This topic is discussed here. [In English]
חלק שישה עשר
סימן לג
הנהרגים על קדה"ש נתכפרים עונותיהם מ"מ
מוצש"ק בראשית התשס"א בנ"י יצו"א מע"כ ידידי היקר מאד נעלה חובר חבורים מחוכמים ה"ה הרה"ג וו"ח וכו' כש"ת מוה"ר רחמים משה שעיו שליט"א בעמח"ס שלשה ספרים
אחדשכ"ת בידידות. הגם כי כתב לי מכתב והערה על דברי הראשונים ועיינתי בדבריו ונהנתי מ"מ זה דרכי לאדם מועט כמני שלא להשיב פעמיים בדבר אחד ולכן גם פה יהיו דברי מעטים ואסמוך על דברי הראשונים.
ומיהו לאות שעיינתי בספריו היקרים בספר שער המעלות פ"ד הביא בהנהרגים על קדה"ש אם נתכפרים עונותיהם אפי' בלי וודוי ותשובה או דוקא בשעשו תשובה, והביא מס' הליכות והנהגות ממרן בעל קהילות יעקב ששמע מפי השמועה שהמתים על קדה"ש בודאי יבאו לדין על עונש עבירות שעשו אבל יקבלו שכר על עצם ההריגה של קדה"ש עכ"ד. ומעכ"ת דחה דבריו מגמ' סנהדרין מ"ז נהרג מתוך רשעו כיון דלאו דכי אורחיה קמיית הוי ליה כפרה, וכו' ואמר להו אביי מאי קמדמית הרוגי מלכות להרוגי ב"ד ומ"ש רבינו בשער הרביעי ס"כ דאם נהרג והתודה לפני מותו פי' בכדי שיהי' להם כפרה קודם המיתה והאריך קצת.
ולפענ"ד יפה כיון בזה אלא דהי' לו להביא ראי' מפורשת מדברי רבינו מהר"ח א"ז ואביו הא"ז הגדול הבאתי דבריהם בספרי משנ"ה מהד"ת ח"ג סי' קכ"ו וז"ל, מה שציין לח"ס יו"ד סי' של"ג וא"ע ח"ב סי' קל"ב עיין שו"ת מוהר"ח א"ז סי' י"ד דהר"מ בה"ר מאיר זצ"ל כתב שמה"ר שמריה בר' חיים ז"ל הורה שאין להתאבל על הקדושים ומטובותיה דמר קאמינא שלא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד ואומר אני שצריך כפרה וסליחה על הדבר אשר יצא מפיו כך כי זה לשון רבנא זקיני זצ"ל בפ' נגמר הדין (דמ"ו) תנן הרוגי ב"ד לא היו מתאבלין עליהן וכו' א"ל רבא מי קא מדמת מת מתוך רשעו לנהרג מתוך רשעו נהרג מתוך רשעו משום דלאו כי אורחיה קא מיית הוי ליה כפרה כו' אבל הרוגי גוים דלאו בדין קא מיקטלי מיתה בעלמא מכפרת לו ומתאבלין עליו עכ"ל אבא מארי זצוק"ל.
וגדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל במאמר קדה"ש וז"ל המין השלישי במדרגת הנהרגים על קדושת השם והאנוסים באונס השמד דע כי בכל מקום שאמרו בו חז"ל יהרג ואל יעבור אם יהרג כבר קדש את השם ואם היה בעשרה מישראל כבר קדש את השם ברבים כמו חנניה מישאל ועזרי' ודניאל ועשרה הרוגי מלכות, ושבעת בני חנה ושאר ישראל הנהרגים על קדושת השם הרחמן יקום נקמת דמיהם בקרוב, וכו'. ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת כלומר שנהרג על קדושת השם אפילו היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו הוא מעולם הבא ואפילו לא הי' ת"ח וכך אמרו ע"ה (פסחים נ' א') מקום שהרוגי מלכות עומדים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם כגון ר' עקיבא וחבריו וכ"ש דאיכא תורה ומע"ט אלא הרוגי לוד וכו' ע"ש. הנה הדגיש לן הרמב"ם ז"ל אפי' היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו ופשוט דלא אמר שהתודה עליהם דא"כ אינו כירבעם אלא הרי הוא ככל בעלי תשובה ומבואר עכ"פ דלא עשה תנאי לומר שהתודו או עשו תשובה אלא כל שנהרגו ע"י עכו"ם בשביל שהם ישראל נתכפר להם הכל. וכ"ש וק"ו בקדושים שגזרו על כלם להריגה וז"פ.
