This is an interesting article. I enjoyed reading it.
He writes:
"Despite the immense sacrifice and suffering expended in the cause of the emancipation of slaves, today, one hundred and fifty years later, it is clear that the abolitionist movement failed to realize its objectives. Even in the twenty-first century the fate of the black man in America in terms of quality of life is inferior to that of his white neighbor. According to the United States Department of Justice, approximately thirteen percent of the American population is black, but they make up sixty percent of jail inmates. Ultimately, black inequality endures, they suffer a lower life expectancy, are more likely to drop out of high-school, be killed by law enforcement officers, and other examples abound."
Wait! Time out!!:-) Sixty percent of jail inmates are black not because of inequality but because - hold on tight - sixty percent of people who commit crimes requiring jail time are black...
If they have lower life expectancy maybe it is because they don't take as much care of their health - or maybe there are other genetic or biological factors. That is not a question of inequality.
More likely to be killed by law enforcement? Not so simple. Ben Shapiro makes a lot of money debunking that theory.
More likely to drop out of high school? America has a beautiful public school systems where people [often black] are educated for FREE!! Drop outs do so by choice. I know. I am myself a high school drop out. [Although, for the record, I have a GED. Which means ... zilcho.] Nothing to do with inequality.
What is the reason for this failure? Perhaps the fault may be found in the attitude to freedom in the nineteenth century. At that time, there was not an adequate appreciation of the sophisticated conception that freedom essentially consists of two classes, a negative and a positive one. So long as the black man had his full measure of negative freedom [i.e. freedom to do whatever he wants], the white abolitionist was satisfied that he had fulfilled his moral duty. Perhaps if the black man had been granted also a measure of positive freedom, in terms of education and work ethic for example, even coming at the expense of some measure of his negative freedom, he would eventually have become an equal member of North American society. But when the white man abdicated his responsibility to study and comprehend what constitutes true liberty, the black man was left to pay the price of white man’s ignorance.
Hellllllooooooo. The white man is guilty for being cruel to slaves [not all white men - only those who have been dead for over a hundred years]. But PLEASE don't blame him for the state of black people today. My ancestors and your ancestors came to the US [after the slaves] with no more than 10 dollars, a few rags that were somehow called clothing and no secular education or ability to speak English. Today, we basically own the world [I hyperbolize]. Go to the Five Towns, New Rochelle, Scarsdale, Teaneck, Hancock Park, West Rogers Park etc. etc. Look at our mansions. You probably live in one. We had no affirmative action, no rich parents helping, little to no government aid etc. etc. But we made it because we worked our tails off. [That is why Jews don't have tails.] And that coupled with many inborn qualities such as advanced intellect and of course crazzzzy siyata dishmaya helped us make it.
My policy is personal responsibility. People must not blame others for their own failures.
I, of course, hope that black people continue advancing in all areas, remain in school, out of jail, don't get pregnant as teenagers etc. But whatever happens it is not fair to blame us white people.
His conclusion and main thesis of the article was already beautifully explicated by Maran HaRav ztz"l:
החירות שאנו מתרשמים בה ביותר בליל התקדש חג של זמן חירותנו, בעת אשר גם בעצם ימי הגלות והשעבוד לא חדלנו מלהביע את התגעגעותנו אליה באמרנו "השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין", היא מוכרחת להיות הולכת ומתפתחת בקרבנו פנימה מדריגה אחר מדריגה, עד אשר יבא היום אשר ינוסו הצללים, וחירותנו המוחלטת תאיר עלינו באורה המלא כעצם השמים לטוהר.
אבל להתלמד אנו צריכים איך לסגל לנו את אותו הרוח הגדול של החירות אשר זרח עלינו אמנם בתקופות המאירות שלנו, ואשר יצא כברק נוצץ בהופעתה של הגאולה הראשונה, גאולת מצרים, אשר נגלה עלינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, בכבודו הגדול, וקרבנו לעבודתו שהיא חירותנו הגמורה, והרים אותנו משפלותה של העבדות הנכריה אשר שוא היא עבודתה.
כיצד אנחנו צריכים להבין את אותה החירות המיוחדה שלנו וכיצד יהיה אפשר לנו להסתגל אליה במציאות החיים, וביחוד, כיצד נתאים את מדת החירות הזאת למצעדי חיינו החדשים שברקי חירות לאומית מתחילים להאיר עלינו בזהרם, בחסדי צור ישראל גואלנו מעולם ברוך הוא.
ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר, וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפוך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכללו מתרומם על ידה, להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שוים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית, - במה שאותו האחר מוצא שהוא יפה ושהוא טוב.
ואנחנו כבושי הגלות, שכל כך הרבה מאות בשנים היינו משועבדים בידי אדונים קשים, לולא פנימיות נשמתנו העליונה הספוגה רוח של חירות, רוח של הכרה עצמית פנימית "חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות", לולא זאת המתנה הנפלאה שלנו שנתנה לנו מאז, בעת צאתנו לחירות עולם מיד פרעה מלך מצרים, לולא זאת, היתה הגלות יכולה להפך רוחנו בקרבנו לרוח של עבדים.
אבל הננו מפגינים בזה ברוחב לב, בחג זמן חירותנו, כי באמת הננו חשים את עצמנו בני חורין בעצם מהותנו, והשאיפה הנאצלת שלנו אל הטוב ואל הנשגב היא אצלנו השאיפה העצמית שלנו, שאנו חשים ברוחנו פנימה מה הוא הטוב ומה הוא הנעלה. ולאור החירות הזה, החירות הפנימית ההולכת ומתגלה בקרבנו כעת במצעדי תחיתנו הלאומית על כל פנים בשיעורים מוגבלים לפי הערך של תוכני הגאולה המתגלים לנו, רק קמעה קמעה, נטף אחר נטף, לאורה הפנימי של החירות העצמית הזאת נסע ונלך להבליט יותר ויותר את עצמאותנו הרעננה הפנימית, אותה שקנינו על ידי גילוי שכינה, אותה החירות שקנינו על ידי הפלא הגדול היחיד בעולם, שנעשה עמנו בעת אשר גאלנו השם יתברך, וגאל את אבותינו ממצרים לחירות עולם.
