One of the major yetzer hara's of people is to not learn. It is hard for people to commit to having a chavrusa or going to a shiur in the first place and once they commit - many don't keep their commitment. Learning requires effort and the nature of the human animal is to want things to be easy. So if it is work and there is money involved - people commit. But if it "only" Torah and there is no money involved - a lot less so.
About twenty years ago there was a Jew who passed away in Yerushalayim named HaRav Ben Tzion Freiman ztz"l. He was really one of a kind. He would travel from Yeshiva to Yeshiva and learn with random boys and the Yeshivos would give him a few shekels to buy a little bread and that is how he would live. Day after day, week after week, year after year. He could have been a ros hYeshiva at a major Yeshiva but in his vast not-of-this-world-humility, he was just a "chavrusa". He was in love with Torah to an unbelievable extent. He once needed a certain sefer and told somebody "believe me - I need it like air". He would learn and learn and learn. He was very quiet and but when it came to Torah he could talk for hours.
He was very connected to the Charedi world as well as the Dati-Leumi world. Most of his chavrusas were from Hesder yeshivos and I remember well when he would come every week to Yeshivat Hakotel to learn with boys. He once offered me a chavrusa and I, in my childhood stupidity, didn't take him up on it. A loss for eternity. Unfortunately, there are many people who never come to the realization of what they are missing when they don't attend a shiur or get a chavrusa - especially a really good one.
He used to go to Mercaz HaRav on the night of Yom Ha-atzmaut and dance. The next day he would go to Meah Shearim and sit on the floor and say kinnos. He saw that in Mercaz they were correct and in Meah Shearim they were correct as well. He was asked how he gained an appreciation for both worlds and both hashkafos. He explained that his sandak was Rav Kook and his mohel was Rav Yosef Chaim Zonnenfeld.... That says it all.
He once went to the Chevron Yeshiva in Geulah to daven Shachris because he wanted to use their vast library. After davening he went and opened a sefer and started to learn while still holding his tallis bag. At some point a boy came up to him and asked if he would join them for mincha. He said "Oy - mincha gedola [the early mincha"]! I have been here the whole time and at home they probably don't know where I am."
"No", said the boy, "it is not minchaa gedola. Shkiya is in ten minutes....."
באהבתו ישגה תמיד.
When he was a young man he asked a shyla. He wanted to be mekayim the shitah of Ben Azai and never marry because he wanted to marry the Torah. [He was told to marry a woman as well and he did].
באהבתו ישגה תמיד.
We can think about a Jew whose entire existence was Torah and maybe be inspired to increase, if only slightly, our dedication to learning. The rewards are not only in the next world but here as well. Here was a Jew with no money, no gashmiyus, no olam ha-zeh, and he was the happiest most fulfilled person around. He was zocheh to but one son [who was chavrusas with Rav Chaim Shuelevitz and put out sefarim with Rav Chaim's torah and is a huge Talmid Chochom in his own right] who has children and grandchildren Baruch Hashem.
Some more stories about him:
בגמרא (סוכה דף מט ב) מובא "אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה' - וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? אלא... תורה ללמדה - זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה - זו היא תורה שאינה של חסד". חידוש גדול למדנו: יש תורה של חסד ויש תורה שאיננה של חסד. תורת חסד היא תורה שבעליה אינם שומרים אותה לעצמם אלא משתפים בה את כולם, הם מעניקים ממנה בנדיבות רבה לכל אחד ואחד. לא כל מרביץ תורה ברבים ראוי לתואר "תורת חסד על לשונו" אלא רק מי שמרביץ תורה שלא על מנת להאדיר את שמו ולזכות לתהילת עולם. "תורת חסד" ישנה רק במקום שאין רדיפת כבוד אלא ענווה גדולה, ואז המניע להרבצת התורה איננו אנוכיות אלא חסד.
