1] The community won't daven for things that damage the individual but the individual might daven for things that damages others. We don't want tefillos to cause harm to others.
2] An individual davener will make mistakes, often lack kavana etc. Davening with the community fills in this lacuna and all together the tefilla is a complete one.
3] When we daven together we protect the community as a whole.
4] We must always make ourselves part of the community.
And for many other reasons:-).
See what the Kuzari writes:
יח. אמר הכוזרי: ולמה זה, הלא שיתייחד האדם יותר טוב ותהיה נפשו זכה ומחשבתו פנויה יותר?
יט. אמר החבר: אבל היתרון לקהל מכמה פנים.
מהם כי הקהל אינם מתפללים במה שיש בו הפסד ליחיד, והיחיד אפשר שיתפלל במה שיש בו הפסד ליחידים אחרים, ואפשר שיש ביחידים ההם מי שיתפלל במה שיש בו הפסדו. ומתנאי התפלה הנענית שתהיה במה שיועיל העולם ולא יזיקהו בשום פנים.
ומהם שמעט הוא שתשלם תפלה ליחיד מבלי שגגה ופשיעה. וכן קבעו לנו שיתפלל היחיד תפילת הצבור, ושתהיה תפילתו בציבור בעוד שיוכל לא פחות מעשרה, כדי שישלים קצתם מה שיחסר בקצתם בשגגה או בפשיעה, ויסתדר מהכל תפילה שלמה בכוונה זכה, ותחול הברכה על הכל, ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה. כי העניין האלוקי כמטר מרווה ארץ מהארצות כשתהיה הארץ כלה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה מי שאינו ראוי לו מהיחידים ויצלחו בעבור הרוב, ובהיפוך זה, ימנע המטר מארץ מהארצות, מפני שהארץ כולה אינה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה יחידים היו ראויים לו, ונמנע מהם בעבור הרוב.
אלה דיניו יתברך העולמיים. ואצלו יתברך הגמול ליחידים ההם בעולם הבא. ועוד שבעולם הזה ייתן להם תמורה טובה וייטיב להם בקצת טובה יהיו בה ניכרים משכניהם, אך מעט שיינצלו מהעונש הכולל הצלה גמורה.
חובות היחיד לציבור ומשל מי שהתפלל לצורך עצמו, כמשל מי שהשתדל לחזק את ביתו לבדו. ולא רצה להיכנס עם אנשי המדינה בהיעזרם על חיזוק חומותם, הוא מוציא הרבה ועומד על הסכנה. ואשר ייכנס במה שנכנסים בו הציבור, מוציא מעט ועומד בבטחה, כי מה שמקצר ממנו אחד משלימו אחר, ותקום המדינה בתכלית מה שיש ביכולת, ויהיו אנשיה מגיעים כולם אל ברכתה בהוצאה מועטת עם הדין וההסכמה. ועל כן קורא אפלטון מה שיוציא בצד התורה, [השתתפות ה]חלק בכל. ובעוד שיתעלם היחיד מחלק הכל והוא שיש בו תקנת ציבורו, אשר הוא חלק ממנו, וחשב כי יותירנו לעצמו, הוא חוטא על הכל וחוטא לנפשו יותר, כי היחיד בכלל הצבור כאבר האחד בכלל הגוף. אלו היה מקפיד הזרוע על דמו כשהוצרך אל ההקזה, היה נפסד הגוף כולו ותופסד הזרוע בהפסדו. אך ראוי ליחיד לסבול הצער, גם המוות בצד תקנת הכל.
והנחוץ ממה שיעיין עליו היחיד, הוא חלק הכל שיתנהו ולא יתעלם ממנו. ומפני שלא היה דבר שתשיגהו ההקשה, צווה בו הבורא במעשרות והמתנות והקורבנות וזולת זה, והוא חלק הכל מהממונות. אך מהמעשים: השבתות והמועדים והשמיטות והיובלים וכיוצא בהם; ומהמאמרים: התפילות והברכות והתשבחות; ומהמידות: האהבה והיראה והשמחה.
אלה דיניו יתברך העולמיים. ואצלו יתברך הגמול ליחידים ההם בעולם הבא. ועוד שבעולם הזה ייתן להם תמורה טובה וייטיב להם בקצת טובה יהיו בה ניכרים משכניהם, אך מעט שיינצלו מהעונש הכולל הצלה גמורה.
