Rav Meir Chodosh And Sensitivity

 Rav Moshe Mordechai Chodosh (1940-2016), the late Rosh Yeshivah of Yeshivas Ohr Elchonon in Yerushalayim, related an incident concerning his father, Rav Meir Chodosh (1898-1989), the Mashgiach of the Chevron Yeshivah in Yerushalayim. It demonstrates sensitivity that only one steeped in the study of mussar would even think of. 

Rav Meir had gone through many ordeals in his life including surviving the Chevron Massacre in 1929. He had been given up for dead as he lay motionless after savage Arabs slaughtered talmidim in the Chevron Yeshivah on that tragic Shabbos afternoon. After that massacre, the yeshivah relocated to the Geulah section of Yerushalayim, where Rav Meir became the Mashgiach after the petirah of Rav Leib Chasman (1869-1935). As Rav Meir became elderly and sickly, his children tended to his medical needs. If ever a doctor wanted to perform a procedure or give any medical instructions, Rav Meir insisted that one of his children be present. 

One afternoon when Rav Moshe and his brother were in the hospital with their father, a young resident came in to draw blood. Rav Meir turned to his sons and asked them to leave the room. Rav Moshe was surprised. For some time, his father had not allowed any procedure to be done without one of his children present. “But Tatteh…,” Rav Moshe began to protest. His father would not let him finish his sentence, as he understood what his son was about to say. Rav Meir held up his hand weakly and motioned for everyone to leave the room, no questions asked. Surprised and confounded, Rav Moshe and his brother left the room and told his siblings in the hallway what had just transpired. None of them could understand their father’s intention. 

When the resident left the room a few minutes later, a number of Rav Meir’s children returned to his bedside. “Why did you want everyone to leave?” Rav Moshe asked. Rav Moshe told me that he would never forget the incredibly sensitive answer. “Did you see how young he was?” asked Rav Meir. “He probably did not have much experience in taking blood. Aside from that, the veins of an older man are harder to find than those in a younger man. He would probably have had to poke me a few times until he found the right vein to draw the blood. Can you imagine how embarrassing it would have been for him to stick me numerous times in front of all of you? I didn’t want him to be humiliated, and so I asked you to leave.” 

Instead of asking for a more experienced doctor, which would have spared him some pain, Rav Meir was willing to be pinched and poked numerous times, just to prevent the doctor’s feelings from being hurt. Chessed includes giving when it hurts: in this case, literally.

R' Krohn 

L'maancha with R' Eytan And Ben

שובך של הקדש שנתמלא יונים האם אפשר לפדותם שוה מנה על שוה פרוטה

בס"ד

הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א 

שובך של הקדש שנתמלא יונים האם אפשר לפדותם שוה מנה על שוה פרוטה

בפרשתנו ציונו הבורא יתברך שמו על מצות נטע רבעי. ובברכות ל"ה א' אמרי' דנטע רבעי ניתן לפדותו כמו מעשר שני. ע"כ נכתוב בע"ה ענין הנוגע לפדיון נטע רבעי ומעשר שני והקדש.

בקידושין י"א ב' קאמר שמואל "הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל". ובב"מ נ"ז א' אמרי' דטעמי' דשמואל היינו משום דאין אונאה להקדש יעו"ש. ולענין מעשר שני לא נתפרש בהדיא בגמ' אם מהני חילול שוה מנה על שוה פרוטה, אבל התוס' בבכורות ל' א' ד"ה באתריה, והרמב"ם ז"ל בפ"ב ממעשר שני ה"ב, כתבו דה"ה מעשר שני, והתוס' בבכורות שם אייתו מדברי השאילתות ז"ל דה"ה נטע רבעי [אבל התוס' בר"ה ל"א ב' ד"ה וביקש, והתוס' ישנים ביומא ט' א' ד"ה ולא, נסתפקו אם דינא דשמואל נוהג גם במעש"ש יעו"ש, ובב"מ נ"ד א' ד"ה או, כ' התוס' בל' 'ומסתמא' ה"ה במעש"ש, והתוהרא"ש ז"ל ביומא ט' א' הביא דעת רבינו אלחנן ז"ל דלא מהני יעו"ש].

והנה התוס' בתמורה כ"ז ב' ד"ה לא אמרו, כתבו חידוש דין, דדינא דשמואל דהקדש שו"מ על שו"פ מחולל היינו רק בבעלים הפודה, אבל אחר הפודה צריך לפדות בשוויו, וכ"כ התוס' במנחות ע"א ב' ד"ה ומתירין בתי' השני. אבל מדברי התוס' במנחות צ"ח א' ד"ה שלא, ומדבריהם ז"ל בחולין קל"ה א' ד"ה ראשית, מוכח דס"ל דאין חילוק בין בעלים לאחר, ובכולהו איכא דינא דשמואל יעו"ש. והמנח"ח ז"ל במצוה רמ"ז כ' דגם מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דלא ס"ל כחילוקא דהתוס' בתמורה.