זו היתה דרכו של הרב בן ציון פריימן זצ"ל, שנשמתו עלתה לגנזי מרומים לפני י"ח שנים. הרב פריימן היה תלמיד חכם ירושלמי מובהק, שלא היה בעולמו אלא ארבע אמות של לימוד תורה והרבצת תורה. הוא כיתת את רגליו מישיבה לישיבה (ישיבות הסדר ואפילו ישיבה תיכונית), למד עם אברכים ותלמידים בראשית דרכם בתורה ועורר אצלם אהבת תורה. הרב פריימן לא חיפש כבוד, לא קידום אישי ולא פרסום. כולו ענווה. חזותו החיצונית (ביגוד פשוט ומיושן) הסתירה את גדלותו הפנימית. תורתו היתה תורת חסד.
הרב בן ציון פריימן לא למד חינוך, כל ימיו היה יושב אוהלים, הוא לא היה פדגוג במובן הקלאסי, ויחד עם זה היה כולו חינוך.
בספר חדש - "לבקר בהיכלו" - מלוקטים סיפורים ורשמים על דמותו של הרב בן ציון פריימן זצ"ל. להלן, סיפורים חינוכיים (מעובדים ומקוצרים) מתוך הספר.
אחת לשבוע למד הרב בחברותא עם תלמיד שיעור א' באחת מישיבות ההסדר. בוקר אחד הציע הרב לתלמיד ללמוד יחד מסכת זבחים מסדר קודשים. לאחר כמה דקות של לימוד משותף, קם הרב ואמר שהוא צריך לצאת והנחה את התלמיד כיצד להמשיך לבדו את לימוד הסוגיה עם התוספות. כשחזר, ביקש הרב לשמוע מהתלמיד את מה שלמד. התלמיד הרצה לפניו את הסוגיה. כשסיים, אמר לו הרב: "אתה יכול לסגור את מסכת זבחים. תראה, אתה עוד מעט מתגייס לצבא. במהלך שירותך הצבאי, לא יהיה לך זמן רב ללמוד. לפעמים, יעמדו לרשותך רק דקות בודדות. והנה, אתה נכנס לבית כנסת, ניגש לארון הספרים ומחפש מסכת מוכרת כדי ללמוד. מחפש ומחפש, ולא מוצא, וכך חולף זמן יקר. רציתי שתראה שאתה יכול ללמוד אפילו סוגיה מסדר קודשים, למרות שאתה לא ב'ענינים'. כשיהיו לך כמה דקות פנויות ללמוד תורה, קח את הספר הראשון שאתה מוצא ותלמד... חבל על הזמן".
הרב בן ציון פריימן לא למד חינוך, כל ימיו היה יושב אוהלים, הוא לא היה פדגוג במובן הקלאסי, ויחד עם זה היה כולו חינוך.
בספר חדש - "לבקר בהיכלו" - מלוקטים סיפורים ורשמים על דמותו של הרב בן ציון פריימן זצ"ל. להלן, סיפורים חינוכיים (מעובדים ומקוצרים) מתוך הספר.
אחת לשבוע למד הרב בחברותא עם תלמיד שיעור א' באחת מישיבות ההסדר. בוקר אחד הציע הרב לתלמיד ללמוד יחד מסכת זבחים מסדר קודשים. לאחר כמה דקות של לימוד משותף, קם הרב ואמר שהוא צריך לצאת והנחה את התלמיד כיצד להמשיך לבדו את לימוד הסוגיה עם התוספות. כשחזר, ביקש הרב לשמוע מהתלמיד את מה שלמד. התלמיד הרצה לפניו את הסוגיה. כשסיים, אמר לו הרב: "אתה יכול לסגור את מסכת זבחים. תראה, אתה עוד מעט מתגייס לצבא. במהלך שירותך הצבאי, לא יהיה לך זמן רב ללמוד. לפעמים, יעמדו לרשותך רק דקות בודדות. והנה, אתה נכנס לבית כנסת, ניגש לארון הספרים ומחפש מסכת מוכרת כדי ללמוד. מחפש ומחפש, ולא מוצא, וכך חולף זמן יקר. רציתי שתראה שאתה יכול ללמוד אפילו סוגיה מסדר קודשים, למרות שאתה לא ב'ענינים'. כשיהיו לך כמה דקות פנויות ללמוד תורה, קח את הספר הראשון שאתה מוצא ותלמד... חבל על הזמן".
