What should our attitude be towards the outside world?
3 basic approaches:
One approach - Complete rejection. It is all false at best and evil at worst.
A second approach - Complete acceptance. People are enamored by Gentiles in general and Gentile wisdom in particular. They despise those who are so close minded as to look only at Jewish sources. They even often call for intermarriage. You know, to expand our horizons....
A third approach - Let's face it, Jews are talented but not the only talented people in the world. There are many many, many other people in the world who have talents and abilities on a level that exceeds that of the Jews. Denying reality just puts one in a fantasy world and that is the reality. Since we are living on the same planet that those people are, it would be foolish not to benefit from what they have to offer in areas of technology, scientific discovery etc. etc. etc. As Chazal say "יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם" - "The beauty of Yefes shall dwell in the tents of Shem". Hashem wanted mankind to feel an overarching sense of unity so He spread out the talents among different peoples and nations. [Not to mention interactions through commerce]. Now we all need each other and can experience connection and togetherness. That is a great feeling so this dissemination of talents and means was a chesed of Hashem to us. Eventually, this will lead to Hashem being crowned as King to all peoples.
On the other hand - We draw that proverbial line in the sand. When it comes to pnimiyus, to ruchniyus, to our religious life, we need not look further than our holy books. [Even though at times our holy books were also influenced by the Gentile world, such as the Moreh Nevuchim by Aristotle and numerous other examples. But at the end of the day, these foreign ideas were "converted" to Judaism by our Sages]. We don't want to know or care how people are worshipping in their churches and mosques. We experienced revelation by Hashem and need to look no further than Sinai. As the Ramban writes about the mitzvah of remembering Maamad Har Sinai - "ויהיו עינני ולבנו שם כל הימים". Everything we see and feel should be through the prism of Sinai. We RECEIVE on a more external surface level. We GIVE and influence on a deeper, soul level. Ultimately - we are alone, as the pasuk says "ה' בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר".
צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות, שהוא כח המושך היותר אידיאלי, הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה, המוכרחת לבא בעולם, והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד. אוצר סגולת עולמים בישראל הוא גנוז. אבל כדי לאחד במובן כללי ג"כ את העולם עמם מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו ע"י העולם, וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם, וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה, אלא שהקבלה היא מבחוץ וההשפעה מבפנים, כלומר פנימיות החיים שלמה היא בישראל, באין צורך להעזר משום כח זר בעולם, וכל שלטון-משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע, "מקרב אחיך - ממובחר שבאחיך", ולחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דוקא מבחוץ, "יפיפותו של יפת באהלי שם", "חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו", ומשפע פנימיות החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת, ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