והנה בטעם הדבר מ"ש בעלים מאדם אחר, מצינו בדברי הראשונים והאחרונים ז"ל ד' טעמים.

א] התוס' במנחות ע"א ב' ד"ה ומתירין כ' וז"ל, "אי נמי דוקא בעלים הוא דיכול לפדות שוה מנה על שוה פרוטה, דאין סברא שיוכל כל אחד לפדות הקדש חבירו שוה מנה על שוה פרוטה ויקחנו לעצמו". והריטב"א ז"ל בב"מ ו' ב' כ' בשם התוס' וז"ל, "והקשו בתוס' אפילו תימא דקדשה אמאי פרשי רבנן מינה, ליחלוה על שוה פרוטה דבזמן הזה הקדש שוה מנה יכול לחללו אפילו לכתחילה על שו"פ כדמוכח בערכין. ותירצו דה"מ בעלים עצמן או אחרים ברצונן, אבל בע"כ לא, והכא להכי אקדשה שלא יוכל שום אדם לפדות כדי שלא יהנה ממנה חברו". [ועי' בדבריו ז"ל בב"מ נ"ז א' ד"ה בדשמואל, בשם רבינו אלחנן ז"ל ונראה שם דכונתו ז"ל לטעם השני שכ' הטו"א ז"ל המובא לקמן, אלא דמשמע שם דחילק רק לענין הא דבעלים יכול לכתחילה ואדם אחר רק בדיעבד].

ומדבריהם ז"ל נראה דה"ט, דמעיקר הדין כל אחד הי' יכול לפדות שו"מ על שו"פ, אלא דהבעלים יכול לעכב על הפודה שלא יפחות משוויו כי רצונו הי' ששווי כל החפץ יהי' שייך להקדש. ולפיכך אם האחר פודה מרצון הבעלים, יכול נמי לחלל שו"מ על שו"פ [ויעוי' בסמוך מדברי הטו"א ז"ל וכתב המנח"ח ז"ל במצוה כ"ב אות ד' דדברי התוס' במנחות הוי טעם אחר, ושו"ר דהדבר אברהם ז"ל בח"א סט"ו בהג"ה כתב כן].

ב] הטורי אבן ז"ל במגילה כ"ג ב' בד"ה ומפני כ' ליתן טעם בזה, וז"ל "היינו טעמא שיש לחלק בין אחר לבעלים, משום דבעלים כיון דהקדש חל על פיו קילא ויכולין לפדותו שלא בשווי, אבל אחרים שאין ההקדש חל על ידיהם אינו פדוי שלא בשוויו". ובביאור דבריו ז"ל נראה דלקבוע שווי החפץ הוא חלק מבעלותו על החפץ, ולפיכך כל שברצונו להחזיר החפץ שהקדיש לרשותו ע"י פדיון, עדיין החפץ בבעלותו לקבוע שוויו יעו"ש.

וקצ"ע דהרי גם בקדושת מזבח שנפל בו מום איכא להך דינא דמהני שו"מ על שו"פ וכדכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ז מערכין ה"ח. ותיקשי, לאחר שכבר עבר לרשות גבוה לגמרי וחל עליו קדושת הגוף, מה כח יש לבעלים בזה יותר מאיניש אחרינא. מיהו כבר כתבו התוס' בתמורה ל"ב א' ד"ה מקדישין וז"ל, ונראה למורי דטעמא משום דבקדשי מזבח יש שם הבעלים לפדותן כשהוממו, אבל בקדשי בדק הבית שהקדישן אין לבעלים עליהן יותר משאר אדם לפיכך אין בידו להתפיס. והאחיעזר ז"ל בח"ב סי' מ' ביאר כונת התוס' דבקדשי מזבח שנפל בו מום צריך הפודה לקנות בדמיו קרבן לשם הבעלים יעו"ש, הא קמן דנשאר על הקרבן שם הבעלים וכחו אפי' אחר הפדיון.

והנה הטו"א ז"ל הוליד מזה, דבפדיון פטר חמור שלא חל הקדישו ע"י פיו, דהפט"ח קדוש מאליו, א"כ כשאינו פודהו בשה אלא בדבר אחר אינו יכול לפדות אלא בשוויו. והאבני נזר ז"ל יור"ד סי' רצ"א אות כ"ט הק', דהא פט"ח הוי ממון הכהנים ומהיכי תיתי שיוכל לפדותו בפחות משוויו. וכ' לבאר כונת הטו"א ז"ל דכיון דיכול לפדות בשה אין לו לכהן בפט"ח אלא בשווי שה.

