ב"ה, מחרת ימי הגאולה,
יב-יג תמוז, ה'תשכ"ט
ברוקלין, נ.י.
הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם דורש טוב לעמו בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה שניאור זלמן שליט"א
שלום וברכה!
הפעם אפתח בהעיקר דגעדיִכטעֶ:
בתמהון הכי גדול (מהול בצער רב) קראתי מכ' כ'. ונוסף על עצם התוכן – הרי הם הן טענות וכו' סטמאַר עלי: וואָס האָט איר (הכוונה – אלי) זיך צוגעטשעפּעט צו ארץ ישראל און צו ארץ הקודש און צו ברית בין הבתרים וכו' און מישט אַריין דעם אויבערשטן וכו' וכו' – הרי כל אלה שהשתדלו בזה וכל אלה שעמדו ועומדים עתה בראשה וכל אלה המדברים בשמה אומרים ומדגישים ומכריזים שזהו – מדינה שנתייסדה בשנת תש"ח באותם השטחים שהבריטים עזבו אותם ו"ההגנה" גרשה משם את הערביים (או שנכנסה לשם בלי התנגדות) וב"כ אומות העולם (והקמוניסטים דמועה"ב – בין אלו שבראשם) התדברו ביניהם אשר יאשרו את זה ובשטח שחלקו בארץ ישראל וחלקו מחו"ל ישראל.
פשוט שהמענה שלי הוא – להד"ם. אין הנ"ל ענין חדש וכו' כ"א אשר בשנת תש"ח שחררו חלק חשוב מארץ ישראל (ודרך אגב – כבשו שטח פלוני מחו"ל שצירפו אותו כהוספה וטפל להעיקר – אר"י).
שוללים דברי אלה בטענה שזהו חידוש שלי והראי' – שבכל שנה ושנה מכריזים – שנת פ' (לא – לשחרור כו' או ליסוד ממשלה וכו', כ"א) ליסוד "מדינת ישראל". ופשוט שאין זה "דינגעניש אין ווערטער" – כ"א עיקר ויסוד כל הגישה: דבר שנתייסד בתש"ח ברצון או באישור או"ה – אין בו כל תוקף ותוכן לענות על טענות הערביים, הואַטיקן, האו"מ וכו' והכנעניים (הגלוים ושבסתר) שמבני ישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות כו'.
גישה שנעשתה יסוד ועיקר בהשקפת עולמם של הקובעים העמדה והדיבור והפעילות והיחסים עם או"ה בכלל ובפרט –
הרסה ומהרסת, הזיקה ומזקת האינטרסים החיוניים של – אפילו מדינת ישראל (כידוע כאן בנוגע לארצה"ב ולאו"מ, ובטח כן הוא גם בשאר המדינות), ועד שהביאה סו"ס לקרבנות ממש – וזהו שהכריח אותי לצאת ממסגרת שלי ולדבר בענינים אלה – שאחרים היו צריכים להתריע עליהם. וד"ל.
מרוב צערי כתבתי את הנ"ל ועדיין לא נגעתי רק "בקצה המטה", ומבלי לצטט עובדות – גם לא "מחדשים לבקרים" מה שקרה אתמול (ממש), ולפני השבת וכו'. ולמה אצער גם את כ'.
מראש לא שערתי שתהי' אריכות הנ"ל, אבל כיון שכבר נכתב – איני רוצה לקצץ בה. ואת כ' הסליחה.
פשוט שאין לי כל התנגדות להשם מדינה גם בנוגע לרוב שטח זה. ואדרבא ע"פ תורה – ארץ ישראל כוללת מקדש ומדינה (כלשון חכמים במשנתם), כמו שכוללת יהודה וגליל וכו' – אבל המדובר במכתבי הוא ע"ד המחלוקת שהייתה בין שני השמות (וההשקפות – כנ"ל) "ארץ ישראל" ו"מדינת ישראל" ונצח האחרון (והנני מוסיף) לע"ע (כי תקותי ובטחוני כי סו"ס ינצח גאון ישראל שבכאו"א מבנ"י – ויכריזו ולעיני כל העמים אשר טעות היתה מעיקרא וארץ ישראל נקראת בשם ובתוכן וכו').
לא אמרתי לו זאת ע"ע כו' – למה אצערו וללא כל תועלת (כי אינ[י] רואה מה יכול לעשות בזה)?
כתבתי עד"ז – לא לעתונאית, כ"א לזו שארגנה לימוד התורה בחוגים שבדרך הטבע לא היו כל סיכוים לזה (שגם ע"ז וכיו"ב – חרון אף סטמר עלי), שניהלה (ותקותי שתמשיך לנהל) תעמולה נגד מגפת ההפלות וכו' – ומהמנגדים לפעולות אלו חשדו שאני מהגורמים לפעילותה זו ונפלו על ההמצאה להסבירה שאני מנגד למדינת ישראל והראי' שסגנוני תמיד אר"י ולכן – אין לה להשתדל . . . בנוגע ללימוד התורה וכו'. וחששתי לחלישות בפעילותה ולכן כתבתי לה הנ"ל.
נשבעתי אמונים למדינת ישראל – פשוט שיודע אני עד"ז. ולפלא שלא שם כ' לבו שזמן רב לפני השבועה בקשתיו שלא יסרב למינוי זה ויותר מבקשה סתם – ובודאי יודע שגם אז ידעתי ע"ד טקס ההשבעה וכו'. אבל בטוחני שבעת שנשבע ואמר "אמונים למדינת ישראל" נתכוון ברור לארץ ישראל ויתרה מזו – לארץ הקודש ויתרה גם מזו – לארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
שיחת חב"ד צ"ל גלוית לב ומחוייב ורשאי להגיד את אשר בלבבו – ויתרה מזו שהנני מעריך את זה כאחד מעיקרי הידידות בינינו, ובסגנון הידוע חדוא תקיעא בליבאי מסטרא דא ע"ז, וצערי הוא על אשר בלבבו חושדני במה שאין בי. ואדרבה – אני אומר וכופל ומשלש שהעם היושב בציון – יושב בארץ ישראל, ארץ מיוחדת שאין דוגמתה – ואין המדובר כלל במדינה בין מדינות סוריא ולבנון וירדן ומצרים – ותובע ולא "במעט התרגשות" ככתבו, כ"א בהתרגשות רבה – שהב"כ בואַשינגטון ובאו"מ יכריזו ע"ז ובדפיקה על השולחן – והנכרים שבואַשינגטון דעתם ג"כ כן, אבל ב"כ ישראל עונים שנצטוו לא לדבר בסגנון כזה ופשיטא לא לדפוק על השולחן – כי הם ב"כ מדינה אשר קיבלה רשות ואישור שבין מדינות תחשב ולכן יתנהגו בנימוס מדיני. וכשפעמיים פקע כח סבלנותו של הב"כ באו"מ ואמר מקצת "שבחם" בפומבי – אזי במשך כד שעה יצאה והגיעתו נזיפה חמורה מירושלים: היתכן כו', והכריחוהו לחזור בו בפומבי. ובדרך הטבע – זה וכיו"ב הוא המעודד את התגרות ואת החבלנים וכו' – ועד לקרבנות ממש, הי"ד.
ולסיום המכתב אודות הבלנק והגליון – בודאי ימשיך לכתוב על הגליון דע"ע ולא ימנע הטוב ממני והנח"ר בראותי עוה"פ "שחור ע"ג לבן" שהוא הוא המכהן בתפקיד זה, וכשרוחי "טובה עלי" הנני מוסיף – ושבבת אחת עם זה הוא מצטער עמוקות לא פחות ממני על בחירת השם (וההשקפה) הנ"ל ומצפה ליום אשר גם בנ"י (כי הנכרים מעולם לא עלתה אחרת על רוחם) יכתבו ויקבעו תיבת ארץ – במקום תיבת מדינת.
נימוק זה בא כהוספה לעיקר – שכיון שאני הייתי בין אלה שהשתדלו ובקשו ועשו וכו' שיבחרו בו לתפקיד זה ופעם ופעמיים, והשקיעו בו אימון וכו' – מן הדין (והזכות) שמכ' אלי ואליהם יכתבם על גליון תפקיד זה.
וכפתיחת מכתבי – כיון שהוא בחור מעם ומורם מעם – ימשיך בכהונתו זו בדיבור ובכתיבה ובמעשה וזכות הרבים מסייעתו.
בהוקרה ובכבוד ובברכה,
יב-יג תמוז, ה'תשכ"ט
ברוקלין, נ.י.
הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם דורש טוב לעמו בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה שניאור זלמן שליט"א
שלום וברכה!
הפעם אפתח בהעיקר דגעדיִכטעֶ:
בתמהון הכי גדול (מהול בצער רב) קראתי מכ' כ'. ונוסף על עצם התוכן – הרי הם הן טענות וכו' סטמאַר עלי: וואָס האָט איר (הכוונה – אלי) זיך צוגעטשעפּעט צו ארץ ישראל און צו ארץ הקודש און צו ברית בין הבתרים וכו' און מישט אַריין דעם אויבערשטן וכו' וכו' – הרי כל אלה שהשתדלו בזה וכל אלה שעמדו ועומדים עתה בראשה וכל אלה המדברים בשמה אומרים ומדגישים ומכריזים שזהו – מדינה שנתייסדה בשנת תש"ח באותם השטחים שהבריטים עזבו אותם ו"ההגנה" גרשה משם את הערביים (או שנכנסה לשם בלי התנגדות) וב"כ אומות העולם (והקמוניסטים דמועה"ב – בין אלו שבראשם) התדברו ביניהם אשר יאשרו את זה ובשטח שחלקו בארץ ישראל וחלקו מחו"ל ישראל.
פשוט שהמענה שלי הוא – להד"ם. אין הנ"ל ענין חדש וכו' כ"א אשר בשנת תש"ח שחררו חלק חשוב מארץ ישראל (ודרך אגב – כבשו שטח פלוני מחו"ל שצירפו אותו כהוספה וטפל להעיקר – אר"י).
שוללים דברי אלה בטענה שזהו חידוש שלי והראי' – שבכל שנה ושנה מכריזים – שנת פ' (לא – לשחרור כו' או ליסוד ממשלה וכו', כ"א) ליסוד "מדינת ישראל". ופשוט שאין זה "דינגעניש אין ווערטער" – כ"א עיקר ויסוד כל הגישה: דבר שנתייסד בתש"ח ברצון או באישור או"ה – אין בו כל תוקף ותוכן לענות על טענות הערביים, הואַטיקן, האו"מ וכו' והכנעניים (הגלוים ושבסתר) שמבני ישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות כו'.
איני משלה א"ע שבטענות צדק ויושר ינצחו באו"מ, בואַטיקן וכו' – אבל גורם הכי חשוב הוא בהמורַל של הנוער (כולל – דהצה"ל), הסטודנטים דארצה"ב (ובטח גם שאר ארצות) וכו'.
ועוד ועיקר: הגישה שהמדובר ע"ד "מדינת ישראל שנתייסדה באישור האו"מ בשנת תש"ח"
(ולא ע"ד – בני ישראל שחזרו לארץ ישראל, ארץ ירושתם מזמן יהושע בן נון – ירושה שאין לה הפסק, ואף אם גזלוה בחוזק יד)
ועוד ועיקר: הגישה שהמדובר ע"ד "מדינת ישראל שנתייסדה באישור האו"מ בשנת תש"ח"
(ולא ע"ד – בני ישראל שחזרו לארץ ישראל, ארץ ירושתם מזמן יהושע בן נון – ירושה שאין לה הפסק, ואף אם גזלוה בחוזק יד)
גישה שנעשתה יסוד ועיקר בהשקפת עולמם של הקובעים העמדה והדיבור והפעילות והיחסים עם או"ה בכלל ובפרט –
הרסה ומהרסת, הזיקה ומזקת האינטרסים החיוניים של – אפילו מדינת ישראל (כידוע כאן בנוגע לארצה"ב ולאו"מ, ובטח כן הוא גם בשאר המדינות), ועד שהביאה סו"ס לקרבנות ממש – וזהו שהכריח אותי לצאת ממסגרת שלי ולדבר בענינים אלה – שאחרים היו צריכים להתריע עליהם. וד"ל.
מרוב צערי כתבתי את הנ"ל ועדיין לא נגעתי רק "בקצה המטה", ומבלי לצטט עובדות – גם לא "מחדשים לבקרים" מה שקרה אתמול (ממש), ולפני השבת וכו'. ולמה אצער גם את כ'.
מראש לא שערתי שתהי' אריכות הנ"ל, אבל כיון שכבר נכתב – איני רוצה לקצץ בה. ואת כ' הסליחה.
ועל סדר מכתבו: "לתת לי להיות חב"די" – כ' הי' חב"די עוד קודם שנולדתי. וכן יקום בעז"ה לאויו"ש טובות.
המושג מדינה – באם המדובר באילת וסביבותי' (שהם מחוץ לכיבוש יהושע ועזרא) ויעניקו להם עצמאות ביחס לירושלים ולאר"י בכלל – אזי מדינת ישראל יקרא להם.
בנוגע לירושלים וכו' – כבר הוקבע השם ע"י בורא העולם ומנהיגו: עד לכיבוש יהושע – ארץ כנען ולאחר זה – ארץ ישראל. ותו לא ניתן הענין להצבעה ולמשאל עם וכו'.
בנוגע לירושלים וכו' – כבר הוקבע השם ע"י בורא העולם ומנהיגו: עד לכיבוש יהושע – ארץ כנען ולאחר זה – ארץ ישראל. ותו לא ניתן הענין להצבעה ולמשאל עם וכו'.
פשוט שאין לי כל התנגדות להשם מדינה גם בנוגע לרוב שטח זה. ואדרבא ע"פ תורה – ארץ ישראל כוללת מקדש ומדינה (כלשון חכמים במשנתם), כמו שכוללת יהודה וגליל וכו' – אבל המדובר במכתבי הוא ע"ד המחלוקת שהייתה בין שני השמות (וההשקפות – כנ"ל) "ארץ ישראל" ו"מדינת ישראל" ונצח האחרון (והנני מוסיף) לע"ע (כי תקותי ובטחוני כי סו"ס ינצח גאון ישראל שבכאו"א מבנ"י – ויכריזו ולעיני כל העמים אשר טעות היתה מעיקרא וארץ ישראל נקראת בשם ובתוכן וכו').
לא אמרתי לו זאת ע"ע כו' – למה אצערו וללא כל תועלת (כי אינ[י] רואה מה יכול לעשות בזה)?
כתבתי עד"ז – לא לעתונאית, כ"א לזו שארגנה לימוד התורה בחוגים שבדרך הטבע לא היו כל סיכוים לזה (שגם ע"ז וכיו"ב – חרון אף סטמר עלי), שניהלה (ותקותי שתמשיך לנהל) תעמולה נגד מגפת ההפלות וכו' – ומהמנגדים לפעולות אלו חשדו שאני מהגורמים לפעילותה זו ונפלו על ההמצאה להסבירה שאני מנגד למדינת ישראל והראי' שסגנוני תמיד אר"י ולכן – אין לה להשתדל . . . בנוגע ללימוד התורה וכו'. וחששתי לחלישות בפעילותה ולכן כתבתי לה הנ"ל.
נשבעתי אמונים למדינת ישראל – פשוט שיודע אני עד"ז. ולפלא שלא שם כ' לבו שזמן רב לפני השבועה בקשתיו שלא יסרב למינוי זה ויותר מבקשה סתם – ובודאי יודע שגם אז ידעתי ע"ד טקס ההשבעה וכו'. אבל בטוחני שבעת שנשבע ואמר "אמונים למדינת ישראל" נתכוון ברור לארץ ישראל ויתרה מזו – לארץ הקודש ויתרה גם מזו – לארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
שיחת חב"ד צ"ל גלוית לב ומחוייב ורשאי להגיד את אשר בלבבו – ויתרה מזו שהנני מעריך את זה כאחד מעיקרי הידידות בינינו, ובסגנון הידוע חדוא תקיעא בליבאי מסטרא דא ע"ז, וצערי הוא על אשר בלבבו חושדני במה שאין בי. ואדרבה – אני אומר וכופל ומשלש שהעם היושב בציון – יושב בארץ ישראל, ארץ מיוחדת שאין דוגמתה – ואין המדובר כלל במדינה בין מדינות סוריא ולבנון וירדן ומצרים – ותובע ולא "במעט התרגשות" ככתבו, כ"א בהתרגשות רבה – שהב"כ בואַשינגטון ובאו"מ יכריזו ע"ז ובדפיקה על השולחן – והנכרים שבואַשינגטון דעתם ג"כ כן, אבל ב"כ ישראל עונים שנצטוו לא לדבר בסגנון כזה ופשיטא לא לדפוק על השולחן – כי הם ב"כ מדינה אשר קיבלה רשות ואישור שבין מדינות תחשב ולכן יתנהגו בנימוס מדיני. וכשפעמיים פקע כח סבלנותו של הב"כ באו"מ ואמר מקצת "שבחם" בפומבי – אזי במשך כד שעה יצאה והגיעתו נזיפה חמורה מירושלים: היתכן כו', והכריחוהו לחזור בו בפומבי. ובדרך הטבע – זה וכיו"ב הוא המעודד את התגרות ואת החבלנים וכו' – ועד לקרבנות ממש, הי"ד.
ולסיום המכתב אודות הבלנק והגליון – בודאי ימשיך לכתוב על הגליון דע"ע ולא ימנע הטוב ממני והנח"ר בראותי עוה"פ "שחור ע"ג לבן" שהוא הוא המכהן בתפקיד זה, וכשרוחי "טובה עלי" הנני מוסיף – ושבבת אחת עם זה הוא מצטער עמוקות לא פחות ממני על בחירת השם (וההשקפה) הנ"ל ומצפה ליום אשר גם בנ"י (כי הנכרים מעולם לא עלתה אחרת על רוחם) יכתבו ויקבעו תיבת ארץ – במקום תיבת מדינת.
נימוק זה בא כהוספה לעיקר – שכיון שאני הייתי בין אלה שהשתדלו ובקשו ועשו וכו' שיבחרו בו לתפקיד זה ופעם ופעמיים, והשקיעו בו אימון וכו' – מן הדין (והזכות) שמכ' אלי ואליהם יכתבם על גליון תפקיד זה.
וכפתיחת מכתבי – כיון שהוא בחור מעם ומורם מעם – ימשיך בכהונתו זו בדיבור ובכתיבה ובמעשה וזכות הרבים מסייעתו.
בהוקרה ובכבוד ובברכה,
מ. שניאורסאהן
