כתב רבי משה שנפלד על תקופה זו את הדברים הבאים: "כל מי שנזכר באוירה ששררה בקרב הציבור התורתי בשנות המדינה הראשונות כאשר אפילו בישיבות מסוימות ובכמה בתי חסידים לא נמנעו מלומר 'הלל' ביום העצמאות ויהודים בעלי ותק ועמדה בביתה של אגודת ישראל לחשו בעינים עצומות מדבקות על ה'אתחלתא דגאולה' שזכינו לה כפיצוי וכתמורה בעד השואה יבין על מה חרד רבנו החזו"א את החרדה הגדולה הזאת [שמא יערב טעמה של המדינה על יהודים שומרי תורה]. כאשר עברה ה'כנסת' לירושלים כתב ה'מבשר' העתון היומי של מרכז אגו"י בירושלים כי יום זה הוא המאושר בתולדות הבירה מיום שנחרב ביהמ"ק [עפ"ל].