ומה שיצא מעכ"ת לחלק בחילוק שסיים וז"ל אבל אם בשעת מיתתו אינו מכיר את בוראו אין מתכפר לו כל עונותיו אלא מה שראוי להתכפר לו בעבור צער ההריגה עצמה עכ"ל, ולא ידעתי חילוק זה מנ"ל, דכיון שנהרג על קדה"ש מהני בלי וודוי כלל ואפילו מלא עונות כירבעם בן נבט וחבריו ה"ה אפילו אינו מכיר אבל סוף סוף נהרג על קדה"ש ית"ש ונתקדש ש"ש על ידו, ולפענ"ד פשוט דכל שנהרג ע"י מלכות או סתם עכו"ם בשביל שהוא ישראל הרי זה נהרג עקה"ש כללא הוא וכולל כלם ממש דכיון דבשם ישראל יכונה ובשביל שהוא מזרע ישראל נהרג הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וזה שהתפלל בלעם תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו.
ולא אוכל לעבור מלהעיר דמצינו מחלוקת לענין מצות קדה"ש שלא בפני עשרה אלא בידיעתם ודייקו מלשון הרמב"ם שכתב יש שם עשרה, היה בעשרה, נאנס בתוך עשרה, ובסה"מ כתב במקום הרבים, ועיין ש"ך דסגי בידיעה, וכ"כ הרדב"ז סי' אלף קכ"ג ועיין מאירי סנהדרין ע"ד שכתב להדיא דא"צ בפני עשרה ועיין ס' עינים למשפט באריכות. ולכאורה לא הביאו מה שכתב רבינו הרמב"ם דיש שתי מצות בקידוש השם אחת) קדה"ש בינו לבין קונו ואחת קדה"ש ברבים, וזה שדייק רבינו דע כי בכל מקום שאמרו בו חז"ל יהרג ואל יעבור "אם יהרג כבר קדש את השם" הנה לשון אם נהרג אף שלא הי' ברבים הרי קדה"ש, ושוב כתב "ואם היה בעשרה מישראל כבר קדש את השם ברבים" כמו חנניה מישאל ועזרי' ודניאל ועשרה הרוגי מלכות, ושבעת בני חנה ושאר ישראל הנהרגים על קדושת השם וא"כ הרי לן שתי מצות בקדה"ש אחד בלא עשרה והשני לפני עשרה, וקדה"ש קיים בכל אופן אלא נפ"מ אי הוי קדה"ש ברבים או לא ודו"ק.
בענין עשרה הרוגי מלכות ומ"ש בס' היכלות
עוד רציתי להעיר בפ"ז בספרו שם האריך בענין עשרה הרוגי מלכות והביא מדרשות שונות לחז"ל, וכדאי לציין שלא הביא כלל מספר היכלות והובא ברבינו בחיי סוף פ' מקץ ד"ה וכן תמצא בפרקי היכלות אמר ר' ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה כשבאת השמועה מכרך גדול שברומי שצוה לופינוס קיסר ותפשו ארבעה אנשים אלו וכו' ומאתים ושמונה אלפים תלמידי חכמים מירושלים פדיון שלהם, וכיון שראה ר' נחוניא בן הקנה גזירה זו עמד והורידני למרכבה ובקשתי שאלה מסוריאל שר הפנים וא"ל עשרה נכתבו בב"ד וכו' ונתנו לו לסמאל הרשע שרו של עשו וא"ל לך וכו' ושמורה לו להנקם ממנו עד שתגיע (ישעי' כ"ד) יפקד ה' על צבא המרום במרום בגדיים וכבשים של יו"כ אמר ר' ישמעאל כל ההתראות הללו וכל התנאין הללו התרו בו והתנו עם סמאל הרשע והוא אמר קבלתי עלי ויבחר עשרה מאבירי ישראל, אמר ר"י מה עשה זהוריאל ה' אלקי ישראל באותה שעה לא הספיק לומר לסופר כתוב גזירות ומכות גדולות קשות ועזות ומבוהלות ונוראות וכבדות על רומי מפני חמה שנתמלא על סמאל הרשע שקבל עליו כל התנאים הללו, אלא מיד נטל נייר וכתב עליו נקמה זו עתידה ושמורה לרומי הרשעה תעלה ענן אחד ותעמוד למעלה מרומי ששה חדשים וירד שחין לח על האדם ועל הבהמה ועל הכסף ועל הזהב ועל הפירות וכל מיני מתכות ואח"כ תעלה ענן אחרת ותדחה את חברתה ותעמוד במקומה ששה חדשים אחרים וכו' ע"כ בפרקי היכלות.
