Mind Blowing Ishbitzer Torahs - Part 2

A veiled criticism of Yosef for going in the path of his father Yaakov - יראה and ענוה!! 

Act out of love, says the Ishbitzer! Be spontaneous, don't always go by the book, ask yourself in every situation what the will of Hashem is - like Yehuda!

וישב יעקב. זהו שאמר הכתוב (ירמיהו ל י) ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. והיה אחרי כן אשפוך את רוחי כו' זקניכם חלומות יחלומו ובחוריכם חזיונות יחזו (יואל ג א-ב). היינו כל המעשים הנעשים בעולם נראים למעשה בשר ודם אך מההרהור והמחשבה נראים שהם מעשה הש"י, ובאלו הפרשיות מלמד אותנו הש"י אשר המעשים הם מיד הש"י והמחשבות הם מצד האדם וכל המעשים שיעשה האדם דבר רשות על זה נאמר (ברכות לג:) כי הכל בידי שמים, ומעשה המצות או היפך הם ביד הש"י ורק לפעמים יתלה אותם באדם, וכמו שמצינו על מעשה יהודא העיד הש"י צדקה ממני (סוטה י.), ועל החלומות של יוסף הצדיק נאמר שהם מהרהורא דיומא, כי באמת כן השיבו אותו השבטים כאשר סיפר להם החלום, כי יעקב אבינו ע"ה כאשר חלם לו החלום בהליכתו ללבן התחיל לעיין בו ולמד את עומק הנמצא בו לכל השבטים, והם למדו אותו ונתחדש להם בו בכל פעם ד"ת חדשים כי כמה עמקות ד"ת נמצא בהחלום הזה. וכאשר אמר להם יוסף הצדיק כי גם לו חלמו חלומות כאלה יקרים, השיבו לו המלוך תמלוך עלינו כי איך תדמה לאבינו הלא אבינו הוא כל היום ביראה ודבוק בהש"י ולכך מראה לו הש"י חלומות אף בשינה כי גם אז הוא דבוק בהש"י, אבל אתה אינך במדריגה הזאת וכל חלומותיך המה מהרהורא דיומא שאתה רוצה בגדולה ובהתנשאות ולכך יחלים לך חלומות כאלה. כי אין לך גדולה ממדות יראה וענוה, ויעקב אבינו היה תמיד עבודתו בזה, יראה היינו שהש"י משגיח על הכל כדכתיב (תהילים לג יד) ממכון שבתו השגיח ולא ינום, וענוה היינו שאינו מתגאה על שום בריה כי מותר האדם מן הבהמה אין (קהלת ג יט), לשון "אין" היינו אף שבאמת מצד הש"י יש חילוק אך מצד האדם אין לברר. וזה וישב יעקב בארץ מגורי אביו היינו יראה ובארץ כנען הוא ענוה. ובקש לישב בשלוה, זאת השלוה הינו כי כשאדם מנהיג את עצמו להסתלק מכל ספק ולשמור מכל מעשה רע אז הוא בשלוה, וע"ז אמר לו הש"י כי בעוד האדם בגוף אין באפשר להתנהג בכל-כך שמירה ויראה וענוה כי הש"י חפץ במעשים של האדם כי בעוה"ז צריך להתנהג באהבה ומעשה שאינה מבוררת כ"כ. וע"ז נאמר לעתיד ושב יעקב (ירמיהו ל י), לשון נפשי ישובב בתענוג ממחשבות ד"ת יושקט היינו מדרגת שבת ועמדו זרים ורעו צאנכם, ושאנן היינו במחשבה מבלי לירא ממלחמות ומאורעות, ואין מחריד היינו אף בשינה יהיה דבוק בהש"י ולא ירא פן הוא ח"ו נסוג מהש"י.

וזה היה טענות השבטים על יוסף הצדיק כי גם הוא היה מתנהג את עצמו במדות היראה וע"ז נאמר במדרש (בראשית רבה פד ח) שהיה זיו איקונין דומה לו, והיינו שהעמיק עצמו לב' מדות הללו יראה וענוה כדי שילך בטח, ולזה נאמר עליו כי בן זקונים הוא לו היינו כמו שיעקב אבינו התנהג עצמו במדת יצחק אבינו היינו יראה גם הוא התנהג עצמו בהמדה הזאת ובענוה כמו אביו. ועל זה דקדק עמו הש"י ג"כ עד כחוט השערה כי אף שהמדות הללו טובים מ"מ צריך האדם לבטוח בה' ג"כ כי הנעשה מצד האדם אינו בנין עדי עד כי אף שיוסף פעל בשמירתו מאד אשר ממנו יצאו כל מלכי ישראל הנקראים גדולים כדאיתא במדרש (בראשית רבה פד כ) שק נהוג בבני אדם גדולים שהרי יהורם לבש שק, אך נאמר עליהם (מלכים א יא לט) אך לא כל הימים, היינו כי בנין עדי עד אינו שייך לחלקם רק לחלק יהודא כי אף שעל כל הששת אלפים שנה פעל בצדקו שיעמוד בעולם אך בנין עדי עד זה שייך ליהודא.

וזה שנאמר (ישעיהו יא יג) אפרים לא יקנא את יהודא ויהודא לא יצור את אפרים, כי באמת אלו השני שבטים הם תמיד מתנגדים זה לזה, כי ענין החיים שנתן הקב"ה בשבט אפרים הוא להביט תמיד בכל דבר מעשה על הדין וההלכה מבלי לזוז ממנו ולכן כשהכתוב מזהיר את ישראל לבלתי יחטאו מטרת התורה אז יאמר (עמוס ה ו) פן יצלח כאש בית יוסף היינו שתראו כי לא יהיה מתנגד למעשיכם, ושורש החיים של יהודא הוא להביט תמיד להש"י בכל דבר מעשה אע"פ שרואה האיך הדין נוטה עכ"ז מביט להש"י שיראה לו עומק האמת בהדבר כי יוכל להיות אף שהדין אמת הוא לפי טענות בעלי דינים אך אינו לאמיתו כי פן יטעון אחד טענה שקרית כמו שמצינו בקניא דרבא (נדרים כה א), וכמו כן נמצא בכל ענינים, וזאת הוא שורש החיים של יהודא להביט לה' בכל דבר ולא להתנהג ע"פ מצות אנשים מלומד אף שעשה אתמול מעשה כזו מ"מ היום אינו רוצה לסמוך על עצמו רק שהש"י יאיר לו מחדש רצונו ית' וענין זה יחייב לפעמים לעשות מעשה נגד ההלכה כי עת לעשות לה' כו', ולזה אלו השני שבטים מתנגדים זה לזה, ולעתיד נאמר (ישעיהו יא יג) אפרים לא יקנא כו' ויהודא לא יצור כו', היינו שלאפרים לא יהיה טענה על יהודא במה שיוצא חוץ להלכה ולא יצר לו מזה כי יראה הש"י לאפרים את כוונת יהודא שהוא מכוון לש"ש ולא להנאת עצמו וממילא יהיה שלום ביניהם.