The לבוש writes about a case where a woman is engaged and the din is that both her father and husband can revoke her נדרים. After she vowed and one of them was מקים her נדר, the other relevant party despaired of being מפר so it is like he was מקים בלב. He cannot do שאלה on this הקמה because it was במחשבה.
אם קיים האחד אפילו חזר ונשאל על ההקמה אינו יכול להפר עם השני. ונראה לי אפילו נשאל על ההקמה בו ביום של שמיעת שניהם אינו יכול שוב להפר עם השני אף על גב דאמרינן לקמן סעיף מט דהמקיים נשאל ומיפר היינו כשההפרה תלויה בו לבדו אבל הכא שההפרה תלויה בשניהם, מיד שקיים אחד מהם השני לא העלה על דעתו להפר כיון שידע שלא יהיה בה ממש והוי כאילו קיימו במחשבתו ואמרינן לקמן סעיף מא דקיום המחשבה מהני לגבי דידיה. וליכא למימר שישאל גם כן על הקמתו דהא לא נדר כלום והתורה אמרה לא יחל דברו אבל אחרים מוחלים, דברו משמע ולא מחשבתו. כן נראה לי טעמא ודוק.
We explained at length that it can't be that there is no שאלה on מחשבה because we know that there IS שאלה on מחשבה.
The reason there is no שאלה on הקמה במחשבה even though there is שאלה on תרומה and הקדש במחשבה is because there is no concrete חלות in this הקמה. All the husband [or father] really did was despair of being מפר because the father [or husband] was already מקים. So this "despair" is not a חלות that would allow for שאלה [as are תרומה and הקדש].
Rav Shimon Moshe Diskin ztz"l, Rosh Yeshivas Kol Torah
Or because הקמה doesn't require an active positive מחשבה [where the Gemara says שכן ישנן במחשבה] but a mere ניחותא [here the לשון הגמרא is that הקמה בלב is effective].
Rav Eliyahu Mishikovsky R"Y Knesses Chizkiyahu, Rav Yitzchak Prag
See two more explanations at length of Rav Berel Povarsky Shlita his [בד קודש [ח"א סי' ל"ט ומ"א.