אבל יש לתמוה ממה שכתוב כי רבי חנינא בן תרדיון הוחלף בלופינוס קיסר ולופינוס קיסר הוא שנשרף וכן כל השאר (כלומר כל העשרה הרוגי מלכות) כי כן כתוב שם וכמדה זאת לכל חכמי ישראל. ושמעתי בזה שכשם שהוחלף יצחק באיל והוקבע לו שכר כאלו הוקרב וכאלו עפרו צבור על גבי המזבח כן הוחלפו חכמי ישראל באחרים, וכיון שטעמו טעם מיתה במה שתפשו ונגמר דינם לכך הם קבלו ענשם והרי זה כאלו נהרגו וכו' ע"ש, וכן הובא באורחות חיים לרבינו אהרן (מלוניל) ועיין עמק המלך שער עולם התוהו פ' ששים ותשעה מה שכתב שם בזה ע"ש.
וקצת יש ליישב בזה שאלת התלמידים לרחב"ת (ע"ז י"ח ע"א) ששאלו מה אתה רואה והשיב להם גליון נשרפים ואותיות פורחות באויר ובתוס' שם הקשו על השאלה ומנא להו שרואה משהו, ולהנ"ל י"ל דהתלמידים ראו משהו שמחליפין זה בזה עכ"פ ראו שאינו סתם שריפה ברבם או שראו שהאש בוער והגוף איננו נשרף וכעין גבי משה והסנה איננו אוכל, וע"ז השיב להם גליון נשרפין וכו' כלומר שבאמת הוא אינו נשרף שהוא בכלל אותיות או שהקנצטלרי' נשרף במקומו.
ובדברי היכלות יש ליישב סתירה אחת שבעל הפייטן של אלה אזכרה מזכיר שכל הני עשרה צדיקים נהרגו במקום אחד ובפעם אחת זה אחר זה ולפי מה שאנו יודעים ומובא בש"ס ופוסקים לא היו כלם יחד ובזמן אחת גם ראיתי מעכ"ת שם שנתקשה (בדף קנ"א) בר"ע שאמרו ז"ל שנהרג בשעה שקבל עליו עול מלכות שמים ותלמידיו לפניו ואמרו לו רבינו עד כאן והשיב כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה ויצאה נשמתו באחד ובמדרש אלה אזכרה שלא הי' שם אדם אלא כשנפטר בא אליהו הנביא ז"ל ונטלו על כתיפו ונשאו חמש פרסאות ופגע בו ר' יהושע הגרסי ונתנוהו במערה וכו' אבל בשעת מיתה לא הי' שם אדם ומעכ"ת הביא מס' בן יהוידע ברכות ס"א ודבריו דחוקים, דבגמ' משמע דהשיחה היתה עם התלמידים בשעה שיצאה נשמתו עיין ברכות הנ"ל אלא דבירושלמי שהשיחה היתה עם טורנסרופוס הרשע ובאמצע פסוק ראשון היתה ועיין צל"ח שם. ולפמ"ש בספר היכלות יש לומר דתרוייהו אמת דפעם כשהרגו החילוף הי' בבת אחת שהם הביאו עשרה אנשים שהוחלפו על הצדיקים ונהרגו כולם במקום אחד ובבת אחת וזה שמזכיר האלה אזכרה והצדיקים עצמן אח"כ נפטרו כפי הזמן והמקום, בכל אופן כדאי להעיר דבר זה הגם כי העולם ע"פ רוב לא יודעים מספר היכלות ולא מכל המעשה שם אבל ספר היכלות מובא בראשונים ויש בזה אמונה גדולה בה' ובצדיקים אמיתים כמובן.
