We live with the spiritual image of the aspirations of our nation. Wherever there are sparks of this light, we are connected with our very lives.
There are three basic "sign posts" of our nation's life.
1] Eretz Yisrael.
This brings to mind Rebbi Yehuda Ha-levi who in his famous poem "ציון הלא תשאלי" called Eretz Yisrael "חיי נשמות - אויר ארצך" - The life of souls - the air of your land.
צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ,
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ?
מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ,
וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל–
חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ!
לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ.
לִבִּי לְבֵית-אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה
וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ,
שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ, וְהַיּוֹצְרֵךְ
פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ,
וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ, וְאֵין
שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ.
אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר
רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ.
אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי, וְאֵיךְ
יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ?
מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר
נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ!
מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד,
אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ!
אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ-
נַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת-עֲפָרָיִךְ,
אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁ-
תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ!
אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְ-
עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ,
הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר, אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי
אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ.
חַיֵּי נְשָׁמוֹת – אֲוִיר אַרְצֵךְ, וּמִמָּר דְרוֹר
אַבְקַת עֲפָרֵךְ, וְנֹפֶת צוּף – נְהָרָיִךְ!
יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי
חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ,
בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז, וּבִמְקוֹם כְּרוּ-
בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ!
אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן,
חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת-נְזִירָיִךְ–
אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה,
כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת-כְּפִירָיִךְ?
אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד
אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ?
כּוֹס הַיְגוֹנִים, לְאַט! הַרְפִּי מְעַט, כִּי כְבָר
מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ.
עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה – אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ, וְאֶזְ-
כֹּר אָהֳלִיבָה – וְאֶמְצֶה אֶת-שְׁמָרָיִךְ!
צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי, אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי
מֵאָז, וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ–
הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכּוֹאֲבִים
עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ.
מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים
אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ,
עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ, אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ
מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ,
הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים
לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ.
שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם, וְאִם
הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ?
אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל מִי נְבִי-
אַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ וְשָׁרָיִךְ?
יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל-מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל
חָסְנֵךְ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ.
אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ, וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ
יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ!
אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ,
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ-
חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ!
י
Won’t you ask after, O Zion, the weal of your captives —That part of your flocks which seeks to know yours?
From West and from East, from North and from South
Near and far, bring forth weal from your every direction,
The weal of lust’s captive, his tears Hermon’s dews,
Who yearns to let them fall on the slopes your peaks!
To bewail your affliction I cry out like jackals,
But in times that I dream that your bondage might end,
I become like a lute for your songs.
For Beit El and Peniel, my heart stirs with longing,
For Mahanayim, for your pure ones’ assemblies,
There the Shekhinah dwelt within you, and before
Heaven’s gates, your creator threw open your own,
Your only light was God’s glory, you were never made bright
By the sun, by the moon, by the stars!
And I choose that my soul should be poured out upon
The place where God’s spirit was poured on your chosen.
You’re the house of the kingship, the throne of the Lord
How could slaves sit upon the thrones of your nobles?
And so may it be that I wander the places
Where God was revealed to your seers and your envoys!
Who would make me two wings that I might wander far?
I’d set loose my heart’s shards ‘twixt the clefts of your mountains!
I’d fall to my face on your earth, so desiring your stones,
Showing favor even unto your dust,
And even though I stand by the graves of my fathers,
How astonished I’d be by Hebron’s chosen tombs!
I’d pass through your forests and through your Carmel,
I’d stand stunned on your Gilead and your Mount Abarim,
Abarim and Hor, the peaks together which are
Your two greatest lights, your two wisest teachers.
The air of your land is a soul’s very life,
Your dust’s made of myrrh, your rivers are honey!
T’would be sweet to my soul to walk barefoot and naked
On the desolate ruins that were your holy shrines,
In the place that your ark once was hidden away,
Where your cherubs once dwelt in your innermost chambers!
