question arose in the army. A soldier wanted to wear his yarmulke but they didn't want to allow him, claiming that his religion didn't require it [hey, show me a pasuk in Tanach that talks about a yarmulke!]. The question was sent by Congressman Stephen Solarz from "Boro Park Ir Hakodesh" to Rav Menashe Klein - What is the halacha?? Are Jewish men REQUIRED to wear a yarmulke?
I don't know how frum or learned the late Mr. Solarz was but Rav Menashe wrote him a teshuva as if he was an avreich from Bnei Brak, with all of the sources and analysis required to reach a psak halacha.
The conclusion - Yes. Jewish men must cover their heads. Originally it was only מידת חסידות but today it is obligatory.
כיסוי הראש ושאר מצוות במי שנמצא בצבא שבחו"ל
ר"ח אדר התשמ"ה בנ"י יצו"א
מע"כ מר סטיפען סאלארז נ"י נציג מבארא פארק בקאנגרעס של ארה"ב
אחדשכמ"ע כראוי להוד מעלתו.
הנני בזה למלאות בקשתו, להשיבו בענין השאלה שנשאלה בבן ישראל שהוא עובד בצבא כחייל, והיות כי בחסדי ה' המדינה שאנו גרים בה היא מלכות של חסד, ולפי החוקים כל אזרח יכול לשמור על דתו בלי כפיה, יתן ה' לראשי הממשלה ויועציו ושריו שימשיכו בדרכם זו עד ביאת משיח צדקינו. ואמנם היות כי ישנם כמה שומרי התורה מאחינו בני ישראל, שעמדו מרצונם ורשמו עצמם לעבודת המלך להיות בצבא המדינה, ואחד מהם ביקש שיתירו לו ללכת בכיסוי ראש לפי שאסור לישראל ללכת בגילוי ראש, ונתהוו בזה חילוקי דעות אם זה חיוב וחלק מעניני הדת, וראשי הצבא לא רצו להתיר לו לכסות ראשו. ומעלת כבודו בתור נציג בקונגרס [קאנגרעסמאן בלע"ז], שהוא הבית אשר מתקנין ומוציאין חוקים ומשפטים לארה"ב, הכניס להקאנגרעס לתקן דבר זה שיוכל חייל ישראל לכסות ראשו, ונתקבל כחוק ומשפט מרוב קולות בהקאנגרעס. אמנם היות כי כל חוק או משפט צריך לקבל ההסכמה גם מהסענאט בלע"ז, והבית הזה דחו הצעה זו עד שילמדו ויעיינו בענין זה יותר, ועתה נפשו בבקשתו שאברר לו הענין, ולשלוח לו הלכה ברורה בזה, כדי שיוכל להשתמש בו כדת מה לעשות.
הנה במסכת כלה רבתי (ריש פ"ב ה"ב, וראה במס' כלה פ"א הט"ז) הובא ברייתא, פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו רבי אליעזר אומר ממזר, רבי יהושע אומר בן הנדה, רבי עקיבא אומר ממזר בן הנדה וכו', ונמצא כדברי רבי עקיבא, שהאם הודתה לרבי עקיבא שהאמת כדבריו. וסיים שם, אחד גלה ראשו, שמע מינה גלוי ראש עזות תקיפא הוא. וכתב בספר המנהיג לאחד מגדולי הפוסקים הראשונים (דיני תפילה סי' מ"ט), תניא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה (יבמות דף ק"ה ע"ב), וצריך שיכסה ראשו, ולא בשעת התפלה לבד אלא כל היום כולו, כדאמרינן (קידושין דף ל"א ע"א) דאסור לילך בקומה זקופה ובגילוי ראש, אב"ן. וכתב עוד (שם סי' מה), ובפרק האשה נקנית (קדושין דף כ"ט ע"ב) מאי טעמא לא פריס מר סודרא, אמר ליה דלא נסיבנא, אמר ליה חזי דלא תחזי לאפאי עד דנסבת ופריסת סודרא ארישך. שלא היה דרכם לכסות ראשם כשהן פנוים, דמחזי כיוהרא, אלא נשואין. וגילוי הראש עזות תקיפא היא, כדאמרינן בהלכות דרך ארץ, ובמסכת כלה (שם) בההוא פריץ ור"י שהלך בקומה זקופה בגלוי הראש וכו', ע"כ.