ובזה הנני חוזר על הראשונות הפך בה והפך בה דכולה בה בהצלחה גדולה בכל אשר יפנה המעתיר בעדו לטובה כל הימים בלב ונפש,
מנשה הקטן
סימן לג
הנהרגים על קדה"ש נתכפרים עונותיהם מ"מ
מוצש"ק בראשית התשס"א בנ"י יצו"א מע"כ ידידי היקר מאד נעלה חובר חבורים מחוכמים ה"ה הרה"ג וו"ח וכו' כש"ת מוה"ר רחמים משה שעיו שליט"א בעמח"ס שלשה ספרים
אחדשכ"ת בידידות. הגם כי כתב לי מכתב והערה על דברי הראשונים ועיינתי בדבריו ונהנתי מ"מ זה דרכי לאדם מועט כמני שלא להשיב פעמיים בדבר אחד ולכן גם פה יהיו דברי מעטים ואסמוך על דברי הראשונים.
ומיהו לאות שעיינתי בספריו היקרים בספר שער המעלות פ"ד הביא בהנהרגים על קדה"ש אם נתכפרים עונותיהם אפי' בלי וודוי ותשובה או דוקא בשעשו תשובה, והביא מס' הליכות והנהגות ממרן בעל קהילות יעקב ששמע מפי השמועה שהמתים על קדה"ש בודאי יבאו לדין על עונש עבירות שעשו אבל יקבלו שכר על עצם ההריגה של קדה"ש עכ"ד. ומעכ"ת דחה דבריו מגמ' סנהדרין מ"ז נהרג מתוך רשעו כיון דלאו דכי אורחיה קמיית הוי ליה כפרה, וכו' ואמר להו אביי מאי קמדמית הרוגי מלכות להרוגי ב"ד ומ"ש רבינו בשער הרביעי ס"כ דאם נהרג והתודה לפני מותו פי' בכדי שיהי' להם כפרה קודם המיתה והאריך קצת.
ולפענ"ד יפה כיון בזה אלא דהי' לו להביא ראי' מפורשת מדברי רבינו מהר"ח א"ז ואביו הא"ז הגדול הבאתי דבריהם בספרי משנ"ה מהד"ת ח"ג סי' קכ"ו וז"ל, מה שציין לח"ס יו"ד סי' של"ג וא"ע ח"ב סי' קל"ב עיין שו"ת מוהר"ח א"ז סי' י"ד דהר"מ בה"ר מאיר זצ"ל כתב שמה"ר שמריה בר' חיים ז"ל הורה שאין להתאבל על הקדושים ומטובותיה דמר קאמינא שלא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד ואומר אני שצריך כפרה וסליחה על הדבר אשר יצא מפיו כך כי זה לשון רבנא זקיני זצ"ל בפ' נגמר הדין (דמ"ו) תנן הרוגי ב"ד לא היו מתאבלין עליהן וכו' א"ל רבא מי קא מדמת מת מתוך רשעו לנהרג מתוך רשעו נהרג מתוך רשעו משום דלאו כי אורחיה קא מיית הוי ליה כפרה כו' אבל הרוגי גוים דלאו בדין קא מיקטלי מיתה בעלמא מכפרת לו ומתאבלין עליו עכ"ל אבא מארי זצוק"ל.
וגדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל במאמר קדה"ש וז"ל המין השלישי במדרגת הנהרגים על קדושת השם והאנוסים באונס השמד דע כי בכל מקום שאמרו בו חז"ל יהרג ואל יעבור אם יהרג כבר קדש את השם ואם היה בעשרה מישראל כבר קדש את השם ברבים כמו חנניה מישאל ועזרי' ודניאל ועשרה הרוגי מלכות, ושבעת בני חנה ושאר ישראל הנהרגים על קדושת השם הרחמן יקום נקמת דמיהם בקרוב, וכו'. ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת כלומר שנהרג על קדושת השם אפילו היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו הוא מעולם הבא ואפילו לא הי' ת"ח וכך אמרו ע"ה (פסחים נ' א') מקום שהרוגי מלכות עומדים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם כגון ר' עקיבא וחבריו וכ"ש דאיכא תורה ומע"ט אלא הרוגי לוד וכו' ע"ש. הנה הדגיש לן הרמב"ם ז"ל אפי' היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו ופשוט דלא אמר שהתודה עליהם דא"כ אינו כירבעם אלא הרי הוא ככל בעלי תשובה ומבואר עכ"פ דלא עשה תנאי לומר שהתודו או עשו תשובה אלא כל שנהרגו ע"י עכו"ם בשביל שהם ישראל נתכפר להם הכל. וכ"ש וק"ו בקדושים שגזרו על כלם להריגה וז"פ.
