לזכות הרב דוד העניך מרדכי בן פרידה שמחה לרפו"ש בתוך שח"י
וַיְדַבֵּ֣ר משֶׁ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר:
יִפְקֹ֣ד יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָֽרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָֽעֵדָֽה:
אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַֽאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַֽאֲשֶׁ֥ר יֽוֹצִיאֵ֖ם וַֽאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִֽהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהֹוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה:
יפקד ה': כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה (משלי כז, יח) נוצר תאנה יאכל פריה:
ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קלט
איש על העדה זה יהושע שנאמר לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה) ולמה [לא] פירשו הכתוב שלא להטיל מחלוקת בין בניו ובין [בני] אחיו.
ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמ
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון קח לך את שבלבך קח לך מה שבדוק לך ועליו מפורש נוצר תאנה יאכל פריה [ושומר אדניו יכבד (משלי כז יח)] איש אשר רוח בו שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד
ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמא
ויעש משה כאשר צוה ה' אותו, הלך ועשה בשמחה ולא הורע בעיניו בין בניו לבין בני אחיו:
וַיְדַבֵּ֣ר משֶׁ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר:
יִפְקֹ֣ד יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָֽרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָֽעֵדָֽה:
אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַֽאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַֽאֲשֶׁ֥ר יֽוֹצִיאֵ֖ם וַֽאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִֽהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהֹוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה:
Moshe spoke to the Hashem, saying:
"Let Hashem, the God of spirits of all flesh, appoint a man over the congregation,
who will go forth before them and come before them, who will lead them out and bring them in, so that the congregation of Hashem will not be like sheep without a shepherd."
רש"י: וידבר משה אל ה' וגו': להודיע שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור:
Rashi: Moshe spoke to the Lord…: This [verse comes] to let us know the virtues of the righteous, for when they are about to depart from the world, they disregard their own needs and occupy themselves with the needs of the community. — [Sifrei Pinchas 23]
This is difficult from what Rashi wrote in the very next pasuk:
Let the Hashem… appoint: When Moshe heard that the Omnipresent told him to give Tzlophchad’s inheritance to his daughters, he said, “It is time to ask for my own needs-that my son should inherit my high position.” The Holy One, blessed is He, said to him, That is not My intention, for Yehoshua deserves to be rewarded for his service, for he “would not depart from the tent” (Exod. 33:11). This is what Shlomo meant when he said, “He who guards the fig tree eats its fruit” (Prov. 27:18). - [Mid. Tanchuma Pinchas 11]
So we see that Moshe DID take regard for his own needs unlike what Rashi said in the previous pasuk?!
Also, the source of Rashi is the Medrash Tanchuma. But in the Sifrei there are numerous Medrashim that say that on the contrary - Moshe requested that Yehoshua be appointed!
ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קלט
איש על העדה זה יהושע שנאמר לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה) ולמה [לא] פירשו הכתוב שלא להטיל מחלוקת בין בניו ובין [בני] אחיו.
ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמ
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון קח לך את שבלבך קח לך מה שבדוק לך ועליו מפורש נוצר תאנה יאכל פריה [ושומר אדניו יכבד (משלי כז יח)] איש אשר רוח בו שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד
ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמא
ויעש משה כאשר צוה ה' אותו, הלך ועשה בשמחה ולא הורע בעיניו בין בניו לבין בני אחיו:
How do we deal with the contradiction between the Medrash that Moshe asked for his sons and and the Medrashim that he wanted Yehoshua to get his job?
Why does Rashi neglect to mention any of these Medrashim?
Also, from a simple reading of the whole parsha it appears that Hashem gave a positive response to the request of Moshe, while according to the Medrash that Rashi quoted that Moshe asked for his sons to take over for him it emerges that he was refused. How do we reconcile that?