ובשו"ת מוהר"י ברונא (סי' קס"ה) כתב, יש רוצים לומר דלא איתסר למיזל בגילוי ראש כי אם לחסידים ותלמידי חכמים וכו', ואין מכאן ראיה דשפיל לסיפיה דעמודא (שם ל' ע"א), ר' חייא בר אבא אשכחיה לרבי יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארשיה, וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא. פירש רש"י (ד"ה דשדי) דיסנא ארישיה, סדין שאינו ראוי לעטיפת הראש, אלא כסוי בעלמא שם על ראשו שלא ילך בגילוי הראש, ולא הספיק להתעטף בסודרו. אמר ליה מאי האי, פירש רש"י (ד"ה מאי), שמיהרת לצאת בלי עטיפה ההוגנת לך, עכ"ל. אלמא סודרא דוקא לתלמיד חכם, אבל לאיניש אחרינא סגי ליה בכיסוי בעלמא, ואף לת"ח דווקא לצאת לחוץ, אבל בבית סגי בכיסוי בעלמא וכו', וכן בכל דוכתי וכו', היינו בעטיפה בלא עטיפת סודר, אבל כיסוי לעולם צריך, ע"ש.
ובגמרא (שבת דף קנ"ו ע"ב), אימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי, בריך גנבא הוה וכו', כסי רישך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא. ומשמע דאפילו על הקטן נמי יש לכסות ראשו. אלא דלכאורה משמע דכולי עלמא לא היו מכסין ראשן, וכמו שאיתא בגמרא (נדרים דף ל' ע"ב) וקטנים לעולם מיגלי. ומה שאנן מכסין ראשן, הוא מפני אימיה דרב נחמן שכסתה ראשה. אלא דבאמת כבר עמד בזה רבינו הגדול המהרש"א ז"ל בחדושי אגדות (שם) דמאי רבותיה דרב נחמן, הא כולי עלמא מכסי ראשן. ותירץ, דאימיה דרב נחמן דקדקה לכסות ראשו טפי שיהיה לו כובד ראש ביותר, ע"ש. נראה מדבריו דכו"ע נהיגי לכסות אף הקטנים, אלא שאמו של רב נחמן הקפידה עליו ביותר. ואולי י"ל דאימיה דרב נחמן הקפידה נמי בהיותו עוד קטן ביותר ואפילו בהיותו בעריסתו, וכשמאי לענין סוכה (סוכה דף כ"ח ע"א), ואמו של רבי יהושע שהוליכה את עריסתו לבית המדרש (ירושלמי יבמות פ"א ה"ו, וראה אבות פ"ב מ"ח ברש"י ורע"ב), וכולא עלמא נהגי דרק כשהגיעו לחינוך מכסין ראשן וכדרך כל העולם כולו, והבן.