ומה שיצא מעכ"ת לחלק בחילוק שסיים וז"ל אבל אם בשעת מיתתו אינו מכיר את בוראו אין מתכפר לו כל עונותיו אלא מה שראוי להתכפר לו בעבור צער ההריגה עצמה עכ"ל, ולא ידעתי חילוק זה מנ"ל, דכיון שנהרג על קדה"ש מהני בלי וודוי כלל ואפילו מלא עונות כירבעם בן נבט וחבריו ה"ה אפילו אינו מכיר אבל סוף סוף נהרג על קדה"ש ית"ש ונתקדש ש"ש על ידו, ולפענ"ד פשוט דכל שנהרג ע"י מלכות או סתם עכו"ם בשביל שהוא ישראל הרי זה נהרג עקה"ש כללא הוא וכולל כלם ממש דכיון דבשם ישראל יכונה ובשביל שהוא מזרע ישראל נהרג הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וזה שהתפלל בלעם תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו.
ולא אוכל לעבור מלהעיר דמצינו מחלוקת לענין מצות קדה"ש שלא בפני עשרה אלא בידיעתם ודייקו מלשון הרמב"ם שכתב יש שם עשרה, היה בעשרה, נאנס בתוך עשרה, ובסה"מ כתב במקום הרבים, ועיין ש"ך דסגי בידיעה, וכ"כ הרדב"ז סי' אלף קכ"ג ועיין מאירי סנהדרין ע"ד שכתב להדיא דא"צ בפני עשרה ועיין ס' עינים למשפט באריכות. ולכאורה לא הביאו מה שכתב רבינו הרמב"ם דיש שתי מצות בקידוש השם אחת) קדה"ש בינו לבין קונו ואחת קדה"ש ברבים, וזה שדייק רבינו דע כי בכל מקום שאמרו בו חז"ל יהרג ואל יעבור "אם יהרג כבר קדש את השם" הנה לשון אם נהרג אף שלא הי' ברבים הרי קדה"ש, ושוב כתב "ואם היה בעשרה מישראל כבר קדש את השם ברבים" כמו חנניה מישאל ועזרי' ודניאל ועשרה הרוגי מלכות, ושבעת בני חנה ושאר ישראל הנהרגים על קדושת השם וא"כ הרי לן שתי מצות בקדה"ש אחד בלא עשרה והשני לפני עשרה, וקדה"ש קיים בכל אופן אלא נפ"מ אי הוי קדה"ש ברבים או לא ודו"ק.
בענין עשרה הרוגי מלכות ומ"ש בס' היכלות
עוד רציתי להעיר בפ"ז בספרו שם האריך בענין עשרה הרוגי מלכות והביא מדרשות שונות לחז"ל, וכדאי לציין שלא הביא כלל מספר היכלות והובא ברבינו בחיי סוף פ' מקץ ד"ה וכן תמצא בפרקי היכלות אמר ר' ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה כשבאת השמועה מכרך גדול שברומי שצוה לופינוס קיסר ותפשו ארבעה אנשים אלו וכו' ומאתים ושמונה אלפים תלמידי חכמים מירושלים פדיון שלהם, וכיון שראה ר' נחוניא בן הקנה גזירה זו עמד והורידני למרכבה ובקשתי שאלה מסוריאל שר הפנים וא"ל עשרה נכתבו בב"ד וכו' ונתנו לו לסמאל הרשע שרו של עשו וא"ל לך וכו' ושמורה לו להנקם ממנו עד שתגיע (ישעי' כ"ד) יפקד ה' על צבא המרום במרום בגדיים וכבשים של יו"כ אמר ר' ישמעאל כל ההתראות הללו וכל התנאין הללו התרו בו והתנו עם סמאל הרשע והוא אמר קבלתי עלי ויבחר עשרה מאבירי ישראל, אמר ר"י מה עשה זהוריאל ה' אלקי ישראל באותה שעה לא הספיק לומר לסופר כתוב גזירות ומכות גדולות קשות ועזות ומבוהלות ונוראות וכבדות על רומי מפני חמה שנתמלא על סמאל הרשע שקבל עליו כל התנאים הללו, אלא מיד נטל נייר וכתב עליו נקמה זו עתידה ושמורה לרומי הרשעה תעלה ענן אחד ותעמוד למעלה מרומי ששה חדשים וירד שחין לח על האדם ועל הבהמה ועל הכסף ועל הזהב ועל הפירות וכל מיני מתכות ואח"כ תעלה ענן אחרת ותדחה את חברתה ותעמוד במקומה ששה חדשים אחרים וכו' ע"כ בפרקי היכלות.