אמנם נראה דלטעמא דהתוס' הנ"ל דהבעלים יכול לעכב על הפודה, הנה לפי"ז בפט"ח דינא הוי דאפשר לפדות שלא בשוויו. דבשאר הקדישות שבא מכח המקדיש יכול המקדיש לעכב, אבל הקדש שחל מאליו, כיון דדינא הוי דאין אונאה להקדש וליכא מקדיש שמעכב, יוכל כ"א לפדותו שלא בשוויו, וזה סייעתא לדעת המנח"ח ז"ל במצוה כ"ב אות ד' דגם בפט"ח מהני פדיון שו"מ על שו"פ.

ונלע"ד בעז"ה להוציא לפי"ז חידוש דין נפלא. הנה בב"ב ע"ט א' אמרי' דהמקדיש שובך להקדש ונתמלא יונים אין מועלין ביונים. ודעת התוס' שם בד"ה ואין, דאין היונים שייכים להקדש דאין חצר להקדש, אבל דעת הרמב"ן ז"ל שם דשייכים להקדש ומ"מ אין מועלין בהן דלא הוקדשו בפה יעו"ש.

והשתא יש לעיין האם יכול לפדות היונים שו"מ על שו"פ, ונראה דלטעמא דנקט הטו"א ז"ל, דינא הוי דאי אפשר, דזה נמי דומה לפט"ח שהוא קדוש ממילא וה"נ דכוותה. אבל לטעמא דהתוס' הנ"ל, שפיר אפשר לפדותו על שו"פ דכיון דהיונים לא הוקדשו ע"י אדם ואין בעלים שיכול לעכב הדר דינו ככל הקדש דמהני חילול שו"מ על שו"פ.

והנה לפי"ז יש להוסיף ולהסתפק. באחד שהקדיש בהמה בעלת מום לבדק הבית דגיזתה וחלבה הוי דהקדש, האם אפשר לפדות הגיזה והחלב שו"מ על שו"פ או לא. די"ל דכיון דהגיזות והחלב לא הוקדשו בפה שפיר מצינן לפדות על שו"פ, או דילמא כיון דכח הקדשם הוי מחמת שהקדישו הבהמה, לא אלימי כח הגיזות והחלב יותר מהבהמה גופא. ובדומה לזה יש להסתפק בהקדיש בע"מ למזבח דולדה קדוש ואפשר לפדותו וכדאמרי' בבכורות י"ד ב'.

ג] הטו"א ז"ל כ' [באבני שהם שם] עוד טעם, דכיון דהבעלים יכול לישאל על ההקדש, אכתי לא יצא ההקדש מרשותו וכדידי' דמי, והילכך יכול לפדותו על שו"פ, אבל אדם אחר שאינו יכול לישאל ע"ז לא מצי לפדותו על שו"פ. [והדבר אברהם ז"ל הנ"ל הביא סייעתא לטעם זה מדברי הריטב"א ז"ל בב"מ נ"ז א'].

וכ' הטו"א ז"ל דנפק"מ בין ב' הטעמים, בשבא ההקדש ליד גזבר, דדעת רוב הראשונים ז"ל דתו א"א לישאל על ההקדש, וכן פסק מרן המחבר ז"ל ביור"ד סי' רנ"ח ס"ו לענין צדקה. והשתא, לטעם הראשון דההקדש בא על פיו, א"כ גם בבא ליד גזבר יכול לפדות שו"מ על שו"פ, אבל לטעם השני דהיינו משום דיכול לישאל ע"ז, הנה לפי"ז בבא ליד גזבר דא"א לישאל עליו לא יוכל לפדותו על שו"פ.

ונלע"ד בע"ה להוסיף ב' נפק"מ מחודשות חד לקולא וחד לחומרא לכל טעם.

א] הנה יש להסתפק בהקדיש בהמה בע"מ לבדק הבית ומת, ונפל ההקדש קמי' היורשים, האם היורשים יכולים לפדות שו"מ על שו"פ או לא. ונראה דתליא בב' הטעמים הנ"ל, דהנה לטעם הראשון דההקדש בא על פיו, י"ל דכיון דהיורש בא מכח המקדיש ה"ז נחשב כאילו ההקדש בא על פיו, אבל לטעם השני משום דהבעלים יכול לישאל ע"ז, הרי היורש אינו יכול לישאל על הקדש שאביו הקדיש, דנהי דהוא בא תחת המקדיש, מ"מ כיון דחלות ההקדש לא בא על פיו לא שייך שיתחרט על ההקדש.

ב] י"ל נפק"מ איפכא והיינו בגיזת בהמה של הקדש הנ"ל, דהטעם הראשון שההקדש בא על פיו לא שייך בזה דהגיזות קדשי ממילא וכנ"ל. אבל להטעם השני דיכול לישאל ע"ז, הנה לפי"ז נראה דאע"ג דעל הגיזה עצמה אינו יכול לישאל דלא הוא הקדישה, מ"מ כיון דיכול לישאל על הקדש דבהמה וכשישאל על הבהמה ממילא בטל נמי הקדש דהגיזה, א"כ שפיר יכול לפדותו על שו"פ.

