“כל דבר שעתיד להיות בפועל, יש לו מציאות בכח עוד לפני התגלותו בפועל, ומציאות ה”בכח” מציאות גמורה היא. ומפני זה מרגישים הצדיקים תמיד את הענג והשמחה וההשפעה הרוחנית שעתידים לבוא, כי מציאות העתיד שישנו בכח, הוא אשר נותן להם כח וספוק לעמקי נשמותיהם הטהורות. אולם המציאות של “בכח” אינה מצטיירת רק בכח המדמה, ונדרש לזה זיכוך וטהרה והתעסקות תמידית בריבוי שפור הדמיון והרחבתו, וזה תלוי בעיקר בכח הגעגוע, וע”י ריבוי הגעגוע אל העתיד מייפים את הדמיון ומזככים ומטהרים אותו עד שמתעלה למרות גבהו להרגיש את העתידות” (מעיני הישועה ח”א פנ”ו).
הרב חרל”פ אומר שאין לזלזל בכח המדמה, שבאמת ע”י זיכוך שלו האדם יכול להתרומם מבחינה פנימית ולחיות בעצמו כאילו באמת יש גאולה ויש בניין. בפועל אמנם זה עדיין לא בא לידי מימוש, אבל מבחינה פנימית- האדם יכול להימצא ברמה של דבקות כזו.
“ועל כן “כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה”, שעל ידי שהוא מרבה געגועיו אל העתיד המזהיר, הוא מצטייר היטב בדמיונו הטהור, וצופה בו בבהירות גדולה וזוכה להיות מושפע מכל המו ההשפעות שעתידות לבוא בעולם ורואה ראיה שכלית בשמחת ירושלים. וכל מי שמצייר לפניו קרבת הגאולה הרי הוא באמת קרוב אליה.
