If you don't understand the Hebrew I highly recommend that you find someone who does and read this majestical piece.
גם אני הק' הצעיר באלפי ישראל, כואב ודואב על החילול השם הנורא והמזעזע בכל העולם כולו דרך כלי התקשורת, ועל אלו שאיבדו אמון ברבנים מסויימים, וגם לרבות הקפדה ותרעומת מצערת נגד חלק מאחינו בית ישראל שזלזלו ומזלזלים בהנחיות של הרופאים והרבנים [ואם כי כוונותיהם רצויות מעשיהם אינם רצויים], ולבי לבי הומה על הקרבנות הרבים שנפלו ונופלים יום יום, ועל צער היתומים והאלמנות, ה' יצילנו. אכן כן, כדברי הגמרא - במקום חילול השם אין חולקין כבוד לרב.
הרב הגאון ר' מאיר טברסקי שליט"א
ר"מ בישיבת רבינו יצחק אלחנן
רמב״ם פ״ב משבת הל׳ ג, ואסור להתמהמה בחלול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם ואלו האפיקורסים (כ״ה בדפוסים, ובכת״י המינים) שאומרים שזה חלול שבת (תיבת שבת ליתא בכ״י) ואסור עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ע״כ.
מעשה כך מקובלנו ונכדו של רבינו הגדול הגר״ח זצללה״ה הלא הוא אא״ז מרן הגרי״ד זצללה״ה, כד הוה ינוקא חלה וחייו היו תלויים לו מנגד ובא הרופא לבדוק אותו בשבת. שאלו הגר״ח באם יגדילו את האור אם יתאפשר לו לראות טוב יותר. הרופא לא אישר את ההצעה אבל מאידך גם לא דחאה, אמר, נו נו, ומיד פקד רבינו הגדול לאחד מבני הבית שעמד ע״י האור להגדילו, אכן הלה למשמע תגובתו הפארווע של הרופא הסס למלא את הפקודה. גער בו הגר״ח ואמר לו, ״דו ביסט א עם הארץ און אן אפיקורס״, בו בשעה שנגש הגאון הגדול רש״ז זצללה״ה שהיה נוכח ומהר לעשות כדבר הגר״ח. ע״כ המעשה שהיה.
מעשה רב נורא - ומאלף. פסק דינו של הרמב״ם - אפיקורס! - נחרת גם על ״המאמין״ אבל למעשה אינו זריז לקיים. וכי מה שוה אמונתו אם אינו פועל על פיה? נעתיק נא מדברי מרן אא״ז הנוקבים וחושפים עוד עומק בדברי הרמב״ם הנ״ל. וז״ל: פקוח נפש דוחה את כל התורה כולה; וחי בהם ולא שימות בהם; חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה״. הלכה זו היא סיסמת היהדות. ״הנשאל הרי זה מגונה והשואל הרי זה שופך דמים״. הרמב״ם בעל מדת צמצום הלשון, הרבה דברים בעניין זה ... [פה העתיק אא״ז דברי הרמב״ם הנ״ל] אין דברי תורה מתנגדים לחוקי החיים והמציאות, כי לו היו מתנגשים עם העולם הזה והיו שוללים את ערך הקיום הממשי, הפסיכולוגי-ביולוגי, כי אז לא הכילו רחמים וחסד ושלום אלא זעם ונקמה. עכ״ל (מתוך ״איש ההלכה״). המזלזל בדין פקו״נ אינו רק מזלזל בדין אחד פרטי בתורה (ופשוט, שגם זה היה נחשב דבר נורא, ר״ל) אלא יש בו משום סלוף וזיוף כה״ת כולה. זלזולו מראה ומורה כאלו משפטי התורה ר״ל אינם רחמים וחסד ושלום בעולם אלא נקמה. ומן המותר הוא להדגיש שסלוף וזיוף התורה יש בו משום חלול השם, ר״ל. ידעתי גם ידעתי שנתקיים בי - ואם דל הוא ואין ידו משגת. אין בי לא תורה ולא יראה ולא מע״ט. מי אני ומה אני לעמד ולדבר בפני גדולים. אבל מאידך הלכה מפורשת היא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳ כ״מ שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב. וגם אם דל הוא כמוני מ״מ הלב ער וממילא כואב על החלול השם שהתרחש לאחרונה מחמת האפיקורסישע (כהוראת רבינו הגדול הגר״ח ע״פ דברי הרמב״ם) זלזול בפקו״נ וממילא עוות כה״ת כולה.