והנה נראה בע"ה המצאה נפלאה, דמשכח"ל לפי"ז דגם מי שאינו בעלים יכול לפדות שו"מ על שו"פ ובהקדם ב' הקדמות.

א] נלע"ד בע"ה דהטעם השני שכ' הטו"א ז"ל הוי איפכא מהטעם הראשון, דהטעם הראשון יסודו במי שההקדש בא על פיו אע"פ שאחר ההקדש החפץ יצא מרשותו לגמרי, והטעם השני יסודו במי שבידו לבטל ההקדש ע"י שאלה דמחמת זה הוי כדילי'.

ב] הרשב"א ז"ל בנדרים פ"ה א' כ' דמי שאסר כל נכסיו על עצמו נעשו הנכסים הפקר וכל אחד יכול לזכות בהם, ואם אח"כ נשאל הנודר על נדרו בטל ההפקר והנכסים שזכו בהם אחרים חוזרים לרשות הנודר יעו"ש, ועי' בדברי הר"ן ז"ל שם.

והשתא לפי"ז נראה בע"ה לחדש דראובן שאסר כל נכסיו על עצמו וזכה שמעון בנכסים והקדישם, יכול ראובן לפדותו שו"מ על שו"פ אע"ג דאינו בעלים וההקדש לא בא על פיו, דכיון דיכול ראובן לישאל על הנדר וההקדש יפקע והנכסים יחזרו אליו, א"כ ה"ה נחשב כבעלים לענין זה לפי הטעם השני שכ' הטו"א ז"ל, ונמצא דגם ראובן וגם שמעון יוכלו לפדות שו"מ על שו"פ ולא אדם אחר, והוא כו"פ בס"ד.

והנה הטו"א ז"ל רמי אנפשי' על ב' הטעמים, מהא דכ' התוס' בר"ה ל"א א' הנ"ל בשם השאילתות ז"ל דגם בנטע רבעי יכול לפדות שו"מ על שו"פ. ותיקשי, הא בזה לא שייך ב' הטעמים, דלא הוא הקדישו וכן אינו יכול לישאל ע"ז. ותי', דכיון דטעמא דנטע רבעי אפשר לישאל ע"ז היינו משום דאיתקש למעשר שני, דמה"ט צריך להוסיף חומש בפדיון רבעי וכדאמרי' בקידושין נ"ד ב', הילכף לא יהא דין רבעי חמירא טפי ממעשר שני.

וממוצא דבריו ז"ל יש להוציא בע"ה חידוש דין.

הנה בשביעית נמי מצינו ענין פדיון וקיי"ל כר' יוחנן בסוכה מ' ב' דשביעית מתחללת בין דרך מקח בין דרך חילול. והשתא יש להסתפק האם בשביעית מועיל לחלל שו"מ על שו"פ, ובפשוטו כיון בהקדש היינו טעמא דמהני כיון דאין אונאה להקדש, והגר"א ז"ל בביאורו לשו"ע יור"ד סי' רצ"ד אות כ' העלה מדברי הראשונים ז"ל דכ' דגם במעש"ש איכא לדינא דפדיון שו"מ על שו"פ מהני, א"כ בהכרח דגם במעש"ש ליכא דין אונאה והיינו לדעת ר"מ דמעש"ש ממון גבוה יעו"ש, והנה כ"ז במעש"ש אבל בשביעית לא נתמעט מאונאה, וא"כ גם דינא דשו"מ על שו"פ אינו נוהג בשביעית.

מיהו מדברי הר"ח ז"ל בסוכה מ' ב' שכ' בדעת ר' אלעזר דאין שביעית מתחללת אלא דרך מקח, כ' הר"ח ז"ל וז"ל "דרך מקח ממש מחללת בלא כלום אונאה", ומדבריו ז"ל איכא למילף דלר' יוחנן דשביעית מתחללת גם דרך חילול, ליכא בזה אונאה אם יחללה דרך חילול. ובזה יבוארו לנכון דברי הר"ש סיריליאו ז"ל בירושלמי שביעית פ"ט ה"ה ד"ה לענין קנייתן, שכ' דשביעית לא חמיר מקדשי בדק הבית דמהני חילול שו"מ על שו"פ יעו"ש, ולדברי הר"ח ז"ל ניחא מאד.

