[לפני י"ח מנ"א תש"ג]
השגחה פרטית
מבואר בזה שיטות שונות בהשגחה-פרטית
מחכמי ישראל עד הבעש"ט ושיטת הבעש"ט
א
שיטת הבעש"ט:
השגח"פ בכל פרט ופרט ממאורעות האדם וגם הדצ"ח. ומובאה שיטה זו בדא"ח אשר תחת ידי: ד"ח שער התשובה פ"ט, ד"ה את ד' האמרת, רע"ח. ד"ה הטה אלקי, תרצ"ד. לקו"ד י"ט כסלו תרצ"ד אות ג-ד.
מוסיף על כל הנ"ל בד"ה על כן יאמרו תרצ"ו, שכ': "ענין השגח"פ שמבאר מורנו הבעש"ט, דלא זו לבד דכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגח"פ מהבורא ית', והשגח"פ הלזו היא חיות הנברא וקיומו, אלא דעוד זאת דתנועה פרטית דנברא פרטי הרי יש לה יחס כללי לכללות כוונת הבריאה... תנועה אחת של דשא פרטי משלים הכוונה העליונה בענין הבריאה".
הערה א. המדובר ע"ד השגח"פ בשהיחוה"א רפ"ב ואגה"ק סכ"ה, היינו ענין ההשגח"פ בכלל שיש מינים כופרים בזה, וגם באפשריותה - אף שמודים שכל הבריאה היא בדבר ד' מאין ליש, כדמוכח מהתשובה שם - ומבוארת שיטתם במק"א דס"ל דהבריאה היתה בדרך השתלשלות עו"ע, שכל עלול פועל שינוי בהעילה, ולכן אי אפ"ל שמלובש ומשגיח גם בעולמות השפלים (לקו"ת ד"ה ששים המה השני, ס"ב) שזהו השפלה, וגם יפעול רבוי (תו"א רד"ה ארדה נא). ולכן לדעתם עכצ"ל עזב ד' את הארץ, והוא רק אלקא דאלקיא.
ומטעם זה גופא כופרים גם באפשריות ענין הנסים (תו"א ד"ה ואלה שמות).
ותשובתם - דאדרבה מוכרח לומר דכח המהוה עומד תמיד בדבר המתהווה, וא"כ נמצא הוא תמיד גם בעולמות התחתונים. (ועיין פלח הרמון לר"ה פאריטשער ד"ה ארדה נא ס"ב בזה).
הערה ב. ההשגחות בעין א' אל יראיו, בב' עינים, בעין א' שלמע' מהשגחת ב' עינים (לקו"ת סד"ה כי תשמע בקול ועוד) חלוקים באופן ההשגחה אבל לא בפרטיותה (לשיטת הבעש"ט, משא"כ לשיטות שקדמוהו). ולא עוד אלא שכולם מדרי' נעלות בהשגחה עכ"פ נס מלובש בטבע - ולכן גם בעין א' הוא דוקא ליראיו. - והנהגת הטבע היא למטה מהשגחת עין א' והוא, כביכול, בקשו לסמותה דב"ר פמ"ב. וכמבואר כ"ז באוה"ת ד"ה אשר יאמר היום. ועל כרחך צריך לפרש כן גם בד"ה הטה אלקי בהקוה"ק אדר תש"ב, ובשאר המקומות.
ב
שיטת חכמי ישראל עד הבעש"ט:
השגח"פ על כאו"א מבנ"א והשגחה כללית, על המין, בחי וצומח.
וז"ל במו"נ ח"ג (פי"ז), אחרי שמנה כמה דעות בענין ההשגחה:
"והדעת החמישי והוא דעתנו ר"ל תורתנו.. שההשגחה האלקית באישי מין האדם לבד.. אבל שאר בע"ח וכן כ"ש הצמחים.. השגחה מינית לא אישית.. (פי"ח) ולא תהי' א"כ ההשגחה האלקית בבנ"א כולם בשוה.. הסכלים הממרים.. ענינם נבזה וסודרו בסדר שאר אישי מיני בע"ח נמשל כבהמות נדמו".
