לכבוד ידי"נ ר' אהרן ישראל בן ר' משה מרדכי וכל בני ביתו
Says the Maharal:
1] Since we come from Hashem in a more intense way than the nations, he loves us in the deepest way.
2] Love Hashem with all of your heart and don't let the yetzer hara which brings you to bad things get in the way.
3] Love Hashem with all of your soul - even if he takes it. [We often get angry at Hashem when he takes the souls of those close to us. The Torah teaches that even when Hashem is about to take the soul of the person we love most - ourselves - we should still love him.]
4] Love Hashem with all of your money. That relates to your intellect. When people lose their money they also lose their minds. Love Hashem with all of your mind and even more than your money that is connected to your mind.
Do you love Hashem more than money? Do I?
I am uncomfortable asking that question because of what the answer might be. But when are we happier - on the day we got a HUUUUGE bonus or after we put on tefillin or learned a daf gemara?
If I would get bonuses I would be happier after the bonus. I have done tefillin before. But the big buck$? AHHHHHH - מעין עולם הבא!!:-)
That is why it is such GREAT NEWS that Elul is around the corner to help us fix our souls!!:-)
נתיבות עולם נתיב אהבת השם פרק א
וכן האהבה שיש מן הש"י אל ישראל כמ"ש הכתוב (מלאכי א') אהבתי אתכם, ותקנו רז"ל אוהב עמו ישראל אף כי האהבה הוא בין השווים ודומים מ"מ שייך אהבה בו ית', כי ישראל נקראו בנים למקום וידוע כי האב אוהב את בנו מפני שבא הבן ממנו ודבר שבא ממנו מצורף אליו ביותר, וישראל הם מן הש"י נבראים, כי אף על גב שכל הנבראים הם מן הש"י מ"מ אין דבר שבא ממנו בעצם ובראשונה כמו ישראל, כי שאר האומות הם טפלים בבריאה, וכמו שברא הש"י שאר הנבראים בשביל האדם ולא נבראו לעצמם כך כל האומות הם בשביל ישראל, וא"כ ישראל הם הבריאה שבאה מן הש"י, ומאחר שישראל הם מעשה ידיו ויש כאן צירוף גמור שייך בזה אהבה ג"כ יותר מן האהבה אשר בין אוהבים, כי גם אהבה זאת שהוא אל דבר שבא ממנו הוא קרוב להיות כמו דבר אחד, ומזה הצד שייך אהבה, ואצל בשר ודם האב אוהב הבן ואין אהבת הבן אל האב כ"כ, וזה כי הבן יוצא ממנו והוא בשר מבשרו שייך בזה אהבה, אבל אין האב יוצא מן הבן ולכך אין שייך אהבה כ"כ שיאהב הבן את האב:
וכן האהבה שיש מן הש"י אל ישראל כמ"ש הכתוב (מלאכי א') אהבתי אתכם, ותקנו רז"ל אוהב עמו ישראל אף כי האהבה הוא בין השווים ודומים מ"מ שייך אהבה בו ית', כי ישראל נקראו בנים למקום וידוע כי האב אוהב את בנו מפני שבא הבן ממנו ודבר שבא ממנו מצורף אליו ביותר, וישראל הם מן הש"י נבראים, כי אף על גב שכל הנבראים הם מן הש"י מ"מ אין דבר שבא ממנו בעצם ובראשונה כמו ישראל, כי שאר האומות הם טפלים בבריאה, וכמו שברא הש"י שאר הנבראים בשביל האדם ולא נבראו לעצמם כך כל האומות הם בשביל ישראל, וא"כ ישראל הם הבריאה שבאה מן הש"י, ומאחר שישראל הם מעשה ידיו ויש כאן צירוף גמור שייך בזה אהבה ג"כ יותר מן האהבה אשר בין אוהבים, כי גם אהבה זאת שהוא אל דבר שבא ממנו הוא קרוב להיות כמו דבר אחד, ומזה הצד שייך אהבה, ואצל בשר ודם האב אוהב הבן ואין אהבת הבן אל האב כ"כ, וזה כי הבן יוצא ממנו והוא בשר מבשרו שייך בזה אהבה, אבל אין האב יוצא מן הבן ולכך אין שייך אהבה כ"כ שיאהב הבן את האב:
ויש שהיו אומרים כי אהבת האדם אל הש"י מצד שהוא ית' הטוב הגמור וכל אחד אוהב הדבר שהוא טוב ומצד הזה הוא האהבה, אמנם אם אהבה בשביל הטוב היה מצוה לאהוב את רבו שקבל ממנו תורה ובודאי רבו טוב הוא. אבל הדברים כמו שבארנו כי ראוי שתהיה האהבה אל הש"י יותר מכל, מה שהאדם דבק בו ית' מוסר נפשו אליו מתקשר בו ומשלים אותו והיא האהבה האמתית. וענין האהבה הזאת מבוארת בתורה דכתיב (דברים ו') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ובפרק הרואה (ברכות ס"א, ב') פירשו רז"ל בכל לבבך בשני יצריך ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך ד"א בכל מאדך בכל מדה שהוא מודד לך הוי מודה לו, תניא ר"א הגדול אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך לומר לך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מן ממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך. הנה רז"ל ע"פ חכמתם נתנו פירוש עמוק אל הכתוב של ואהבת את ה' אלהיך, וזה כי האהבה אל הש"י, שיהיה נמשך אל הש"י בכל חלקיו ולא יהיה לו הסרה מן הש"י, והאדם הזה דבק בו יצר הרע, כי החכמים יודעים בחכמתם ובקבלתם כי האדם יש בו כח תשוקה אל דבר שהוא רע מצד שיש בו רע, לא שתאמר כי התשוק' הזאת בשביל הנאתו שהוא צריך אליו רק בשביל התשוקה לדבר רע, וכך מוכח מדברי חכמים במסכת ב"ק ובכמה מקומות חשבו קרן כונתו להזיק משום יצרו הרע לא בשביל שום תאוה, כדאיתא בפרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק מ"א, א') בשמעתא יש בנוגח מה שאין ברובע, וכח זה דבק באדם והוא נקרא יצר הרע, ואין כאן מקום לפרש דבר זה, אבל דברי חכמים ברורים לכל משכיל בתורה, וסוף סוף אם היה האדם סר מן הש"י ע"י יצר הרע שבו, נחשב כי יש לאדם הסרה מן הש"י דסוף סוף מצד בחינה זאת שיש באדם הוא היצר הרע יש סלוק אל האדם מן הש"י, ולכך אמר הכתוב בכל לבבך כי הלב יש בו יצר הרע ויסלק יצרו הרע לאהוב את הש"י.
ואח"כ אמר ובכל נפשך נגד עצמו של אדם שיהיה תחת רשות של הש"י ולא שיהיה יציאה לעצמו של אדם מתחת רשותו ית', כי הבחינה הראשונה הוא מצד הרע אשר ימשך אחר האדם ואין זה האדם עצמו רק שנמשך אחריו, והזכיר בכל נפשך נגד האדם עצמו וזה שאמר בכל נפשך אפילו נוטל נפשו שלא יהיה סר מן השם ית'.
ואמר ובכל מאודך וזהו ממונו של אדם, ויש לך לדעת כי עושרו וקנינו של אדם הם כמו האדם עצמו ודבר זה נתבאר בכמה מקומות, ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו. אבל עיקר הפירוש מה שאמר בכל מאודך דבר זה הוא נגד חלק השכלי שבאדם, כי שכל האדם בו האהבה מאוד מאוד ולכך אמר ובכל מאודך. ומה שדרשו בכל מאודך בכל ממונך הוא דבר זה עצמו, כי כאשר האדם נאבד ממונו בזה סר שכל האדם וכמו שאמרו לבו של אדם תלוי בכיסו שהממון של אדם שכלו נמשך אליו לפי שהממון נותן לו קיום, ולכך אמר ובכל מאודך בכל ממון שלך שאף אם נוטל ממון שלך וזה לך אבוד השכל ועל זה מזהיר ובכל ממון שלך, ופי' זה נכון כאשר תבין:
