היום בורא העולם העמיד אותנו בנסיון נוסף, כאשר אין צורך לצאת
מבית המדרש כדי להיות בחוץ. אפשר להיות בפנים, ובאיזה אופן שהוא,
באיזו מין דרך מיוחדת, החוץ נמצא איתנו, הוא נמצא אצלנו בכיס, כך
שכלל לא פרשנו מהרחוב. לא על זה נאמר "מה טבו אהליך יעקב".
פירוש המילה חוץ בלשון הקודש הוא מלשון מחיצה, יש משהו חוצץ בינינו ובין המקור. כך אנו מוצאים שם במסכת מועד קטן שכאשר רבי חייא בא אל רבי בטענה מדוע הוא אסר ללמוד בשוק, והרי כתוב "חכמות בחוץ תרונה", השיב לו רבי "אם קרית לא שנית, ואם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך", אלא פירוש הפסוק הוא להיפך, כי דווקא במקום שיש מחיצה בינינו ובין מה שנקרא בשפה שלנו חוץ ניתן ללמוד, אלו הם חוצות של תורה, החוץ האמיתי הוא כשיש מחיצה בינו ובין מה שמחוצה לו, והפירוש "חכמות בחוץ תרונה" הוא דווקא בתוך בית המדרש ששם יש מחיצה בין הפנים ובין החוץ, "חכמות בחוץ תרונה" לפנים מן המחיצה ולא מחוץ למחיצה. זה המקום היחידי שבו אנו מבורכים, ובו אנו יכולים להינצל ואף אחד לא יוכל להושיט יד ולהשיג אותנו, זו הברכה היחידה שנשארה בידינו מהקללות של בלעם, ובברכה זו כל העולם יודה, כי בלעם שייך להם ולא לנו, אולם כששמנו את עצמנו בחוץ, בתוך המחנה של בלעם, שם הכל חוזר אלינו כקללות.
פירוש המילה חוץ בלשון הקודש הוא מלשון מחיצה, יש משהו חוצץ בינינו ובין המקור. כך אנו מוצאים שם במסכת מועד קטן שכאשר רבי חייא בא אל רבי בטענה מדוע הוא אסר ללמוד בשוק, והרי כתוב "חכמות בחוץ תרונה", השיב לו רבי "אם קרית לא שנית, ואם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך", אלא פירוש הפסוק הוא להיפך, כי דווקא במקום שיש מחיצה בינינו ובין מה שנקרא בשפה שלנו חוץ ניתן ללמוד, אלו הם חוצות של תורה, החוץ האמיתי הוא כשיש מחיצה בינו ובין מה שמחוצה לו, והפירוש "חכמות בחוץ תרונה" הוא דווקא בתוך בית המדרש ששם יש מחיצה בין הפנים ובין החוץ, "חכמות בחוץ תרונה" לפנים מן המחיצה ולא מחוץ למחיצה. זה המקום היחידי שבו אנו מבורכים, ובו אנו יכולים להינצל ואף אחד לא יוכל להושיט יד ולהשיג אותנו, זו הברכה היחידה שנשארה בידינו מהקללות של בלעם, ובברכה זו כל העולם יודה, כי בלעם שייך להם ולא לנו, אולם כששמנו את עצמנו בחוץ, בתוך המחנה של בלעם, שם הכל חוזר אלינו כקללות.