ובשומר אמונים (לתלמידו של הרמ"ז, נזכר בשרש מצות התפלה סעיף לד) בסופו כתב: אין שום דבר הווה במקרה בלתי כוונה והשגחה אלקית, כדכתיב והלכתי עמכם בקרי, הרי שאפי' מדרי' המקרה מיוחסת לו ית', כי הכל מאתו בהשגח"פ. ואמנם פרטי ההשגחות... כפי מה שמצאתים בס' המקובלים ובפרט בס' אלימה, מיני הנבראים שבעוה"ז שאינם בעלי גמול והם ג' סוגים בע"ח צומח ודומם.. השגחתם הוא ע"י השרים המופקדים על כל אחד מהמינים.. להשפיע על כללות המין.. אמנם השגח"פ כגון אם יחי' שור זה או ימות.. אין כח בשר העליון להשגיח בזה, וכל הבע"ח וכ"ש הצו"ד לא יושגחו על פרטי ענינים כאלו, לפי שהמכוון מהם יושג במיניהם לבד, ואין צורך שתהי' ההשגחה על אישיהם, ולכן כל ענין אישיהם הוא במקרה גמור ולא בגזירת השי"ת, זולת אם יגיע מזה איזה ענין אל השגחת האדם... ולא שגזר השי"ת על אלו הדגים שימותו או שיחיו...אבל גזר על האדם הזה מזונו ופרנסתו... ועד"ז נמצאת השגחה לאדם בבע"ח שלו כגון אם ישמין שורו... אם תשבר כדו, עכ"ל. - (ונמצא דוגמא, לזה שכ' בדגים, באגה"ק סכ"ה וז"ל: ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו... ומתחייב על רוע בחירתו אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום. וברמב"ם ספ"ו מהל' תשובה הוא כנדו"ד ממש) -
ומה שהביא מס' אלימה, הוא בס' אלימה רבתי להרמ"ק שכתב שם - (עין כל תמר ה' פ"א) - וז"ל: אין לעלות בדעת שום מאמין שימצא שום פעולה קטנה או גדולה שיהי' ע"ד מקרה ח"ו, אלא הכל בהשגחה עליונה ולא השגחה מהכחות המחודשים בין מלאכים או כסאות או ספי' ח"ו, אלא הכל בסוד השגחת הא"ס כו'.
והולך ומבאר פרטי ההשגח"פ כנ"ל בשומר אמונים.
והנה ליישב הסתירה מרישא דדברי הרמ"ק והשו"א שכ' שאין דבר במקרה, לסיפא שכ' דענין אישי הבע"ח הוא במקרה גמור, י"ל שלתרץ זה אמר בשו"א שאפי' מדרי' המקרה מיחסה לו ית', כי הכל מאתו בהשגח"פ.
ועיג"כ ברמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"ד שכ': "דע שהכל כחפצו יעשה, ואע"פ שמעשינו מסורין לנו, כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למע'... ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו". ובאריכות יותר קצת בפ"ח משמונה פרקים.
ולהעיר מתוד"ה הכל (נדה טז, ב) "ואין זה בידי שמים כי אין הק' רוצה לשנות הילוך המזלות".
* * *
וזאת למודעי דגם לדעות הנ"ל דוקא השגח"פ אין בדצ"ח, אבל יודע הוא כל הפרטים ופרטי פרטיות, וכמ"ש בעיקרים מ"ד פ"ז וז"ל: בהכרח להיות ידיעתו מקפת בכל הנמצא והנעשה בעולם ולא יפלא ממנו כל דבר קטן או גדול, אבל לא ישגיח בהם (בבע"ח) לתת גמול ועונש על כל מעשיהם, אלא שישגיח בפרטיהם במה שהם חלקי הכלל ולשמור המין לא זולת זה.
* * *
ואין להקשות דאיך אפשר - גם לשיטה זו - שיהי' ענין בדצ"ח שאינו נוגע לאדם, כיון שכולם לא נמצאו אלא בשביל האדם, וכמו שהאריך הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ,
דפשיטא (דלשיטה זו עכ"פ, וברור, לפענ"ד, שגם לשיטת הבעש"ט בהשגח"פ כן הוא) דהא דארז"ל (ברכות ו, ב) כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, היינו בכללות מיני דצ"ח ובכללות המאורעות, אבל אין לומר דאופן נפילת עלה פרטי הנמצא בירכתי הים נוגע לאדם זה, וכמו שאין כוונת הרמב"ם לפרש מאמר בן זומא (שהביא שם בהקדמתו) ברוך שברא כל אלה לשרתני, שהי' נוגע לב"ז כל הפרטים שהיו בהעולים לחוג. ועיין בלקו"ת סד"ה ושמתי כדכד השני, שבכלל מזכיר טפל ועיקר בבריאת הבע"ח.
