Recently, an outspoken radical feminist Rabba-Rebbetzin in Israel suggested forcefully that all women should refuse to go to mikva until every last agunah receives a Get. There was a great storm over her remarks. She responded by insisting that she will not recoil and stands by her recommendation.
This is one reaction to her lunacy - sure to improve shalom bayis in thousands of homes if followed [BTW: Besides being evil - her proposal is also against Halacha. A wife is not allowed to deny her husband as a husband may not deny his wife - :עי' נדרים ט"ו]:
ההצעה המטורפת הזו (מצטער, אבל עם כל הכבוד אני לא מצליח למצוא מילה עדינה יותר לתיאור ההצעה הזו), משקפת בעיניי באופן מוקצן תסמין של תופעה כללית מסוימת ובאג שרווח מאוד בעיקר באזורים אקטיביסטיים וכיום נעשה מאוד אופנתי, באג הבא לידי ביטוי בכמה מישורים שבסופו של דבר הם אחד. לא הייתי כותב על האמירה הזו אם לא הייתי רואה הרבה שלקחו זאת ברצינות והרבה שמסבירים ומצדיקים זאת, ואם לא הייתי חושב שהמטרה הזו משקפת נטיות רחבות מסוימות הרווחות בציבור, גם אם במקרה הזה זה מוקצן מאוד ואולי אפילו רק רטורי (אני לפחות מקווה שזאת הכוונה המקורית של הדוברת. אם זו הצעה של ממש זה הרבה יותר גרוע).
ראשית, הנטייה להסתער על בעיה הזקוקה לפתרון, בכל אמצעי אפשרי, בלי לחשוב לרגע מה מחירו של האמצעי ואיזה בעיות ענק גלומות בו. לחשוב שכאשר דבר מה הוא קריטי ודחוף כל ניסיון לשאול שאלות על הרקע והאמצעים העולים כפתרונות הוא זלזול במטרה.
שנית, זה מבטא את הניסיון לפתור פגיעות מסוימות באמצעות הוספת פגיעות אחרות.
שלישית, זה מבטא את הניסיון השתלטני וחסר העכבות להיכנס לשטח הפרטי של בני אדם באופן ברוטלי, בלי לחשוב כלל על הדינמיקה המורכבת של אותו שטח פרטי.
רביעית, זהו הניסיון להשתלט על הפרט בשם הכלל. הניסיון להפוך את הכל לפוליטי (האישי הוא פוליטי...) והניסיון להפוך כל בעיה חברתית לטוטלית, כזו החודרת עד לחדר המיטות של בני זוג.
חמישית, הפיכת כל החיים לצבועים בצבע המסוים של המאבק החברתי הספציפי שבו עוסקים והנטייה לעשות רעש מתמיד שלא מעניק לאנשים אפשרות לחיות חיים תקינים ומאווררים יותר. להגביר מחנק בכל מקום.
שישית, הנטייה שלא להבחין בין תופעה חברתית או פוליטית לבין נושא אישי ופרטי ולא להבין את החשיבות שבהבחנה הזו.
שביעית, הנטייה לזלזל מאוד בקלות בדברים הקשורים לניהול הרגיש והשברירי של חייהם של אנשים. למשל במקרה הזה, חוסר הבנה מוחלט של מה שזה אומר בפועל בחיים האמיתיים (הנטייה לפטור זאת באמירות בסגנון הבא: ''מה קרה? שהגברים יקריבו קצת! לא יקרה כלום אם הם יימנעו קצת ממיניות''), וחוסר הבנה טוטלי של ההשלכות שיש לדברים בסגנון כזה (עד כדי פירוק בתים ומשפחות, אכן כן, למרבה ההיתממות).
שמינית, הנטייה לגייס הכל למלחמת מחנות (במקרה דנן מלחמת נשים בגברים, כמו גם הנטייה לראות במין איזה ''מוצר'' שבת הזוג ''מעניקה'' לבן הזוג, והניסיון ''למסחר'' יחסי אנוש).
תשיעית, הנטייה לזלזל בכל מי שמדבר על זהירות ואחריות ולראות בו מישהו אדיש וקר שלא אכפת לו.
עשירית, הנטייה לגרור את כולם לקלחת ולהטיל אשמה על הכל בקשר לכל בעיה חברתית ותרבותית קיימת, במקום לנסות לפתור אותה מהשורש.
אנו למדנו שהקב''ה מוחק את שמו למען השלום. למרבה הצער, יש אנשים שחושבים שכדי להשכין שלום במקומות מסוימים צריך לעשות פיגועים במקומות אחרים, ושאם אנשים מסוימים סובלים הפתרון האולטימטיבי לכך הוא גרימת סבל לאנשים אחרים, חפים מפשע. הפגיעה בזוגיות של אנשים באופן אלים כזה הוא פשע של ממש, לא משנה מה הן המטרות המקודשות.
