The gemara says in Pesachim [56]:
דאמר רשב"ל (בראשית מט, א) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי .
For
R. Shimon b. Lakish said: And Yaacov called unto his sons, and said: Gather yourselves together, that
I may tell you [that which shall befall you in the end of days]. Yaacov wished to reveal to his sons
the ‘end of the days’, whereupon the Shechinah departed from him.
Said he, ‘Perhaps, Heaven
forfend! there is one unfit among my children, like Avraham, from whom there issued Yishmael, or
like my father Yitzchak, from whom there issued Esav.’ [But] his sons answered him, ‘Hear O Israel, the
Lord our God the Lord is One: just as there is only One in thy heart, so is there in our heart only
One.’ In that moment our father Jacob opened [his mouth] and exclaimed, ‘Blessed be the name of
His glorious kingdom for ever and ever.’ Said the Rabbis, How shall we act? Shall we recite it, —
but our Teacher Moshe did not say it. Shall we not say it — but Yaacov said it! [Hence] they enacted
that it should be recited quietly.
R. Yitzchak said, The School of R. Ammi said: This is to be compared to a king's daughter who
smelled a spicy pudding. If she reveals [her desire], she suffers disgrace; if she does not reveal it,
she suffers pain. So her servants began bringing it to her in secret.
The Maharal [Nesiv Ha-avodah 7] explains:
אז כאשר שמע יעקב קבלת מלכותם ית׳ אז אמר ברוך שם כבוד מלכותו, כי כאשר השבטים היו אומרים שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. ראוי ליעקב לומר ברוך שם כבוד מלכותו אחר הזכרת שמו. כי הזכרת השם הזה אינו כמו שאר הזכרת השם, כי בהזכרת השם הזה שהוא אחדותו יתברך לגמרי כי זהו מלכות שמים לכן היה אומר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם. ודבר זה עוד יותר מן מה שאמרו השבטים שמע ישראל ה׳ אלקינו, וברכה זאת אינו ראוי רק לאשר אינו גשמי, ויש לברך השם כי השם הוא דבר שכלי לגמרי, וראוי הברכה הזאת לעליונים אשר הם בלא גוף והם נבדלים ראוי להם ברכה זאת.
וליעקב שהיה אחד מן האבות הקדושים בפרט ליעקב אשר היה קדוש כמו שבארנו זה במקום אחר (ישעיה כ״ט) דכתיב והקדישו את קדוש יעקב. ולכך במקום קדוש כמו בית המקדש עונים גם כן ברוך שם כבוד מלכותו (ברכות סג א), ולכך יעקב שהיה הקדוש ראוי לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כאשר שמע מן בניו שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. וקאמר נמירנהו לא אמרו משה לא נמירנהו אמרו יעקב. ומה שמשה לא אמר אותו, כי כל אחד מישראל יכול לומר שמע ישראל כמו שפרשנו אבל אין כל א׳ מישראל יכול לומר ברוך שם כבוד מלכותו, ולפי׳ לא אמרו משה ואמרו לא נמירנהו הרי אמרו יעקב. וזה ממני כי כבר אמרנו כי ראוי יעקב שהיה קדוש לומר ברוך שם כבוד מלכותו כאשר שומע מלכות שמים שנזכר בשמע ישראל. ומה שאמר ברוך שם כבוד מלכותו הוא מלכות שמים בשלמות כמו שאמרנו, והרי אנו צריכין לקבל עלינו מלכות שמים כמו יעקב שהיה מקבל מלכות שמים בשלימות. ולכך תקנו שיאמרו בחשאי כי באמת האדם מצד שיש בו נשמה נבדלת שהיא יושבת בנסתר, והנשמה היא קדושה נבדלת יכול לומר ברוך שם כבוד מלכותו, ולפיכך תקנו שיאמרו אותו בחשאי כמו שהנשמה שהיא קדושה היושבת בסתר, אבל יעקב היה אומר ברוך שם כבוד מלכותו כי הוא קדוש בעצמו. לכך קאמר בגמרא נמירנהו ברוך שם כבוד מלכותו דבר זה גנאי, שהרי אין האדם שאינו קדוש ראוי לזה ואין ראוי לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו, כי אין ראוי רק למי שהוא קדוש לגמרי. לא נאמר יש כאן צער כי יש כאן צד מכח הנשמה לומר ברוך שם כבוד מלכותו, וכאשר שומע הזכרת השם שהוא בשמע ישראל אם לא יאמר ברוך שם כבוד מלכותו אשר שבח זה שלימות קבלת מלכות שמים ולכך אמר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו להשלים קבלת מלכות שמים אם לא יאמר יש כאן צער ר״ל חסרון. ולפיכך תקנו לומר בחשאי, כי מצד הנשמה הקדושה הנבדלת שיש באדם י״ל ברוך שם כבוד מלכותו, כי מצד הנשמה דומה האדם למלאך, וכמו שהמלאכים אומרים ברוך שם כבוד מלכותו מצד קדושתם כך מצד הנשמה יש לאדם לומר ג״כ ברוך שם כבוד מלכותו רק הגוף הוא מעכב, אבל יעקב שהיה קדוש בודאי היה יכול לומר, ולפיכך אם לא יאמר כלל יש כאן צער וחסרון לנשמה כי מצד הנשמה יש לומר ולכך תקנו לומר בחשאי. וד״ז כנגד הנשמה שהיא יושבת בנסתר, כמו שאמרו בפ״ק דברכות (י׳ ע״ב) מה הקב״ה יושב בנסתר כך הנשמה יושבת בנסתר, ומאחר כי ברוך שם כבוד מלכותו היא לנשמה בלבד תקנו לומד אותה בחשאי ובהסתר. וזה שאמר משל לבת מלך וכו', מדמה הנשמה לבת מלך שהיא בתו של הקב״ה וביום הכיפורים שהוא יום קדוש וישראל כולם קדושים שאין בהם דברים הגופנים שהם אכילה ושתיה ותשמיש המטה רחיצה סיכה נעילת הסנדל, אז בודאי אף היחיד אומר ברוך שם כבוד מלכותו, כי השבח הזה אינו שייך רק למי שהוא קדוש כמו שאמרנו. ולכך בבית המקדש שהוא קדוש אין עונין אמן רק ברוך שם כבוד מלכותו, ובקריאת שמע תקנו לומר אותה בחשאי כי דבר זה הוא השלמת קבלת מלכותו.
I cannot tell you how frightening this passage is. We know from everywhere that the praise of שמע ישראל is much greater than the praise of ברוך שם כבוד מלכותו. Yet, the Maharal says the opposite - ברוך שם is greater. HOW CAN THAT BE???