אבל יש לתמוה ממה שכתוב כי רבי חנינא בן תרדיון הוחלף בלופינוס קיסר ולופינוס קיסר הוא שנשרף וכן כל השאר (כלומר כל העשרה הרוגי מלכות) כי כן כתוב שם וכמדה זאת לכל חכמי ישראל. ושמעתי בזה שכשם שהוחלף יצחק באיל והוקבע לו שכר כאלו הוקרב וכאלו עפרו צבור על גבי המזבח כן הוחלפו חכמי ישראל באחרים, וכיון שטעמו טעם מיתה במה שתפשו ונגמר דינם לכך הם קבלו ענשם והרי זה כאלו נהרגו וכו' ע"ש, וכן הובא באורחות חיים לרבינו אהרן (מלוניל) ועיין עמק המלך שער עולם התוהו פ' ששים ותשעה מה שכתב שם בזה ע"ש.
וקצת יש ליישב בזה שאלת התלמידים לרחב"ת (ע"ז י"ח ע"א) ששאלו מה אתה רואה והשיב להם גליון נשרפים ואותיות פורחות באויר ובתוס' שם הקשו על השאלה ומנא להו שרואה משהו, ולהנ"ל י"ל דהתלמידים ראו משהו שמחליפין זה בזה עכ"פ ראו שאינו סתם שריפה ברבם או שראו שהאש בוער והגוף איננו נשרף וכעין גבי משה והסנה איננו אוכל, וע"ז השיב להם גליון נשרפין וכו' כלומר שבאמת הוא אינו נשרף שהוא בכלל אותיות או שהקנצטלרי' נשרף במקומו.
ובדברי היכלות יש ליישב סתירה אחת שבעל הפייטן של אלה אזכרה מזכיר שכל הני עשרה צדיקים נהרגו במקום אחד ובפעם אחת זה אחר זה ולפי מה שאנו יודעים ומובא בש"ס ופוסקים לא היו כלם יחד ובזמן אחת גם ראיתי מעכ"ת שם שנתקשה (בדף קנ"א) בר"ע שאמרו ז"ל שנהרג בשעה שקבל עליו עול מלכות שמים ותלמידיו לפניו ואמרו לו רבינו עד כאן והשיב כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה ויצאה נשמתו באחד ובמדרש אלה אזכרה שלא הי' שם אדם אלא כשנפטר בא אליהו הנביא ז"ל ונטלו על כתיפו ונשאו חמש פרסאות ופגע בו ר' יהושע הגרסי ונתנוהו במערה וכו' אבל בשעת מיתה לא הי' שם אדם ומעכ"ת הביא מס' בן יהוידע ברכות ס"א ודבריו דחוקים, דבגמ' משמע דהשיחה היתה עם התלמידים בשעה שיצאה נשמתו עיין ברכות הנ"ל אלא דבירושלמי שהשיחה היתה עם טורנסרופוס הרשע ובאמצע פסוק ראשון היתה ועיין צל"ח שם. ולפמ"ש בספר היכלות יש לומר דתרוייהו אמת דפעם כשהרגו החילוף הי' בבת אחת שהם הביאו עשרה אנשים שהוחלפו על הצדיקים ונהרגו כולם במקום אחד ובבת אחת וזה שמזכיר האלה אזכרה והצדיקים עצמן אח"כ נפטרו כפי הזמן והמקום, בכל אופן כדאי להעיר דבר זה הגם כי העולם ע"פ רוב לא יודעים מספר היכלות ולא מכל המעשה שם אבל ספר היכלות מובא בראשונים ויש בזה אמונה גדולה בה' ובצדיקים אמיתים כמובן.
ובזה הנני חוזר על הראשונות הפך בה והפך בה דכולה בה בהצלחה גדולה בכל אשר יפנה המעתיר בעדו לטובה כל הימים בלב ונפש,
מנשה הקטן
