בסיום הפרשה נאמר "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והי' הוא ותמורתו יהי' קודש".
ומבאר הרמב"ם: "יראה לי שזה שאמר הכתוב והי' הוא ותמורתו יהי' קודש . . ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קנינו ולחוס על ממונו, ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו . . ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא, לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף, וקנסו אם החליף ואמר והי' הוא ותמורתו יהי' קודש".
כלומר: אע"פ שמעיקר הדין הי' צ"ל מותר להחליף "הרע ביפה", מ"מ, כיון ש"ירדה תורה לסוף מחשבת האדם כו'", ש"אם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא", גזרה תורה ואסרה להחליף (גם) "הרע ביפה".
ומכאן ראי' להכריע בהשקו"ט [עי' בס' לקח טוב כלל ח'] בנוגע להגדר ד"גזירה" (לאסור דבר שמצ"ע מותר בגלל דבר שני) – שאין זה (רק) הוספה של חכמים, אלא גם בתורה עצמה ישנם איסורים שהם בגדר של גזירה, כבנדו"ד, שהאיסור להחליף רע ביפה הוא גזירה שלא יחליף יפה ברע ויאמר טוב הוא.
וביאור הענין בעבודה:
לפעמים יכולים לעשות חשבון שמוטב לעסוק בעבודה אחרת, משום שהיא יפה יותר מזו שתובעים ממנו לעסוק בה, ולכן – טוען הוא – רצונו להחליף הרע ביפה.
ולדוגמא: כאשר תובעים לעסוק בהפצת היהדות, למשל, יכול מישהו לטעון שבענינים פשוטים כאלה יכול להתעסק כל אחד, ואילו הוא צריך להתעסק בענינים נעלים יותר, כמו, לימוד דא"ח וכיו"ב. ועד"ז לאידך, כאשר תובעים לעסוק בלימוד דא"ח, יכול מישהו לטעון שאינו ראוי לכך, הוא בעצמו אינו מבין כ"כ, ובמילא, מוטב שיעסוק בשאר עניני עבודה.
כלומר, הטענה היא שרצונו שהקרבן – כללות העבודה דקירוב לה' – יהי' יפה יותר, עבודה שהיא נעלית יותר, או עבודה שבשבילו היא יפה יותר כיון שהוא מסוגל ושייך לה יותר.
ועז"נ "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו" – שלא יחליף גם הרע ביפה, כדלקמן.
ובהקדמה:
יתכן שרצונו להחליף הרע ביפה הוא בגלל חשבון מוטעה שבא מעצת היצר, ולאמיתתו של דבר, העבודה שתובעים ממנו היא היפה יותר.
– פעם נכנס ליחידות לכ"ק מו"ח אדמו"ר סוחר עצים מקאַליפאָרניא, ולאחר שכ"ק מו"ח אדמו"ר השיב לו על שאלותיו בענין מסחר העצים, שאל גם בנוגע לחינוך בניו, ולא נתקבל אצלו מענה והוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר. אמר לו כ"ק מו"ח אדמו"ר: הגע עצמך, בנוגע למסחר עצים – שמימי לא עסקתי בזה – נסעת מרחוק כדי לשאול בעצתי, ואילו בנוגע לחינוך הבנים – שזהו העסק שלי והעסק של אבותי – אינך מקבל הצעתי?!...
ועד"ז בנדו"ד: כיון שכ"ק מו"ח אדמו"ר הטיל עליו שליחות מסויימת, דבר ברור הוא ששליחות זו היא היפה יותר עבורו, ולא כפי שנדמה לו – בעצת היצר – שמוטב שיחליף בעבודה אחרת.
זאת ועוד:
אפילו אם האמת היא כדבריו שמוטב שיחליף בעבודה אחרת, רע ביפה – מ"מ, "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו".
וטעם הדבר – לפי ש"ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע . . ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא":
אמרו חז"ל: "כך אומנתו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד כו'".
ופירש כ"ק מו"ח אדמו"ר: היצה"ר אינו בא לאדם לומר לו עבור עבירה ח"ו, שאז בודאי לא ישמע אליו, אלא, בעת שלומד תורה ומקיים מצוות אומר לו "עשה כך", כלומר, גם אני – היצה"ר – מסכים שתלמד תורה ותקיים מצוות, כי, הלימוד שלך חשוב ביותר עד כדי כך שהקב"ה ופמליא של מעלה נהנים מהלימוד שלך...
– ה"הסכמה" של היצר מתבטאת בכך שמכניס הישות שלו בעבודה דלימוד התורה וקיום המצוות, אף שמתעטף באצטלא דקדושה, באמרו שכוונתו לשם שמים. – ההכרח בהלימוד שלך, מסביר לו היצר, הוא לא בשבילך, כדי שאתה תשב בגן-עדן, שכן, אפילו אם תשב בגהינם יבוא לשם הקב"ה ופמליא של מעלה כדי לשמוע החידושי-תורה שלך... אלא, בשביל השלימות דגן-עדן, כי, כשהאבות וכל התנאים והאמוראים יהיו בגן-עדן ואתה לא תהי' שם, אזי יחסר בהשלימות של גן-עדן... –
ולאחרי שאומר לו "עשה כך", ש"מסכים" לעניני התומ"צ מצד הישות שלו, יכול לבוא ולומר "עשה כך, עד שאומר לו עבוד כו'", היינו, שהתערבות הישות בעבודה היא השורש שמזה יכול להשתלשל המעמד ומצב ש"אומר לו עבוד כו'".
והעצה לזה – למלא את השליחות שהוטלה עליו מבלי לעשות שום חשבונות, "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו", מתוך ביטול וקבלת עול.
וענין זה הוא היסוד לכללות העבודה – כפי שממשיך ומסיים: "אלה המצוות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני".
לפעמים יכולים לעשות חשבון שמוטב לעסוק בעבודה אחרת, משום שהיא יפה יותר מזו שתובעים ממנו לעסוק בה, ולכן – טוען הוא – רצונו להחליף הרע ביפה.
ולדוגמא: כאשר תובעים לעסוק בהפצת היהדות, למשל, יכול מישהו לטעון שבענינים פשוטים כאלה יכול להתעסק כל אחד, ואילו הוא צריך להתעסק בענינים נעלים יותר, כמו, לימוד דא"ח וכיו"ב. ועד"ז לאידך, כאשר תובעים לעסוק בלימוד דא"ח, יכול מישהו לטעון שאינו ראוי לכך, הוא בעצמו אינו מבין כ"כ, ובמילא, מוטב שיעסוק בשאר עניני עבודה.
כלומר, הטענה היא שרצונו שהקרבן – כללות העבודה דקירוב לה' – יהי' יפה יותר, עבודה שהיא נעלית יותר, או עבודה שבשבילו היא יפה יותר כיון שהוא מסוגל ושייך לה יותר.
ועז"נ "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו" – שלא יחליף גם הרע ביפה, כדלקמן.
ובהקדמה:
יתכן שרצונו להחליף הרע ביפה הוא בגלל חשבון מוטעה שבא מעצת היצר, ולאמיתתו של דבר, העבודה שתובעים ממנו היא היפה יותר.
– פעם נכנס ליחידות לכ"ק מו"ח אדמו"ר סוחר עצים מקאַליפאָרניא, ולאחר שכ"ק מו"ח אדמו"ר השיב לו על שאלותיו בענין מסחר העצים, שאל גם בנוגע לחינוך בניו, ולא נתקבל אצלו מענה והוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר. אמר לו כ"ק מו"ח אדמו"ר: הגע עצמך, בנוגע למסחר עצים – שמימי לא עסקתי בזה – נסעת מרחוק כדי לשאול בעצתי, ואילו בנוגע לחינוך הבנים – שזהו העסק שלי והעסק של אבותי – אינך מקבל הצעתי?!...
ועד"ז בנדו"ד: כיון שכ"ק מו"ח אדמו"ר הטיל עליו שליחות מסויימת, דבר ברור הוא ששליחות זו היא היפה יותר עבורו, ולא כפי שנדמה לו – בעצת היצר – שמוטב שיחליף בעבודה אחרת.
זאת ועוד:
אפילו אם האמת היא כדבריו שמוטב שיחליף בעבודה אחרת, רע ביפה – מ"מ, "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו".
וטעם הדבר – לפי ש"ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע . . ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא":
אמרו חז"ל: "כך אומנתו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד כו'".
ופירש כ"ק מו"ח אדמו"ר: היצה"ר אינו בא לאדם לומר לו עבור עבירה ח"ו, שאז בודאי לא ישמע אליו, אלא, בעת שלומד תורה ומקיים מצוות אומר לו "עשה כך", כלומר, גם אני – היצה"ר – מסכים שתלמד תורה ותקיים מצוות, כי, הלימוד שלך חשוב ביותר עד כדי כך שהקב"ה ופמליא של מעלה נהנים מהלימוד שלך...
– ה"הסכמה" של היצר מתבטאת בכך שמכניס הישות שלו בעבודה דלימוד התורה וקיום המצוות, אף שמתעטף באצטלא דקדושה, באמרו שכוונתו לשם שמים. – ההכרח בהלימוד שלך, מסביר לו היצר, הוא לא בשבילך, כדי שאתה תשב בגן-עדן, שכן, אפילו אם תשב בגהינם יבוא לשם הקב"ה ופמליא של מעלה כדי לשמוע החידושי-תורה שלך... אלא, בשביל השלימות דגן-עדן, כי, כשהאבות וכל התנאים והאמוראים יהיו בגן-עדן ואתה לא תהי' שם, אזי יחסר בהשלימות של גן-עדן... –
ולאחרי שאומר לו "עשה כך", ש"מסכים" לעניני התומ"צ מצד הישות שלו, יכול לבוא ולומר "עשה כך, עד שאומר לו עבוד כו'", היינו, שהתערבות הישות בעבודה היא השורש שמזה יכול להשתלשל המעמד ומצב ש"אומר לו עבוד כו'".
והעצה לזה – למלא את השליחות שהוטלה עליו מבלי לעשות שום חשבונות, "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו", מתוך ביטול וקבלת עול.
וענין זה הוא היסוד לכללות העבודה – כפי שממשיך ומסיים: "אלה המצוות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני".
