ויהי קול השפר וכו', משה ידבר והאלקים יעננו בקול. ונלמד מזה במס' ברכות [מ"ה.] מכאן שלא יגביה המתורגמן את קולו יותר מהמברך שנאמר והאלקים וכו' בקולו של משה. והוא תמוה עיין תוספות ורי"ף שהקשו כי מזה נראה להיפך. והענין בזה כי באמת משה היה אומר עשרת הדברות לישראל אך בשורש הדבר שיוחקקו הד"ת בלבות ישראל זה היה מאת הש"י שהיה חוקק בלב כל אחד ואחד כפי רצונו ית'. וזה הענין אשר הש"י כביכול נקרא מתורגמן, היינו אחר שיצאו עשרת הדברות מפי משה לישראל חזר הקב"ה וחקק אותם בלבם, וזהו שלא יגביה המתורגמן את קולו וכו', כי באמת היה ביכולת הקב"ה לחקוק הד"ת בלבם כפי כחו ית', יותר מכח מרע"ה, אך כתיב ולא קם עוד נביא בישראל כמשה, והוא שלא האיר הש"י לשום נפש יותר מלמשה רבינו ע"ה. וזהו שלא יגביה המתורגמן את קולו יותר וכו' היינו יותר ממדרגות מרע"ה.
“Moses spoke and G-d responded in a voice.” (Ex. 19:19) We learn about this in Masechet Brachot. "From here is it derived that the translator who translated the public Torah reading into Aramaic is not permitted to raise his voice louder than the reader..." It is astonishing as Tosafot and the Rif point out, that from the pasuk we see the opposite, that the reader [Hashem in this case] may not raise his voice louder than the translator [Moshe]. [The Ishbitzer learns that the reader was Moshe and the translator was Hashem and that is why Hashem didn't raise his voice higher than Moshe]. The truth of this is that Moshe spoke the Ten Commandments to the Jewish people, and the root of the giving of the Torah was G-d engraving the words of Torah into their hearts, each individually according to his blessed will. And this is the idea of the Blessed Holy One being like a Translator in the giving of the Torah. After Moshe spoke the words of the Torah, G-d followed and engraved the words on their hearts; This is “the voice of the translator” from our Gemara. G-d had the ability to engrave these words of Torah in the hearts of the Jewish people according to His own Power, with a strength far greater than Moshe’s. However it is written that "there never arose among the Jewish people a prophet like Moshe." For G-d did not illuminate a soul among the Jewish people more than Moshe of blessed memory did. And this is the idea that the voice of the translator cannot be louder than the reader, that none (not even G-d) can be on a higher level than Moshe [in transmitting Torah to the Jews. Hashem will only go as far as Moshe (by His choice of course)].