I’d shear off my locks’ splendor and I’d curse wicked time
Which in a land made impure had defiled your Nazirites —
How could eating and drinking delight when I see
That the dogs have dragged off your glorious lions?
And how could the day’s light seem sweet to my eyes
When I see in crows’ mouths the flesh of your eagles?
Hold back, be restrained as you fill sorrow’s cup,
For my innards and soul have been filled with your gall.
When I remember Ohalah, I’ll drink of your wrath,
I’ll recall Ohalibah and drain all your lees!
O Zion, wholly lovely, how you’ve bound love and grace,
Within you are bound all the souls of your comrades —
Who are joyful to see how serene you might be,
Who ache at your waste, who cry for your ruins.
From captivity’s pit they bow yearning towards you,
Each man in his place turns his face toward your gates.
The flocks of your throngs who were scattered and exiled
From hill unto mountain still remember your borders;
To your garments’ fringes they’re yet holding fast,
They strive to take hold of your palm trees’ branches.
Could great Patros and Shinar be as worthy as you?
Could their vapors compare to your tumim and urim?
And who could compare to your anointed, your prophets?
Who could compare to your Levites and singers?
Your strength will sweep through and utterly void
All kingdoms of idols; your crowns are eternal.
Your God wanted you as the place of his dwelling,
Happy is he who draws near to dwell in your courtyards!
Happy is he who awaits, who arrives, and who sees
The ascent of your light when your dawn breaks upon him,
Who sees the good of your chosen, who exults in your joy
As you return to the days of your youth!
2] Mitzvos. The Torah says about mitzvos וחי בהם. We LIVE and draw our vitality from mitzvos.
3] Our beliefs and ideals. It is not enough to have a land and keep mitzvos. We have to think elevated G-dly thoughts, have holy dreams and aspirations and hold ourselves up to an elevated level of morality.
[קובץ א' א']
If anyone tries in any way to diminish the importance of these three aspects of our lives - he in effect sucks our life force from us and we will rise up against such a person with all of our strength.
מי שבא לקוץ סעיפים הללו, מי שממעט את חילם, את כבודם וחשיבתם אצלנו, הרי הוא ממעט את לשד חיינו, ולנגדו אנו מתקוממים בכל מלא כחנו.
[קובץ א' ב']
In the Torah, written and oral, we can find the highest ideals and aspirations of the Jewish people and everything we need to know about G-d, the world, life, society, good, evil, life, death - and so much more. The more we learn, the more we establish the foundation of our soul within us and our life force is elevated and strengthened.
בכללותה של התורה הכתובה והמסורה, ובהשתרגות כל פרטיה, ספון הציור הרוחני היותר עליון ומקורי של חפץ האומה, מצד מגמת חייה היותר עליונים בצורה מאירה בכלל הבנתה והרחבתה, בהגיונותיה, בסגנוני הרצאותיה, בתוצאות השקפותיה, על ההויה, על האלהות, על העולם, על האדם, על היחיד, על החברה, על הטוב ועל הרע, על החיים ועל המות. כל מה שההבנה וההכרה התוריית יותר מתגלה באומה, מתבססת יותר ויותר נשמתה בקרבה, וכח החיים שלה מתעלה ומתאדר.
[א' ג']
The more we learn about mitzvos which are the subject of the great ideology of life and existence - Torah - the more power the mitzvos have and their glory is revealed. The gemara calls matan Torah "תפארת" - Glory. The idea of תפארת is the beauty of harmony. Torah and mitzvos reveal the harmonious existence of the world and our task therein. Everything fits in beautifully.
והמעשים הם הבסיסים החמרים, הנושא הממשי, שהתיאוריה הגדולה הזאת מנחת בם את אוצרותיה, וכפי אותה המדה שתתגדל ההבנה התיאורית, בגדולת ערכה, כן יוסף להתנוצץ בקרב האומה כולה האור החבוי אשר במעשים כולם, ותתגלה מדת התפארת שבהיהדות המעשית בכחה לאלהים.
[א' ד']