תלמיד ישיבה אחד כתב מאמר תורני קצר, בסך הכל שני עמודים. הוא הראה אותו לרב פריימן, ומאז ולאורך תקופה של כחצי שנה, היה הרב פריימן דן ומפלפל איתו על תוכן המאמר, על כל שורה ושורה. גם שנים רבות לאחר מכן התעניין הרב פריימן בחידושים שהופיעו במאמר.
סיפר ר"מ ותיק, שבראשית דרכו החינוכית היה "משיב" (= עונה לשאלות התלמידים על הגמרא) בישיבה תיכונית אחת יחד עם הרב פריימן: תלמיד אחד שאל אותי שאלה על הסוגיה הנלמדת, וניכר היה שלא התאמץ כלל בהבנת הסוגיה. השבתי לו בנימה של תוכחה: אילו למדת כהוגן, לא היתה מתעוררת השאלה. זמן מה לאחר מכן, ניגש תלמיד אחר אל הרב פריימן, ובפיו שאלה על הסוגיה. השאלה היתה מגוחכת יותר מהשאלה שנשאלתי. אבל הרב פריימן התייחס לשואל בכובד ראש, וישב איתו ללבן את הנושא. הרב למד איתו מחדש את כל הסוגיה, ונפתרה השאלה מאליה. בזכות היחס המכבד, קנה התלמיד בטחון ביכולותיו ואף כיון לקושייה של אחד מגדולי האחרונים.
סיפר אחד מגדולי ראשי הישיבות שהיה מיודד עם הרב פריימן, שלאחר נישואי בתו (של ראש הישיבה), הצטרף חתנו ל"כולל" שלמדו בו מסכת עירובין. כמסיח לפי תומו, אמר אותו ראש הישיבה לרב פריימן שחתנו מתקשה בהבנת הסוגיות המורכבות של מסכת עירובין. נענה הרב פריימן ואמר: למדתי 'עירובין' ואוכל ללמוד איתו. במשך כמה חודשים, נסע הרב פריימן במיוחד מירושלים לבני ברק כדי ללמוד עם החתן הצעיר...
בארוחות, נהג הרב פריימן לשבת בשולחנות של התלמידים ולשוחח איתם על תורה ועבודת ה'. פעם, התיישב הרב ליד קבוצת תלמידים ששוחחו בהתלהבות על הניצחון של אלופת ישראל על אלופת רוסיה (באחד מענפי הספורט). התלמידים השתתקו במבוכה והשתררה דממה. אבל הרב דירבן את התלמידים לשתף אותו בשיחתם, עד שאחד התלמידים אזר עוז ושאל את הרב פריימן, האם יש מקום לשמחה על ניצחון ישראלי בתחום הספורט. הרב חשב והשיב: "כאשר אחיך מצליח, לבך מתמלא שמחה על כך, אפילו אם ההצלחה היא בעניין של שטות... ".
למרות שהרב פריימן לא היה מגיד שיעור קבוע, היתה לו השפעה חינוכית עמוקה על תלמידי ישיבה רבים בזכות רגישותו ואהבתו הכנה אליהם. החיבור בין הרב פריימן לתלמידיו הוא פלא - כיצד הצליח תלמיד חכם שהיה נטוע כולו בהוויות דאביי ורבא, פרוש מענייני העולם הזה וראשו בעליונים, ליצור גשר עם צעירים תוססים הקשורים להוויה הישראלית. התשובה היא שהרב פריימן אהב אותם באמת, כיבד אותם וחיפש דרכים כיצד לפתח ולהגדיל את קורטוב התורה שבהם ולטעת בהם רצון להיות תלמידי חכמים.
למרות שהרב פריימן לא היה מגיד שיעור קבוע, היתה לו השפעה חינוכית עמוקה על תלמידי ישיבה רבים בזכות רגישותו ואהבתו הכנה אליהם. החיבור בין הרב פריימן לתלמידיו הוא פלא - כיצד הצליח תלמיד חכם שהיה נטוע כולו בהוויות דאביי ורבא, פרוש מענייני העולם הזה וראשו בעליונים, ליצור גשר עם צעירים תוססים הקשורים להוויה הישראלית. התשובה היא שהרב פריימן אהב אותם באמת, כיבד אותם וחיפש דרכים כיצד לפתח ולהגדיל את קורטוב התורה שבהם ולטעת בהם רצון להיות תלמידי חכמים.
