Says the Gemara [Shabbos 55]:
"א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר", מלמד ששקולים כאחד, אלא מה אני מקיים "וישכב את בלהה פילגש אביו", מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עם בלהה".
Rabbi Shmuel bar Nachmani said that Rabbi Yonason said: Anyone who says that Reuven sinned with Bilhah is nothing other than mistaken, as it is stated: “And it came to pass, when Israel dwelt in that land, that Reuven went and lay with Bilhah his father’s concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve” (Genesis 35:22). The fact that the Torah stated the number of Jacob’s sons at that point in the narrative teaches that, even after the incident involving Bilhah, all of the brothers were equal in righteousness. Apparently, Reuven did not sin. How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? The plain understanding of the verse indicates sin. This verse teaches that Reuven rearranged his father’s bed in protest of Jacob’s placement of his bed in the tent of Bilhah and not in the tent of his mother Leah after the death of Rachel. And the verse ascribes to him liability for his action as if he had actually lain with Bilhah.
But then the question BEGS!! If he didn't sleep with Bilhah, then why did the pasuk write that he did?
The answer is that the Torah is not a history book, describing to us dry facts [or in the case of the Mabul - "wet facts"]. The Torah teaches us moral lessons. Hashem decided in His infinite wisdom that the only way that we would understand the severity of the act of moving his father's bed from the tent of Bilhah to the tent of his mother Leah ["בלבול יצועי אביו"] was to describe it as actually sleeping with her. So until the drash was revealed to us by Rav Shmuel Bar Nachmani, people understood the pasuk on the simple level in order that they should fix in themselves any inclination they would have to engage in such decadent behavior - and we all have this capacity because it is part of our DNA that we inherited from our ancestors. Hashem deemed it necessary to phrase it as He did in order to shake us to the core of our souls. Then Rav Shmuel Bar Nachmani came - with Hashgacha determining the right time - and cleared Reuven's name and so now we read the pasuk with the pshat and drash together. This way, we understand the severity of his act and aspire to fix the middos that led to it within ourselves.
הרשימות הקדושות שכל המאורעות שע"פ החכמה האלהית העליונה צריכות הנה להכתב בתורה, איך הן ראויות לעשות עלינו, שקול הכל בפלס וקו משפט אלהי. וכאשר אותו המובן של הסיפור, היסוד הפנימי שבו שהוא צריך לרשום בנפש, אם יתואר כפי פשוטו, לא נוכל מרחוק לפעמים להבין את עיקר ערכו, אז נשקל בשקל הקודש ע"פ אל דיעות באיזה לבוש יתלבש הסיפור, באופן שכאשר יגיע אלינו, יהיה ערכו ממש אותו הערך הראוי שיעשה רישומו עלינו. ובזה המהלך תתאחד תורה שבע"פ עם תורה שבכתב, שאם במהלך הזמנים ימצא שאותו הרושם שהמעטפה של הענין פועל עלינו כבר יצא מגדרו מצדנו, והדבר פועל עלינו שלא כפי המובן הראוי, ע"כ תגלה אז לנו האורה של תורה שבע"פ, ע"פ רשומי הדרשות, להוביל את רעיונינו אל עצם המאורע כמו שהוא, שאז בקבצנו יחד את הרושם הפשטי הנראה מדברי תורה בחיצוניותם, ואת הרושם החיפושי הבא מעומק הדרשה, שכל אחד מאלה יש לו נטיות מיוחדות לפעול על הנפש, המובן הפשטי מצד פשטותו והרגלנו בו מנעורים, והרושם המדרשי מצד חידושו ורוממות מחקרו, בהתחברם יחד ישמר הרושם הנרצה כפי המחוגה האלהית הראויה לדרכי תורת חיים על ישראל. פעולת האבות, הגדולה מאד על ישראל, היא כוללת ג"כ שכל פרטי סדרי חייהם פעלו את פעולתם על האומה בהוה ובעתיד, וק"ו בעבר. הרוח השורר בבית יעקב, שעל שמו נקראנו כולנו, הוא מתהלך גם עתה בקרבנו, וכל האור שבתוכו הוא מאיר בלבבנו עדי עד. ואם עבר על הבית איזה רושם ערפלי, הנהו עושה גם עלינו את רישומו, ואנו סובלים ומתעודדים להאירו, כיד ד' הנטויה על עמו ונחלתו. רוחו הגדול והתמים של אבן ישראל, יעקב אבינו, כפי אותה המדה אשר מלא את הבית, אנו מלאים גם אנו מהודו, ואם איזה רוח עבר, וע"י איזה סכסוך פנימי נתכווץ מעט אורו של ישראל מהופיע בכל עזו בבית פנימה, הנה ליקוי אור זה מגיע לנו ממרחקים בתור פגימה גדולה ורבתי ערך. ע"כ, במחוגה אלהית נשערה אותה ההשתנות של הופעת כחו של יעקב אבינו במלא עזו במשטר הבית ע"י הפגעתו של ראובן, ע"פ פעולתה בחלישות החיל של קדושת אמת המגיע לנו מזה, דוקא כאילו שכב עם בלהה . אמנם בחפצינו לתאר את ערכו של ראובן ע"פ זאת המדה, עלינו לשוב לאחור ע"פ אור הדרש שבתורה שבע"פ, שהשאירה לנו תורה ברישומיה הנאמנים, עד ש"כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה", ודוקא ע"י עומק הדרש אנו באים להמטרה של הצגת הענין במעטפה זאת למען התוכן הפנימי הנוגע לנו, שמעלה עליו הכתוב כאילו כך היה.
More - here.
