וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת־כָּל־סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא:
Moav said to the elders of Midian, "Now this assembly will eat up everything around us, as the ox eats up the greens of the field." Balak the son of Zippor was king of Moab at that time.
Why did Moav call us a "קהל"? We are usually called an "עם"! The word קהל expresses the difference between us and Moav. We are united around the will of Hashem [even though we often have different opinions about what Hashem wants...] while the מידה of Moav is גאוה. Their arrogance caused disunity among them. So Moav was afraid of the Jews because we are their diametrical opposites which will cause us to wipe them out.
עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו. להבין למה קראו הקהל, שבכל פעם מזכירו בלשון עם, הנה העם היוצא וגו'. הענין, כתיב (דברים כ"ג) לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', ולא כתיב בכלל ישראל רק בלשון קהל, דקהל היינו התחברות כולם יחד מלשון הקהל את העם, וזה מורה דעמון ומואב הם הפכים מקדושת הכלל, וע"כ אפקי' קרא לאיסור נשיאת ישראלית בלשון קהל. והטעם י"ל פשוט, כי התאחדות הכלל אף שכל אחד ואחד יש לו דעה מיוחדת, מ"מ מאחר שכאו"א מבטל דעתו לרצון השי"ת ואינו נחשב לדבר יש ונפרד בפני עצמו, א"כ הם שוין כולם להיות כאיש אחד. והנה קליפת מואב היא גיאות כמ"ש (ישעי' ט"ז) גאון מואב גא מאד וכן (ירמי' מ"ח) גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורום לבו יע"ש, וזה היפוך קדושת קהל ד' ולכך לא יבא. ע"כ חשב בלק מאחר שקהל ישראל הם הפכים למואב חשש שילחכו כל סביבותיו. והבן:
[שם שמואל תר"ע]