גם כאשר התרו בנו הרופאים המומחים (עי׳ שו״ע או״ח תריח:א) וביניהם מאנ״ש יראים ושלמים וגם התריעו אודות סכנת התפשטות המגפה הנוראה, בראשונה לא נתקבלו דבריהם אצלינו ולא נענינו למבוקשם ולהפצרותיהם. ב״ה זכינו וכמה גדולים שליט״א ולהבדיל בהח״ל זצ״ל ואתם עוד רבנים מובהקים שליט״א כן נזדרזו ומיד הורו לבטל כל כנופיא ולהתבודד אבל אנן סהדי שלא כלם הגיבו כן ומיתר עיני העדה נעשתה לשגגה ונעלם דבר ממקצת הקהל. ונוספה שגיאה על שגיאה. גם כאשר נענינו לדרישות לבטל כנופיות תלינו משמעתנו בגורמים חיצוניים ולא בהקפדת התורה דוחי בהם.
דבר זה כשלעצמו שוב גרם לעיוות וזיוף התורה. ועוד נ״מ טובא למעשה, שהרי אין גורם חיצוני שיקפיד על הצלת נפשות באותה מידה שהתורה מקפדת. ״דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל״ (תוס׳ יומא פ״ה.). אוי לעיניים שכך ראו, אוי לאזניים שכך שמעו. האחרים יכירו במציאות ודאית ויזדרזו להצלת נפשות, ואנחנו בראשונה לא נדע ומצדנו תהיה התנגדות ואי שתוף פעולה? ולבסוף האם נצרכים אנו להיות נגררים ונסחבים אחר כחות וגורמים חיצוניים למלא דבר ה׳ של וחי בהם? הלא משימתינו היא לשמר ולעשות, ושיכירו העמים שעם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ובזה ר״ל נכפל חלול השם. מלבד עוות תורת ה׳ גם דמותו של עם ה׳ נעוותה. והנה אמנם אין להשוות שום דבר לחה״ש ר״ל אבל מאידך גם אין להתעלם מדברים חמורים אחרים. החילול השם נבע מתוך זלזול בסכנת נפשות עצומה. ובכן, נשאלת השאלה מי יוכל לשער מה היו תוצאותיו האיומות בצבור של הזלזול בראשונה בסכנת נפשות? רק לפניו ית׳ גלוי וידוע. בשעה איומה זו חובתינו כפולה - לתקן במידה שאפשר את העבר וגם להורות לאמיתה של התורה להבא.
בקשר למה שהיה חייבים אנו להצהיר קביל עם ועדה אבל אשמים אנחנו אשר עצמנו עינינו מראות ואטמנו אזנינו משמוע וזלזלנו באופן מבהיל בסכנת נפשות. ובקשר למה שיהיה חייבים אנו להורות הלכה פסוקה וברורה שהתורה דורשת מאיתנו להזדרז במקום סכנת נפשות. אין לנו לבקש תחבולות או להמציא ״פתרונות״ שאולי ממעטים אבל ודאי אינם מונעים סכנה. כל כה״ג אסרה תורה, שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל וכנ״ל. אם ננקוט בצעדים אלו הלואי וידעו כלם שהתעקשות והתנגדות והתאחרות במקום סכנת נפשות אינן דרך התורה וכי משפטי התורה הם רחמים וחסד ושלום בעולם, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו חכמים ונבונים. וה׳ הטוב ברחמיו הרבים יחוס וירחם עלינו ונוושע תשועת עולמים בבי״א.