ג
והנה בשיטת חכמי ישראל שקודם הבעש"ט, יש לברר:
א) בענין ההשגח"פ בבנ"א, אם היא גם ברשעים, או"ה, סכלים, או רק בבנ"י הצדיקים.
והנה דעת המו"נ הובא לעיל (ועייג"כ מו"נ ח"ג פנ"א) שאינה בסכלים ורשעים, כי ההשגחה היא לפי הדביקות בשכל.
ולפ"ז למדנו ג"כ, דלשיטתו אין הסרת ההשגח"פ ברשע עונש וענין סגוליי, אלא ענין טבעי.
ולכאורה כ"מ דעת הרמב"ן (בראשית יח, יט) שכ' "השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים, וגם בנ"א מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם, אבל בחסידיו ישים אליו לבו לדעת אותו בפרט כו'".
ועיין בדרך חיים שער התשובה ס"ט שכ': שקוראים תגר על הרמב"ם דהא כתיב עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א גו' וכן היוצר יחד לבם גו' דהיינו למעשה הרשעים כמו דכתיב היסתר איש גו' אע"פ שנכנס בו רוח שטות כבהמה ממש אלא הענין הוא..
לצדיקים משגיח בחסד וטוב ולרשעים במדה"ד כו', עכ"ל.
וצ"ע, לדכוותי', איך ליישב זה בל' המו"נ -
ובקה"י מע' השגחה הביא דעת הרמב"ן (הנ"ל) והבחיי, דהשגח"פ מתחלקת לב': א) להשגיח במעשיו. וזהו בכאו"א וגם באומות, ב) להגן מן המקרים, וזהו רק בצדיקים.
ודעת האלימה (שם פל"ו) ושו"א אם הסרת ההשגח"פ ברשע הוא עונש סגוליי או טבעי, צ"ע. כי בראש דבריו כתב: "כל א' מהם (מבנ"א) מושגח מהשי"ת בתכלית הפרטיות" ומסיים: "ההשגחה העשירית היא הסתר פנים מאת השי"ת, כי מחמת עונו עזבו ד' אל הטבע וההזדמן... והוא משל אל מעין הנובע מים... מי שלא ירצה לעלות למעלה במקורו של המעין ישתה מן המים העכורים (שהם בסופו)".
ב) בצו"ח אם אין כלל השגח"פ, או ששר ומזל הממונה על המין משגיח גם בפרטיות.
והנה במו"נ אלימה, שו"א וכו' כתבו בפי' שהפרטים בדצ"ח הם במקרה גמור ואין כח בשר כו' וכנ"ל.
אבל בקה"י (הנ"ל) מקשה אדעת הרמב"ן מירוש' (שביעית פ"ט ה"א, ואיתא ג"כ בב"ר פע"ט ועוד) דאמר רשב"י צפור מבלעדי שמיא לא מתצדא עאכו"כ נפש דב"נ.
הערה. לכאורה אינו מובן כלל מה נתחדש לרשב"י ע"י הב"ק דצפור, הרי כמה כתובים מעידים על השגח"פ בבנ"א. וי"ל דקמ"ל דגם במקום סכנה כן הוא ואינו מוכרח שיתפס, וק"ו מהציפור, שג"כ הי' במקום סכנה מהציד. והא דאל יעמוד אדם במקום סכנה (שבת לב, א) אולי י"ל דשאני הכי דלית לי' ברירה, דא"א להשאר כל ימי הגזירה, שא"י מתי תבטל, במערה, וגם בשרו העלה חלודה. ולכן לא דמי ג"כ לצנים ופחים (כתובות לב, א).
- (ואין לומר - כמ"ש בחידושי הרד"ל - שאף את"ל דאין השגח"פ בבע"ח שאני הכא שהרווחת הציד תלוי בזה: א) דא"כ אין שייך לומר שיוצא ב"ק על צפור פרטי זה שיהא ניצוד א"ל, וכמ"ש באלימה ושו"א הנ"ל, ב) דא"כ לא הו"ל לרשב"י לעשות הק"ו מצפור לב"נ, אלא מהרוחת פרנסה לנפש דב"נ) -
ומתרץ דהיינו מהשר, והשר משגיח גם על הפרטים.
ולא מצאתי חבר לדעתו, לע"ע.
ג) להמקובלים הנ"ל כיון דבענין הגלגול יש שמתגלגלים בדצ"ח, לכאו' ברור שבדצ"ח כאלו יש בהם השגח"פ.