ולפי"ז ניבעי למימר דכ"ז בפרי שני, אבל בפרי ראשון דאסיקנא התם דלכו"ע רק דרך מקח מהני, והרי בזה כ' הר"ח ז"ל דבדרך מקח יש בו אונאה וא"כ לא מהני שו"מ על שו"פ. והראוני דהישועות מלכו ז"ל בתשו' חיו"ד סי' נ"ד כ' כן מדילי', ובסוף דבריו ז"ל הביא דברי הר"ח ז"ל הנ"ל ולא נחית שם לחלק בין פרי ראשון לפרי שני וצ"ע. והחזו"א ז"ל בשביעית סי"ג סקי"ג נסתפק אם מהני בשביעית חילול שו"מ על שו"פ יעו"ש.

והשתא לב' הטעמים שכ' הטו"א ז"ל, נראה דבשביעית א"א לחלל שו"מ על שו"פ. דהא אין הקדושה בא על ידו אלא ממילא הוא קדוש, וגם א"א לישאל ע"ז. אמנם בפרי שני, והיינו כשפודה שביעית על מעות ורוצה לקנות במעות פירות או כל מידי דאכילה, נראה דתליא בב' הטעמים. דלהטעם השני, דהיינו משום דהבעלים יכול לישאל, א"כ גם בפרי שני א"א לפדות אלא בשוויו. אבל להטעם הראשון דההקדש בא על פיו, הנה לפי"ז יש להסתפק, מי נימא דכיון דקדושה שחל על המעות מכוחו הוא בא, א"כ יכול לפדותו על שו"פ, או דילמא כיון דהקדושה שנתפסה על הפרי השני מכח הקדושה הראשונה היא באה, א"כ לא יהא אלים כח דהפרי השני יותר מהפרי הראשון שמחמתו הוא בא.

אמנם לטעמא דהתוס' הנ"ל, דהא דאדם אחר שאינו הבעלים אינו יכול לחלל שו"מ על שו"פ היינו משום דהבעלים מעכב עליו וכנ"ל, הנה לפי"ז בשביעית דקדוש מאליו וליכא מקדיש מהני שו"מ על שו"פ בפרי שני דאין בו אונאה.

ונלע"ד בע"ה להביא ראי' נפלאה מדברי התוס' דבשביעית לא מהני לחלל שו"מ על שו"פ.

בבכורות ל' א' תנן, החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות. וקאמר רבה בר בר חנה התם דזה דעת ר' עקיבא, אבל חכמים ס"ל דחשוד על השביעית חשוד על המעשרות. ואמרי' התם, דמאן חכמים ר' יהודה, דבאתרי' דר' יהודה חמירא להו שביעית וכיון דחשוד על השביעית כ"ש דחשוד על המעשרות. והתוס' שם ד"ה באתרי' הקשו אמאי חשוד על המעשרות הא יכול לחלל שו"מ על שו"פ, ובשבת י"ז ב' אמרי' דע"ה אינו חשוד על התרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי יעו"ש בתוס'.

והשתא אי נימא דגם בשביעית מהני חילול שו"מ על שו"פ, תיקשי טובא קושית התוס', דא"כ כיון דחשוד על השביעית אע"ג דיכול בקל לחללה על שו"פ, ממילא חשוד נמי על המעשרות. אלא מוכח דבשביעית לא מהני חילול שו"מ על שו"פ.

מיהו לדברינו הנ"ל יש לדחות, דהרי הוכחנו דבפרי ראשון דא"א דרך חילול אלא דרך מקח לא מהני שו"מ על שו"פ. וא"כ י"ל דבפשוטו הגמ' התם קאי אפרי ראשון דחשוד על השביעית ובפרי ראשון א"א לחלל שו"מ על שו"פ, ולפיכך הק' התוס' דא"כ אמאי חשוד על המעשרות.

ד] החזו"א ז"ל בבכורות סי"ז סקי"ג הביא ב' הטעמים שכ' הטו"א ז"ל והשיג ע"ז וז"ל "אבל ב' הטעמים אינם מספיקים, שאם מן הדין אין פדיון אלא בשויו וכו' מה טענה היא זו בבעלים דמצי למשאיל, השתא מיהא לא נשאל. וכן אין זו טענה שמכחו בא להקדש ועדיין צריכין אנו לטעמא". יעו"ש, והנה מה שהק' דהשתא מיהא לא נשאל צ"ע כונתו ז"ל, דהא בפסחים מ"ו ב' אמרי' דמחמת האי טעמא דאיבעי מיתשיל עלה נחשב חמץ שהקדיש כשלו ועובר עליו בבל יראה יעו"ש בתוד"ה הואיל, וא"כ מה"ט נימא נמי דמשום דאיבעי למיתשיל עלה הוי בעלים לקבוע שווי ההקדש.

וע"כ כ' החזו"א ז"ל טעם אחר בדברי התוס' לחלק בין בעלים לאדם אחר וז"ל "ונראה דהמקדיש קודם שמסר לגזבר הוא בעלים מצד הקדש וכשם שהבעלים יכולים להוזיל שדה שוה מנה למוכרה בפרוטה ה"נ יכול המקדיש לחלל שוה מנה על פרוטה וזה דינא דשמואל [ולא אתפרש מנ"ל זה] אבל הגזבר אינו אלא שליח וצריך לעשות כדין ואינו יכול לותר ולהוזיל וכו' ודינא דשמואל אינו אלא בהקדש אבל בפ"ח שהוא אסור בהנאה אין אפוטרופוס לאיסורי הנאה ולא שייך למיהב בעלות לבעלים למיזיל, ולעולם דין איסורי הנאה כמו הקדש ביד גזבר".

ובעניי לא ידעתי להלום דבריו ז"ל מכמה אנפי. דהנה בפשוטו הי' נראה דגם הטו"א ז"ל בטעם הראשון כונתו לטעמא דהחזו"א ז"ל דכיון דהוא זה שהכניס החפץ לרשות הקדש, עדיין החפץ נשאר קצת בבעלותו לקבוע שווי החפץ. ושמא לישנא דהטו"א ז"ל שכ' "דבעלים כיון דהקדש חל על פיו קילא ויכולין לפדותו שלא בשווי" קשיתי' להחזו"א ז"ל, דמשמע דאין זה סברא בעיקר הדבר אלא קולא מסוימת כיון דההקדש חל על פיו.

ומש"כ החזו"א ז"ל דפט"ח הוי איסורי הנאה, צ"ע דמדחזינן שהבעלים הוא זה שנתנה לו התורה כח לפדותו, דמה"ט אמרי' בבכורות י"א א' דהפודה פט"ח של חבירו פדיונו פדוי לבעלים, א"כ שפיר הוי הפט"ח בבעלותו לענין הפדיון, והמהריט"א ז"ל בפ"ק אות ז' סק"א ד"ה אבל, דייק מדברי השיטמ"ק ז"ל דגם בפט"ח מצות הפדייה לכתחילה רמי דוקא אבעלים.

והיותר קשה לי מש"כ החזו"א ז"ל דהא דבפט"ח לא מהני חילול שו"מ על שו"פ היינו משום דהפט"ח הוי איסורי הנאה. וצ"ע טובא הניחא לדעת ר' יהודה דפט"ח אסור בהנאה, אבל לדעת ר' שמעון דמותר בהנאה הי' מן הדין דיועיל לפדותו שלא בשוויו, והא ודאי ליתא, דהא להדיא אמרי' בבכורות י"א א' דהא דאמר ר' יצחק אמר ריש לקיש דאם אין לו שה פודהו בשויו קאי לדעת ר' שמעון דפט"ח מותר בהנאה, יעו"ש, ומדברי הגמ' הזאת דפודהו בשויו יליף הטו"א ז"ל דלא מהני אם פודהו שו"מ על שו"פ.

תמצית העולה מהדברים.

א] בב"מ נ"ז א' קאמר שמואל דהקדש שחיללו שוה מנה על שוה פרוטה מהני דאין אונאה להקדש, וכ' הראשונים ז"ל דה"ה בפדיון מעשר שני ורבעי.

ב] התוס' בתמורה חידשו דרק הבעלים יכול לחלל כן אבל איניש אחרינא לא מצי לחללו אלא בשויו, והתוס' במנחות כ' דהיינו טעמא דאין סברא שיוכל כל אחד לפדות הקדש חבירו שו"מ על שו"פ ויקחנו לעצמו", וכ"כ הריטב"א ז"ל בב"מ ו' ב', והוסיף דאם פודה ברצון הבעלים נמי מהני

ג] ומדבריהם ז"ל נראה דהיינו טעמא משום דהבעלים יכול לעכב על הפודה, דאינו רוצה שיופחת מתרומתו להקדש, ולפיכך כל שאחר פודה מרצונו נמי מהני.

ד] הטו"א ז"ל כ' דה"ט משום דדוקא הבעלים שההקדש בא על פיו יכול לחלל שו"מ על שו"פ משא"כ אדם אחר, ויש להוסיף דגם בקדשי מזבח אכתי יש לבעלים קשר לקרבן וכדחזי' דהפודה חייב לקנות בדמים קרבן לשם הבעלים.

ה] ומזה הוליד הטו"א ז"ל דפטר חמור שהקדושה חלה ממילא אי אפשר לפדותו אלא בשוויו, מיהו נראה דלטעמא דהתוס' יהי' הדין דגם בפט"ח אפשר, דליכא בעלים שיעכב, וזה סייעתא לדעת המנח"ח ז"ל דגם בפט"ח מהני לפדותו בפחות משוויו.

ו] י"ל לפי"ז חידוש דין נפלא, דבשובך של הקדש שנתמלא יונים, לדעת הרמב"ן ז"ל דהוי דהקדש אלא דליכא מעילה, יהי' הדין דא"א לפדות שו"מ על שו"פ דלא הוקדש על ידו אלא ממילא חל. אבל לטעמא דהתוס' הנ"ל שפיר אפשר לפדותו שו"מ על שו"פ דליכא בעלים שיעכב.

ז] ויש להסתפק בגיזת וולד בהמת הקדש האם נימא דכיון דההקדש של הבהמה היתה על פיו, גם הגיזה והולד נחשב כהוקדש על ידו ויוכל לפדותו שו"מ על שו"פ.

ח] הטו"א ז"ל כ' עוד טעם, דדוקא הבעלים שיכול לישאל ע"ז הוי כדידי' ויכול לפדות שו"מ על שו"פ, משא"כ אדם אחר, וכ' דלפי"ז בבא ליד גזבר דלא מצי לישאל ע"ז לא יוכל לפדות שו"מ על שו"פ.

ט] תו י"ל נפק"מ בסגנון הזה, בבהמה שהוקדשה לבדה"ב ומת המקדיש ונפלה קמי' יורש, דכיון דהיורש אינו יכול לישאל ע"ז אינו יכול לפדות שו"מ על שו"פ.

י] י"ל נפק"מ איפכא בגיזת הקדש הנ"ל, דנהי דעל הגיזה והולד אינו יכול לישאל, מ"מ כיון דעל הבהמה יכול לישאל וממילא יפקע ההקדש מהגיזה, א"כ יכול לפדותם שו"מ על שו"פ.

י"א] י"ל בע"ה המצאה נפלאה לפי"ז, באחד שאסר נכסיו על עצמו בנדר דהנכסים נעשים הפקר וזכה בהם אחר והקדישם, לדעת הרשב"א ז"ל דאם ישאל על הנדר פקע ההפקר וממילא פקע ההקדש, ולפי"ז יהי' הדין דגם הנודר יוכל לפדותו שו"מ על שו"פ כיון דיכול לישאל ע"ז.

י"ב] הטו"א ז"ל כ' דלפי ב' הטעמים תיקשי הא דמהני בנטע רבעי לחלל שו"מ על שו"פ הא ב' הטעמים לא שייכא בזה, ותי' דה"ט כיון דאיתקש למעש"ש ובמעש"ש מהני שו"מ על שו"פ.

י"ג] יש לדון בשביעית דמהני פדיון האם מהני שו"מ על שו"פ למאי דכ' הר"ח ז"ל דבפרי שני דמהני דרך חילול ליכא אונאה, ולכאו' לב' הטעמים שכ' השאג"א ז"ל לא מהני, מיהו בפרי שני דקדושת שביעית חל על ידו, א"כ לטעם הראשון שכ' השאג"א ז"ל יהי' הדין דמהני.

י"ד] החזו"א ז"ל כ' טעם אחר דהמקדיש קודם שמסר לגזבר הוא בעלים מצד הקדש וכשם שהבעלים יכולים להוזיל שדה שוה מנה למוכרה בפרוטה ה"נ יכול המקדיש לחלל שוה מנה על פרוטה, ובפט"ח לא מהני דהוי איסורי הנאה ולית לי' בעלים.

ט"ו] צ"ע דגם בפט"ח הרי מצינו דאע"ג דאחר פודהו הפדיון לבעלים ומהריט"א ז"ל הביא מדברי השיטמ"ק דלכחילה מצות הפדיה הוי רק ע"י בעליו, גם מש"כ דפט"ח אסור בהנאה, צ"ע דהתינח לר"י דפט"ח אסור בהנאה, אבל לר"ש דמותר בהנאה מהני לפדותו בפחות משוויו, ותיקשי דעיקר ראייתו דהטו"א ז"ל הוי מהא דאמרי' לר"ש דאין פודין אלא בשוויו.

Being Understood

We all want to be understood. 

My advice: Focus not on being understood but on understanding others. 

Benefits: 

1] You are doing a great chesed for others by understanding and empathizing with them [a $250 dollar per 45 min. value at the local shrink]. 

2] Many people lack the emotional intelligence to understand you so you will often be frustrated.

3] You will be like Hashem. He spends His time "thinking" abt. others. 

Hakravas Baal Mum

 Part 3. 

Fabulous BS"D!! [We didn't show how the Rambam fits with the Gemara though. That would be Part 4 if it happens.] 

Chilul Shviis

 Shmuel says that you can be מחלל הקדש  that is worth a maneh on a Prutah. 

What about Shviis??

Just asking....

Biah Raykanees

 Is a כהן who is אינו שוה בזרעו של אהרן chayav on ביאה ריקנית??

Just wondering.... 