והנה רבינו הגדול הבית יוסף בשו"ע (או"ח סי' ב' ס"ו), אשר משם תצא הוראה לכל ישראל, כתב וז"ל, אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש. וכתב המגן אברהם (שם סק"ו) ומדת חסידות אפילו פחות מארבע אמות. וביד אפרים (שם) רצה לדייק מלשון המחבר שכתב, 'ולא ילך ד' אמות' וכו', ולא כתב לשון אסור, משמע דליכא איסורא בד' אמות, ולכן הביא המג"א דפחות מד' אמות איכא מידת חסידות, שיובן ממילא שבד' אמות מדינא נמי אסור. ובאמת כי כן כתב הרא"ש להדיא בקיצור פסקי הרא"ש (קידושין פ"א אות מ"ו) וז"ל, אסור לילך ד' אמות בקומה זקופה ובגלוי הראש, ע"כ. ומבואר מרבינו הגדול הרא"ש ז"ל דאיסור יש בדבר. ויש שהבינו (עי' ט"ז או"ח סי' ח' סק"ג) בדעת המהרש"ל ז"ל (שו"ת סי' ע"ב), דסבירא ליה דלא הוי רק מדת חסידות, אמנם המעיין שם יראה דאדרבה הרש"ל בסופו סיים דאסור לילך פרוע ראש, וכך כתב האליה רבה בשמו (או"ח סי' ב' ס"ד), ע"ש. ומה שכתב הוא רק לפלפולא ולא להלכה, ע"ש, וזה ברור.
והט"ז (שם) כתב, דבזמן הזה אסור ללכת כן משום 'ובחוקותיהם לא תלכו' (ויקרא יח ג), כיון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם לפרוק מעליהם את הכובע. וכך כתב השו"ע הרב (מהדו"ת סי' ב' ס"ו) דבזמן הזה הוי כמגלה בשרו המכוסה כיון שכולם נהגו לכסות ראשם, וכ"ש דעובר משום 'ובחוקותיהם' וכו' במקום שהנכרים נהגו כן. והמשנה ברורה (שער הציון סי' ב' ס"ק י"ז) כתב, ופשוט דבזמנינו מודה הרש"ל להט"ז, ע"ש. ועיין צמח צדק החדש (או"ח פסקי דינים סי' ב') שהאריך הרבה לברר שאסור מדינא. ובקיצור שולחן ערוך (סי' ג' ס"ו) כתב, אסור לילך ד' אמות או להוציא מפיו דבר שבקדושה בגילוי ראש.
ובמדרש רבה (ויק"ר יט ד) וז"ל, דבר אחר 'בעצלתים ימך המקרה' (קהלת י יח), ע"י שהאדם הזה מתעצל לכסות את ראשו כראוי ימך המקרה, הרי הוא נעשה דאומטיקום [פירוש ראשו ניזק] וכו', רב אבהו פתר קריא באשה על ידי שהאשה זו מתעצלת מלכסות את עצמה כראוי ימך המקרה (ראה בחידושי הרד"ל שם), ע"ש. וציין עליה בביאור הגר"א (או"ח סי' ב' סק"ב). ויש לפרש לשון המדרש, מתעצל לכסות ראשו כראוי, ותיבת 'כראוי' יתירה, דהוה ליה לומר לכסות ראשו. אבל נראה דלא לכסות ראשו סתם הוה איסור גמור, ולזה אי אפשר לומר 'בעצלתים', אבל לכסות כראוי והיינו יותר מהרגיל, וכמו שפירש המהרש"א ז"ל שהבאתי לעיל (שבת שם), ובשביל זה ימך המקרה, דהיינו ראשו ניזק ויצטרך לכסותו בתחבושת [בענדעזש בלע"ז]. ומכאן נמי מוכח דלכסות הראש חיוב הוא.
ועוד ראיה הביא הבית יוסף (סי' מ"ו ד"ה כי פריס), דהנה בברכת השחר קודם התפלה, אנו מברכין ברכת עוטר ישראל בתפארה. ואי ליכא מצוה בכיסוי הראש, למה תקנו ברכה זו, והא ברכה זו נתקנה בשביל כיסוי הראש. אלא על כרחך דאיכא חיובא בזה, מיהו אין בזה הכרח וכמו שכתב הבית יוסף (שם), עי"ש.
