יב. בלקוטי תורה דפרשתנו מבואר, שכל עניני התוכחה הם באמת ברכות (לדוגמא: "ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד" – פירושו שכל עשר כחות הנפש ישתתפו באפי' בתנור ובחמימות הבאה מהתבוננות ב"אחד") – אלא שלהיותן ברכות נעלות ביותר, אין ביכלתן לבוא בגילוי, ולכן נאמרו באופן זה.
הצמח-צדק מביא שם בהגהה, שזהו גם הפשט בסיפור הגמרא [מו"ק ט.], שרבי שמעון בן יוחאי שלח את בנו אל רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים שיברכוהו. כשבא אל ר' שמעון, מסר לו מה שאמרו לו, והתאונן שלכאורה הם ענינים שהם ההיפך מברכות, אמר לו ר' שמעון שבאמת "הנך כולהו ברכתא נינהו", ופירש לו את כל הברכות.
ולכאורה, מדוע אמנם בירכוהו בלשון שאפשר לפרשו באופן אחר? – אומר על כך המהרש"א שהי' זה "לחדודי". והצמח-צדק אומר ש"יותר נראה כפשוטן, לפי שהברכה באופן זה היא מבחי' סתום".
יג. לכאורה, כיון שהם ברכות נעלות שבהכרח שיבואו בהעלם, איך הי' יכול ר' שמעון בן יוחאי לפרשם בגלוי?
ויובן ע"פ המבואר בתניא שיסורים הם טוב מעלמא דאתכסיא, בחי' י-ה, ולכן נמשכים למטה עתה ב"בחי' צל ולא אורה וטובה נראית". ועי"ז שמקבלים את היסורים בשמחה, זוכים להענין ד"כצאת השמש בגבורתו", שיהי' לעתיד, שאז יומשך בטוב הנראה והנגלה.
הנשמות שענינם הוא לגלות פנימיות התורה – אצלם גם עתה מאיר הגילוי דלעתיד. ולכן רשב"י, שענינו הי' לגלות פנימיות התורה, הי' ביכלתו לפרש את הברכות בגילוי, דמכיון שאצלו האיר כבר הענין ד"כצאת השמש בגבורתו", ראה כבר עתה את הברכות שבזה.
ולכן בא פירוש התוכחה כברכות – בחסידות דוקא, שמביאה פנימיות התורה בגילוי.
הצמח-צדק מביא שם בהגהה, שזהו גם הפשט בסיפור הגמרא [מו"ק ט.], שרבי שמעון בן יוחאי שלח את בנו אל רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים שיברכוהו. כשבא אל ר' שמעון, מסר לו מה שאמרו לו, והתאונן שלכאורה הם ענינים שהם ההיפך מברכות, אמר לו ר' שמעון שבאמת "הנך כולהו ברכתא נינהו", ופירש לו את כל הברכות.
ולכאורה, מדוע אמנם בירכוהו בלשון שאפשר לפרשו באופן אחר? – אומר על כך המהרש"א שהי' זה "לחדודי". והצמח-צדק אומר ש"יותר נראה כפשוטן, לפי שהברכה באופן זה היא מבחי' סתום".
יג. לכאורה, כיון שהם ברכות נעלות שבהכרח שיבואו בהעלם, איך הי' יכול ר' שמעון בן יוחאי לפרשם בגלוי?
ויובן ע"פ המבואר בתניא שיסורים הם טוב מעלמא דאתכסיא, בחי' י-ה, ולכן נמשכים למטה עתה ב"בחי' צל ולא אורה וטובה נראית". ועי"ז שמקבלים את היסורים בשמחה, זוכים להענין ד"כצאת השמש בגבורתו", שיהי' לעתיד, שאז יומשך בטוב הנראה והנגלה.
הנשמות שענינם הוא לגלות פנימיות התורה – אצלם גם עתה מאיר הגילוי דלעתיד. ולכן רשב"י, שענינו הי' לגלות פנימיות התורה, הי' ביכלתו לפרש את הברכות בגילוי, דמכיון שאצלו האיר כבר הענין ד"כצאת השמש בגבורתו", ראה כבר עתה את הברכות שבזה.
ולכן בא פירוש התוכחה כברכות – בחסידות דוקא, שמביאה פנימיות התורה בגילוי.
