בשו"ת ברית אברהם או"ח סי' ג' הקשה בהא דילפינן עשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית ביבמות ה' ע"ב, דהלא איסור כלאים אינה אלא בלבישה דאית ביה הנאה, ולפי שיטת הרשב"א בנדרים ט"ו ע"ב דהנאת הגוף בהדי מצוה נמי שרי במודר הנאה א"כ כאן שמקיים מצות ציצית איכא הנאת מצוה י"ל דתו לא נחשב הנאת הגוף וממילא ליכא עבירה דכלאים כלל עיין שם.
ותמהתי על קושייתו דהרי קיום המצוה היא רק בחוטי הציצית ואילו ההנאה הבאה לאדם היא מהבגד, ולמה יתבטל הנאת הגוף של הבגד מחמת המצוה של חוטי הציצית שעליה. (ומעין זה דנתי במקו"א במ"ש רש"י ב"ק ט' ע"ב [בד"ה בהידור] זה א' ואנוהו התנאה לפניו במצוות עשה וכו' טלית נאה, דהא הטלית אינה מכלל המצוה רק הציצית). וראיתי בשו"ת בית יצחק או"ח סי' ד' שכבר עורר בזה על קושיית הברית אברהם דהרי בבגד אינו עושה מצוה כלל ורק בהציצית ולא שייך לומר מללה"נ דהבגד אינו עושה מצוה כלל עיין שם. [וע"ע לעיל חיו"ד סימן קצ"ד].
ועל פי זה היה אפשר ליישב קושיית התוס' ביבמות שם [בד"ה כולה] דהיכי ילפינן בעלמא דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית שאני כלאים דהותר מכללו אצל בגדי כהונה עיין שם. וי"ל דבבגדי כהונה שהמצוה בעיקר הבגד שפיר שייך לומר מללה"נ וליכא הנאה ואיסורא בלבישת כלאים, אבל בכלאים בציצית יש איסור כלאים מחמת ההנאה בגוף הבגד, אלא שעשה דציצית דוחה הל"ת דכלאים, וא"כ אין לומר שאני כלאים דהותר מכללו לגבי בגדי כהונה דהרי התם ליכא איסורא דכלאים כלל.
הרבי מקלויזנברג זצ"ל
