ב"ק פ, א: ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שינק חלב רותח וכו', הביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה וכו' לימים נכנסו חבריו לבקרו כיון שראו אותו העז וכו' חזרו לאחוריהם ואמרו לסטים מזויין בביתו של זה וכו' ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני וכו' אלא עון אותו העז שעברתי על דברי חברי.
צ"ב מהו העון, הא כיון שהרופאים אמרו שאין לו תקנה עד שינק חלב רותח, הר"ז פקוח נפש שדוחה כל התורה כולה. ובמהרש"א שם (בח"א) כ' שהיה חולה שאין בו סכנה, ע"ש.
אמנם במאירי שם (והביא דבריו גם בשמ"ק) כתב: מהאי עובדא דחסיד אחד שמעינן דאע"פ שבמקום פיקוח נפש הותרו האיסורין להתרפאות בהן, דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים, ראוי להחמיר בו ביותר.
והדברים צע"ג, האם דבר זה חמור יותר מכל התורה כולה, שלא יהא בזה הדין של פקוח נפש, ועוד הרי העז היתה קשורה בכרעי המטה, שאין כאן היזק כלל לאחרים ושום פסידת ממון, אלא דבכ"ז אסור משום לא פלוג, עי' לעיל בסוגיא וברש"י ותוס', א"כ גזירה זו אינה אלא גזרה דרבנן, ואין בזה משום הפסד ממון אחרים, ואמאי לא ידחה פקוח נפש איסור דרבנן זה, וצע"ג.
צ"ב מהו העון, הא כיון שהרופאים אמרו שאין לו תקנה עד שינק חלב רותח, הר"ז פקוח נפש שדוחה כל התורה כולה. ובמהרש"א שם (בח"א) כ' שהיה חולה שאין בו סכנה, ע"ש.
אמנם במאירי שם (והביא דבריו גם בשמ"ק) כתב: מהאי עובדא דחסיד אחד שמעינן דאע"פ שבמקום פיקוח נפש הותרו האיסורין להתרפאות בהן, דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים, ראוי להחמיר בו ביותר.
והדברים צע"ג, האם דבר זה חמור יותר מכל התורה כולה, שלא יהא בזה הדין של פקוח נפש, ועוד הרי העז היתה קשורה בכרעי המטה, שאין כאן היזק כלל לאחרים ושום פסידת ממון, אלא דבכ"ז אסור משום לא פלוג, עי' לעיל בסוגיא וברש"י ותוס', א"כ גזירה זו אינה אלא גזרה דרבנן, ואין בזה משום הפסד ממון אחרים, ואמאי לא ידחה פקוח נפש איסור דרבנן זה, וצע"ג.
[משנת יעקב]