ד.
אם נמצא מחוקרי ישראל וחכמיהם - שקודם
הבעש"ט - המחזיקים בשיטת השגח"פ גם בדצ"ח.
הנה בחנוך מצוה קס"ט כתב וז"ל: "יש כתות בנ"א יחשבו, כי השגחת השי"ת על כל עניני עולם... בנפול עלה אחד מן אילן הוא גזר עליו שיפול... וזה דעת רחוק הרבה מן השכל, ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו... והוא דעת הכופרים, ובעלי דת האמתיים מאמינים שהשגחתו ב"ה על כל מיני בע"ח בכלל... וכן קבלנו מגדולינו כו'".
משמע דמבעלי דת האמתיים, דהיינו בנ"י, לא נמצא בימיו מחזיקים בדעת כת הא'.
ומל' שו"א (הובא לעיל) שמבאר ענין השגח"פ "ע"פ מה שמצא גם בס' המקובלים", משמע שגם בס' קבלה לא נמצא.
* * *
ומובן שדעת אלו שלא התעסקו בשאלה זו, לא ידעו שיש מקום לחקור בזה וסברות לכאן ולכאן, ובהלכם אחרי פשוטי הכתובים מרגלא בפומייהו מסל"ת דהשגח"פ בדצ"ח, אין דעות אלו נכנסים למנין השיטות, אף שע"פ הבירור לאחר זמן, כשנתגלה אור הבעש"ט, נודע שכיוונו אל האמת.
דוגמא לדבר: מ"ש ברמב"ם (שגגות פי"ג ה"ה) "בד"א כשהי' זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה, אבל אם הי' ע"ה (ומובן שהכונה ע"ה בהלכה זו, ואין נפ"מ אם הוא חכם בהלכות אחרות) ה"ז פטור, שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים על פיהם".
ובנקל יש לחלק בין הנ"ל להא דסש"ב פמ"ב שכ': והנה כדי להשכיל כו' אך כל ישראל מאמינים כו'. ועד"ז באגה"ק סכ"ה: וגם היא אמונה פשוטה כו'.
* * *
והנה במו"נ (ח"ג פי"ז) ביאר דעת הרביעי - לפי הסדר שם - בהשגחה, שהיא בכל הנמצאות - גם בדצ"ח - וזה מכריח לשיטה זו, שיגיע גמול בעוה"ב גם לבע"ח, בעד מה שקרה להם יסורין ומיתה בעוה"ז, כיון דכל דרכיו משפט. ומסיים: אמנם ענין זה הגמול לבע"ח שאינו מדבר לא נשמע כלל באמונתינו (אולי צ"ל "באומתנו") לפנים וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל אבל קצת האחרונים מן הגאונים ז"ל כאשר שמעוהו מכת המעתזילה (כת הפילוסופים) ישר (שיטה זו דגמול לבע"ח) בעיניהם והאמינוהו (והרמב"ם דוחה דעה זו).
וצ"ע אם זהו מכוון לשיטת הבעש"ט, כיון דלשיטה זו מוכרח ענין הגמול לבע"ח בעוה"ב, וע"פ המבואר בדא"ח, ענין השכר אינו שייך כ"א בבנ"א בעלי בחירה.
ואף אם נחלק בין שכר וגמול שבמו"נ שם, שהוא רק תשלום כנגד היסורין שסבלו, ונאמר שזהו בדוגמת מ"ש בלקו"ת סד"ה ושמתי כדכד השני בענין התועלת ותיקון הסוס - א"כ הו"ל להגאונים לומר ענין זה גם בצומח ודומם ולא רק בחי. שאם נקצץ הצומח או נאבד הדומם קודם זמנו (וידוע שהוא קודם זמנו אם הוא באופן דעובר אבל תשחית) ה"ז יסורים ומיתה לנפש הצומחת והדוממת. ועוד שבלקו"ת קאי בעלית ניצוץ הקדושה, ואינו ענין לגמול בעד היסורים.
ואף שע"י המבואר בלקו"ת מתורצת הקושיא, לשיטה הנ"ל, מפני מה יש יסורין ומיתה לבע"ח פרטי זה, בכל זה ענין אחר הוא ולא ענין הגמול. וצ"ע.
ה.
