ג) וכדי להעמיד דברי הברית אברהם נראה לומר דס"ל שיש קצת מצוה גם בעצם הטלית, דמבואר במנחות מ"א ע"ב שבעידן ריתחא מענישים על ביטול עשה כשלובש בגד הפטור מציצית, וחזינן מהא דמצות ציצית אינה כמצות מזוזה שאין עליו חיוב כלל לקנות בית כדי לקבוע מזוזה, ומכלל חיוב העשה הוי גם ללבוש בגד בת חיובא, וכשמפקיע עצמו מחובת המצוה נענש על ביטול עשה, [ועיין ערכין ב' ע"ב בתוד"ה הכל חייבין בציצית ובשטמ"ק שם בשם הרא"ש]. ואפשר להסמיך קצת מלשון הכתוב [במדבר ט"ו ל"ח] ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו', ולא נאמר על כנפי בגדיהם יעשו להם ציצית, להורות דזה ג"כ חלק מהמצוה שיעשו להם בגד של ארבע כנפות ודו"ק. ולזה עכ"פ שייך גדר מצוה בכל הבגד שנאמר בזה דמצוות לאו ליהנות ניתנו.
ד) ובזה אפשר ליישב שיטת הדעת קדושים בסידורו שלא לברך על טלית קטן אף שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו של קטן לפי שאדם גדול בוש לצאת בו לשוק, ודו"ז הגה"ק משינאווא [בהסכמה לסידור דעת קדושים] השיג עליו דמאי דאמרו חכמים שאינו בוש לצאת לשוק היינו מצד כיסוי גופו אינו בוש וכו' ונקרא אשר תכסה בה לחייב בציצית ולברך, ומה שאדם גדול אינו יוצא בטלית קטן לשוק הוי כמו אדם נכבד אינו יוצא בלא גלימא וכו' וכי בשביל זה לא יהיה בגד הלבוש בו בביתו שקורין בעקיש"א נקרא בגד לענין ציצית וכו' עיין שם. ולהנ"ל אפשר לומר בסברת הדעת קדושים דכיון שאינו לובשו כלל לשם מלבוש רק כדי לקיים מצות ציצית אמרינן דבטל הנאת הגוף לגבי המצוה דמללה"נ, ותורת בגד ליכא כי אם כשלובשו לצורך האדם והנאתו, ולזה בטלית גדול (או בבעקישא הנ"ל) דהוי מלבוש מצד עצמו לא בטיל מינה תורת בגד מחמת הציצית, משא"כ בטלית קטן שמתבייש לצאת בה לשוק וכל עיקר שלובש הבגד הוי רק לצורך קיום המצוה ס"ל להדעת קדושים שאין בזה תורת בגד ודו"ק היטב.
[הרבי מקלויזנברג זצ"ל]