וכרגע מצאתי במטה משה (עמוד העבודה ח"א סי' ז' ד"ה אבל), דעטיפת טלית שלנו כפריסת סודר שלהם הוא. וכן מוכח בטור (או"ח סי' ח') שכתב וז"ל, ודרך עטיפתו וכו' ומכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש. ונראה דלאו למימרא שלא יהא בגילוי ראש לגמרי, שאין זה ממצות ציצית, ועוד היאך הולך לעשות צרכיו בגילוי הראש, אלא שיכסה ראשו בטלית של מצוה כדרך הצנועין שהיו מכסין ראשן בסודרא, כדאיתא בפרק קמא דקדושין (דף כ"ט ע"ב), כי אתא רב המנונא לרב הונא אמר ליה אמאי לא פריסת סודרא, ופירש רש"י (ד"ה דלא) דלא פריס סודר כדרך הנשואים וכו', ופשיטא שלא היו הבחורים הולכים בגלוי הראש ממש, אלא ודאי היינו סודר שהיו פורסים על הראש לצניעות וכו', ע"ש.
ועיין שו"ת האלף לך שלמה (סי' ג') להג"ר שלמה קלוגר, וז"ל, לדעתי יש חילוק בין גילוי כל הראש למקצת הראש, דגילוי מקצת הראש מותר לילך פחות מד' אמות, אבל גילוי כל הראש אסור אפילו פחות מד' אמות. ועיין חתם סופר (ליקוטים ח"ו סי' ב'), ועיין גם באגרות משה (או"ח סי' א') ודו"ק.
איברא, דאפילו להסוברים דאינו אלא ממדת חסידות, מ"מ הואיל וכהיום כולי עלמא נהגו בזה איסור, ואפילו בקטנים מקפידים שלא ילכו בגילוי ראש, וההולך בגילוי ראש הוא בגדר קלות ופריצות יתירא, וכמו שכתוב במסכת כלה הנ"ל מדחציף כולי האי שמע מינה וכו', לכן כהיום כיון שקבלו עליהם חובה לכו"ע אסור מדינא. וכעין זה מצינו בתפלת ערבית שאמרו רשות (ברכות דף כ"ז ע"ב), ואפילו הכי כיון שקבלוהו עליהו, כחובה שוינהו (הלכות גדולות ברכות פ"ד), והכי נמי בכיסוי הראש. ועיין ארצות החיים (סי' ב' ס"ו). ויש שכתבו (שו"ת מהר"י ברונא הנ"ל סי' ל"ד) דבזמן הזה שאנן דרים בין העכו"ם שדרכם לילך בגלוי הראש, וישראל חייבין להיות נשתנין בבגדים מהם, ועל ידי כסוי הראש אנו ניכרים ביניהם שאנן ישראל אנן, לפיכך המגלה ראשו נקרא עובר על דת יהודית וראוי לנדוי. ועיין זוהר (רע"מ פ' נשא ח"ג דף קכ"ב ע"ב) ששכינה למעלה מראשו ואסור להיות בגילוי ראש.
והגם שיש להאריך בזה הרבה, מ"מ כיון דהדבר ברור מכל אלו הפוסקים, דיש איסור לילך בגלוי ראש לאיש ישראל המתנהג בדרך התורה והמצות, אזי פשוט דאם יראו אחד מאחינו בני ישראל הולך בגלוי ראש, יאבד חזקת כשרות שלו ובכלל פרוץ יחשב, א"כ הוא חייב מדינא לכסות ראשו וזה חלק מחלקי התורה שלנו. ועיין עוד שו"ת חתם סופר (השמטות ח"ה סי' קצ"ז).
ומה שרצה לטעון דכיון שהוא על פי ציווי המלכות לא יזיק. הנה בזה הנני מוכרח להביא פסקא דרבינו הגדול החינוך (מצוה ט"ז בשרשי המצוה) וז"ל, ועתה בני בינה זאת והטה אזניך ושמע, אלמדך להואיל בתורה ומצות, דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו וכו', כי אחר הפעולות נמשכים הלבבות, ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור בלבו, ולבבו ישר ותמים חפץ בתורה ובמצות, אם אולי יעסוק תמיד בדברים של דופי, כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומנוהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת כי שכל האדם נפעל כפי פעולותיו כמו שאמרנו, ע"כ ע"ש.
ולפי זה ממילא אם יניחו לשומרי תורה לשמור על התורה והדת שלהם, אז יוכלו לרשום עצמם לעבודת המלך, ולאחר שיגמרו עבודתם יחזרו להיות יהודים כשרים כמלפנים. אמנם אם לא יניחו להם לשמור על תורה ומצות שלנו, אז על פי התורה אסור לשום איש ישראל שומר התורה לרשום עצמו בצבא, אם לא שיקחוהו בעל כרחם בעת המלחמה שאז אנוס כמו כל אונס, וזה ברור מאד.
וממילא בזה איפשט לן נמי שאלה שניה ששאל מעלת כבודו, בחייל ישראל שומר הדת, ואינו רוצה לחלל שבת או כיוצא בזה והוא עומד על המשמר, אם יוכלו להכריחו שיעמוד שם ויהא מותר. וזה פשוט דהאונס לא הוה אונס, רק אם אין לו ברירה ויש חשש סכנת נפשות, אבל אם לא ישמע ויניחוהו למשמר על איזה שבועות בשביל זה, חייב למסור עצמו ולא לחלל שבת, אם לא שהצבא יסדרו שביום השבת ויו"ט ישחררוהו מהשעבוד והוא יעשה במקום זה בימי החול.
ועיין בגמרא (יבמות דף קכ"ב ע"ב) אמר ליה נכרי לא ליקטלי לך כדקטלי לפלניא. ובסנהדרין (דף ע"ד ע"ב) קטול אספסתא. וכתב המהרי"ק בתשובות (שורש קל"ז), ושו"ת חוות יאיר (סי' קפ"ג), ובשלום ירושלים (ביצה פרק משילין), דכל מלאכה שעושין אותה להציל עצמו ממיתה, הוה מלאכה שאין צריך לגופה. ועיין דעת תורה למהרש"ם (או"ח סי' רע"ח) אודות אנשי הצבא, דכיון שעושין מלאכתם מחמת אונס, מלאכתם הוא דרבנן. ועיין בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) באחר שהיה הורג גדולי ישראל, והיה אונס אותם לעשות מלאכה, ע"ש. ועיין משנה הלכות (שו"ת ח"ד סי' נ') ביאור דברי הירושלמי, דהא דאמרינן (ב"ק דף כ"ח ע"ב) אונס רחמנא פטריה, אינו אלא כשהמעשה באונס וגם הוא אין רצונו במעשה זו, אבל אם רצונו במעשה זו אפילו אנסוהו לעשותה מקרי רצון, ע"ש באריכות.
על כל פנים ודאי דאסור לישראל לעבור על התורה ומצוות שלנו, כל שליכא פקוח נפש בדבר, וזה פשוט מאד. ולכן בצבא נמי מי שהוא יהודי שומר התורה, אסור לו לעשות שום מלאכה שהוא נגד הדת, ועל הצבא לשחררו שיוכל לשמור תורתו, ואם לאו תשלחנו חפשי לביתו, וזה ברור בס"ד.
ובדבר שאלתו אי צריך החייל להוציא הציצית חוץ למדיו שיראו אותו כולם, או שיוכל לכסות הציצית תחת למדיו. הנה במקום אחר (עיין שו"ת משנה הלכות חי"ג סי' מ') הארכתי בזה, דמעיקר דינא יוצא גם בציצית מתחת למדיו, וליכא חיוב דוקא שיהיו מבחוץ. הגם שיש בזה משום חסידות, מ"מ בחייל ליכא אפילו חסידות, וכמו שכתב המשנה ברורה (סי' ח' ס"ק כ"ה) דהיוצא בין העכו"ם יכול לכסות הציצית,
וכ"ש כשהוא בצבא המדינה, וזה פשוט.
בכבוד והוקרה, מנשה הקטן
[עיין עוד משנה הלכות ח"ג סי' ל"ה, ח"ט סי' של"ט]