חובות היחיד לציבור ומשל מי שהתפלל לצורך עצמו, כמשל מי שהשתדל לחזק את ביתו לבדו. ולא רצה להיכנס עם אנשי המדינה בהיעזרם על חיזוק חומותם, הוא מוציא הרבה ועומד על הסכנה. ואשר ייכנס במה שנכנסים בו הציבור, מוציא מעט ועומד בבטחה, כי מה שמקצר ממנו אחד משלימו אחר, ותקום המדינה בתכלית מה שיש ביכולת, ויהיו אנשיה מגיעים כולם אל ברכתה בהוצאה מועטת עם הדין וההסכמה. ועל כן קורא אפלטון מה שיוציא בצד התורה, [השתתפות ה]חלק בכל. ובעוד שיתעלם היחיד מחלק הכל והוא שיש בו תקנת ציבורו, אשר הוא חלק ממנו, וחשב כי יותירנו לעצמו, הוא חוטא על הכל וחוטא לנפשו יותר, כי היחיד בכלל הצבור כאבר האחד בכלל הגוף. אלו היה מקפיד הזרוע על דמו כשהוצרך אל ההקזה, היה נפסד הגוף כולו ותופסד הזרוע בהפסדו. אך ראוי ליחיד לסבול הצער, גם המוות בצד תקנת הכל.
והנחוץ ממה שיעיין עליו היחיד, הוא חלק הכל שיתנהו ולא יתעלם ממנו. ומפני שלא היה דבר שתשיגהו ההקשה, צווה בו הבורא במעשרות והמתנות והקורבנות וזולת זה, והוא חלק הכל מהממונות. אך מהמעשים: השבתות והמועדים והשמיטות והיובלים וכיוצא בהם; ומהמאמרים: התפילות והברכות והתשבחות; ומהמידות: האהבה והיראה והשמחה.
18. Al Khazari: Why is this? If every one read his prayers for himself, would not his soul be purer and his mind less abstracted?
19. The Rabbi: Common prayer has many advantages.
In the first instance a community will never pray for a thing which is hurtful for the individual, whilst the latter sometimes prays for something [to the disadvantage of other individuals, or some of them may pray for something] that is to his disadvantage. One of the conditions of prayer, craving to be heard, is that its object be profitable to the world, but not hurtful in any way. Another is that an individual rarely accomplishes his prayer without slips and errors. It has been laid down, therefore, that the individual recite the prayers of a community, and if possible in a community of not less than ten persons, so that one makes up for the forgetfulness or error of the other. In this way [a complete prayer is gained, read with unalloyed devotion. Its blessing rests on everyone] each receiving his portion. For the Divine Influence is as the rain which waters an area (if deserving of it), and includes some smaller portion which does not deserve it, but shares the general abundance. On the other hand, the rain is withheld from an area which does not deserve it, although some portion is included which did deserve it, but suffers with the majority. This is how God governs the world. He reserves the reward of every individual for the world to come; but in this world He gives him the best compensation, granting salvation in contradiction to His neighbours. There are but few who completely escape the general retribution. A person who prays but for himself is like him who retires alone into his house, refusing to assist his fellow-citizens in the repair of their walls. His expenditure is as great as his risk. He, however, who joins the majority spends little, yet remains in safety, because one replaces the defects of the other. The city is in the best possible condition, all its inhabitants enjoying its prosperity with but little expenditure, which all share alike. In a similar manner, Plato styles that which is expended on behalf of the law, 'the portion of the whole.' If the individual, however, neglects this 'portion of the whole' which is the basis of the welfare of the commonwealth of which he forms a part, in the belief that he does better in spending it on himself, sins against the commonwealth, and more against himself. For the relation of the individual is as the relation of the single limb to the body. Should the arm, in case bleeding is required, refuse its blood, the whole body, the arm included, would suffer. It is, however, the duty of the individual to bear hardships, or even death, for the sake of the welfare of the commonwealth. He must particularly be careful to contribute his 'portion of the whole,' without fail. Since ordinary speculation did not institute this, God prescribed it in tithes, gifts, and offerings, etc., as a 'portion of the whole' of worldly property. Among actions this is represented by Sabbath, holy days, years of release and jubilee and similar institutions; among words it is prayers, blessings and thanksgivings; among abstract things it is love, fear and joy.
