לזכות ידיד נפשי הרב דניאל עלי שליט"א בן שלומית לברכה והצלחה הוא וכל ב"ב
As we saw recently, the Rambam says that a goy merits Olam Haba and is a chossid if he keeps his mitzvos because Moshe was commanded by Hashem at Sinai. However, if keeps his mitzvos out of his own personal conviction then he not a chossid but a wise man [and apparently doesn't merit a portion in the world to come - but see here].
The million dollar question is - Where did the Rambam find this distinction?? What is his source??
The Kesef Mishna says that his source was .... logic. Mitzvos must be connected to their source. If done strictly out of personal conviction they lack the necessary acceptance of Divine command.
How, Rav Moshe Galanti in his Korban Chagiga found a source in the gemara [Sanhedrin 59].
For R. Yosi b. Chanina said: Every mitzva which was given to the sons of Noach and repeated at Sinai was meant for both [Jews and goyim]; that which was given to the sons of Noach but not repeated at Sinai was meant for the Jews, but not for the goyim.
So we see that for a mitzva to be binding on a goy it must have been given to the sons of Noach and repeated at Sinai. It emerges that if a goy doesn't believe that he was commanded at Sinai then according to his opinion he is NOT commanded and only Jews were. How can we consider his deed a mitzva when in his own mind it is not and has nothing to do with Hashem?? It is only when he believes that they were commanded by Hashem through Moshe at Sinai that it can be a mitzva. So the gemara defines for us when a goy is fulfilling a mitzva.
וכל ימינו אנחנו בעניותנו וכת הקדמונים הוקשה להם מאין הוליד רבינו האי חידושא דצריך שבן נח ידע שה' צוה הז' מצוות בתורה ע"י משה ועתה הוספנו להפלא שלא דיי שהצריך שידע זה אלא שעוד ידע שהודיענו ע"י משה שבני נח נצטוו בהן מקודם וזו קשה מן הראשונה ידיעה זו למה ומנין לו ורבינו כתב בכסף משנה שסברא נכונה היא ואנו לא מצאנו סברא לזה לידיעות אלו אם ידיעה שנצטוו בתורה ואם ידיעה שבני נח נצטוו בהן.
ולענ"ד מציאה מצאנו וזכינו בה דאסיק בסנהדרין פ' ארבע מיתות דף נ"ט דכל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה. נאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח יעו"ש. א"כ זה הבן נח אם יעשה המצוה לשם שנצטוו ב"נ ולא עשאם לשם שצוה בהן הקב"ה בתורה אדרבה זו מחייבתן שכיון שלפי דעתם הם נצטוו ולא נשנית מצוה זו בסיני א"כ מצוה כזו לישראל נאמרה ולא לבני נח והם מחוייבים לידע וא"כ אין בעשייתה מצוה שאינם מצווים בה לפי סברתו ואם ידע שצוה ה' אותם בתורה ולא ידע שהם נצטוו בה מקודם א"כ אדרבה חייב מיתה על עשייתה דא"כ לדעתם נאמרה בסיני ולא נאמרה לב"נ ומצוה כזו היא לישראל נאמרה ולא לבני נח ובן נח העושה אותה חייב משום גזל א"נ משום עריות ואפי' שנא' שלא יהיה חייב נקוט מהא פלגא דלאו מצוה אקרי להכי כדי שיטול עליה שכר מצוה צריך ב' תנאים שצוה ה' אותם בתורה היינו בסיני ע"י משה רבינו ע"ה ושידע שמקודם נצטוו בה נמצא שידעו שנאמר לב"נ ונשנית בסיני ועי"ז נמצאו הם מחוייבים במצוה זו כדאמרן ואם לא ידע זה הכי קי"ל דבן נח חייב על שהיה לו ללמוד ולא למד ונמצא שלא עשה כלום אם לא ידע זה ודוק:
This requires further study.....