אם הענין דהתהוות היא בכל רגע - וכפי' הבעש"ט בלעולם ד' דברך נצב - מכריח הענין דהשגח"פ בכל נברא,
ואז עכצ"ל דכהנ"ל דס"ל דאין השגח"פ בדצ"ח, חולקים גם בענין ההתהוות בכל רגע.
והנה - אף שאלו שתפסו ענין הצמצום כפשוטו, לכאורה ברור שיחלוקו על הא דההתהוות היא בכל רגע וכח הפועל צ"ל תמיד בנפעל - אבל יש להביא כמה ראיות, דהאומרים דאין השגח"פ בדצ"ח (ובעל שו"א שהוא מכללם, ס"ל דאין ענין הצמצום כפשוטו, כמש"כ באריכות בויכוח ב' סל"ה) אפשר שיחזיקו בשיטה דההתהוות היא בכל רגע. וכל גדולי ישראל הנ"ל אין הכרח כלל לומר דחולקים על שיטת הבעש"ט בענין דדברך נצב, אף שלא פירשו הדבר באר היטב בספריהם, והראיות:
א) גם הסוברים דאין השגח"פ בדצ"ח ס"ל דידיעתו ית' הוא בכל מאורע פרטי בדצ"ח, וכנ"ל בשם העיקרים. וא"כ גם בכח המהווה יאמרו כן, דמאי שנא.
ב) החידוש בדברך נצב הוא, שבכל רגע ההתהוות מחדש. אבל לכ"ע ברגע הראשון - וכמו בעת לידת ולד - הטלת נשמה- הוא ע"י דבר ה'. ולשיטת הרמב"ם וכו' לידת ולד בהמה וכו' אינו בהשגח"פ כ"א במקרה.
ג) כמו דאין סתירה מבחירה חפשית של האדם לענין דדברך נצב, ואומרים (כנ"ל מרמב"ם הל' תשובה) שחפץ היוצר לתת זה לרשות האדם, כמו"כ נאמר שחיות השייך לדצ"ח ניתן לשר ומזל הממונה על מין זה מדצ"ח.
- (ופשיטא שאין הכוונה כאן לומר, שיש להם בחירה חפשית. עיין תניא רפל"ט, לקו"ת ביאור והניף ס"ג, כבוד מל' תר"ס) - או שזה נתלבש בחוקי טבע או גם שנמסר למקרה בעלמא - (וכנ"ל בל' השו"א) - כי מצד ענין דדברך נצב כל אלו שווים הם.
ד) ע"פ המבואר בדא"ח, לכאורה ברור, דענין ההתהוות וענין ההשגח"פ הם במדרי' שונות. והשגח"פ ענינה שינוים ותלוי' בשכר ועונש, ידיעה שלאחר המעשה ד"ת. משא"כ התהוות וקיום הדבר, ענינה התהוות מאין ליש שרק הוא לבדו בכחו ויכלתו כו', קיום הישנות, סוכ"ע, אלא שבא ע"י ממכ"ע כו'. ועיין בפלח הרמון ד"ה ארדה נא ס"ט מ"ש בהפרש שבין ענין ההתהוות וענין ההשגחה.
והנה בסיום המשך ר"ה רס"ג כ' שההשגחה שעל הנברא זהו חיותו, ומציין לסש"ב פמ"ח (אף ששם לא נזכר אלא הל' ידיעה. ולהעיר מתו"א ד"ה ארדה נא דגם שם משמע דהשגחה וידיעה שייכים זל"ז וז"לז), וכמו שיש חיות כללי ופרטי, מסוכ"ע וממכ"ע, כן יש השגחה כללית, שבזה כל הנבראים שווים, והשגח"פ שבה בנ"י במעלה לגבי או"ה וכו'.
(עיג"כ ד"ה ע"כ יאמרו תרצ"ו הובא הל' בתחילת רשימה זו). ויל"ע בזה ולהשוות ב' המאמרים.
נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 277 והוגהה ע"פ העתק המזכירות. והיא אל ה"ר משה דובער רבקין. היא נכתבה בלי תאריך, והתאריך הניתן בזה הוא ע"פ מכתב אישור מה"ר מדב"ר הנ"ל, המתחיל: אור ליום ה' עקב תשג"ה ידי"נ הרה"ג הרה"ח חדב"נ הרמ"ש שליט"א שלום וברכה! קריתי ושניתי ושלשתי ורבעתי את אשר רשם כת"ר בענין השגח"פ וראיתי את אשר הפליא והגדיל בבקיאות והעמיק והרחיב כיד ה' הטובה עליו.