Going Back To Shul And Shula

From the OU website: 

Back To Shul Grant
Leaders-The Time Is Now

Our community is presented with a once-in-a-generation opportunity to bring our members back with a renewed sense of excitement and energy.
The OU is looking to award grants for creative and replicable programming that encourages community members to return to Shul. The programs should be unique opportunities for the community to gather and celebrate a return to Shul.

Grants of $2000 to $5000 will be offered for each program.

A total of $100,000 will be awarded

-------------------

In my experience there are two things that attract people and promote attendance at any event. Good food and entertainment. 

Remember. Good food and entertainment and people come. 

Every ad for over the top vacations in the frum press emphasizes - LOOOOOOOOOTSSSSSS of delicious food and entertainment. People are willing to drop tens of thousands of dollars for just a few days of that. It should also be enough to get people back to shul. 

---------------

Speaking of "shul" - A few months ago Don "Shula", the iconic [not the type of icon at the bottom of your computer screen but the type of person people idolize for reasons not mentioned in Shas or Poskim] coach of the Miami Dolphins, died. 

He was a very religious man. Not a Jew but a Catholic. Catholicism is based on Judaism but went off badly. Anyway - he prayed daily and not just on Sunday. A serious Ben-Yoshke!! When he was young, he was at a crossroads. [Yogi Berra: When you get to a fork in the road - take it!!]. Should he become a priest or stay in sports? He was passionate abt. both!! What to do? 

So he didn't ask a Rov. He didn't ask a galach [priest]. He didn't ask Dorothy [his Rebbetzin]. He decided that he can't give up sports and the rest is history. He won 328 regular season games  - a league record [including the only perfect season ever]. Dolphin fans [including myself!!! Like - rabid. And slowly recovering😀] received countless hours of joy. And the world gained ONE LESS GALACH FOR AVODA ZARA!!! 

Thank you Doniel "the davener" Shula. Thank you Yossi Robbie. [according to his obit in the Times he had 11 kinderlach!! But sadly, there was a lot of fighting after his death. Money money money - never enough!!] Thank you Daniel Marino, the Marks brothers and the rest of the crew.     

The World Needs Jews And Torah

The Beis Halevi famously comments on the Pasuk "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" that there are two ways of destroying the Jewish people. One is "עשו" - The "Haman-Hitler Method" - oceans of blood. The other is "אחי". The Goyim hug us and say "you are our brothers". Thus, we assimilate and disappear. Until about 75 years ago the first way was the preferred way. Since then, the second way has been incredibly effective. In the USA, for example, for every ten times a Jew gets married, 7 times the spouse will not be Jewish. The Goyim love us so much they go to bed with us and build families. In 1931 there were approx. 15.7 million Jews worldwide. Today, 90 years later there are approx. 14.7 million Jews worldwide. One million LESS. And my guess is that there are a LOT fewer Halachic Jews than 14.7 million. What happened? Don't we have babies? Of course we do. But there was the Holocaust and an insane amount of assimilation. 

There are two ways to destroy the Torah. One is to openly declare that the Torah must change and then changing it. That is the Conservative and Reform nusach. The other, much more insidious way, is to CLAIM that you are being faithful to the Torah while slowly but surely changing whatever you feel like. "We LOVE Torah. We are following tradition!!!" That is what we were talking about over here. There are many more examples than just women rabbis. 

If a you think that it is important to preserve Torah in this world - this should bother you. 

Frankly, even Gentiles should be bothered by assimilation. The world has been immeasurably enriched by Jews and our accomplishments can be attributed to our adherence to Jewish values. So the slow disappearance of the Jewish people due to our dwindling numbers together with the many attempts to eradicate the Torah is a universal problem.  

This is expressed beautifully by one of the top Israeli lawyers ever, Yaakov Veinrot z"l. 

NEW!!!!!!:-) Listen And Live!!

Mostly related to this week's Parsha. 

Hakravas Baal Mum

 The Hakrava Of A Baal Mum - Part 2

 The Appointment Of The Kohen Gadol

The Appointment Of The Kohen Gadol - Part 2

The Appointment Of The Kohen Gadol - Part 3

The Appointment Of The Kohen Gadol - Part 4

 Ribbui Kohen Gadol With Begadim - Yoma 5a, 12a, Rambam Klei Mikdash 4-12,13,15

 Ribbui Kohen Gadol With Begadim - Yoma 5a, 12a, Rambam Klei Mikdash 4-12,13,15 - Part 2

 Sefiras Haomer Brings Us From "Machshava Tchila" Until Sof Maaseh"

 The Mon And Kabbolos HaTorah

 The Mitzva Of Vi-kidashto - Part 1

The Mitzva Of Vi-kidashto - Part 2

The Mitzva Of Vi-kidashto - Part 3

 Mitzvas Vi-kidashto - Part 4: Kohen Rasha - Mechila Vi-kidashto - Part 5: The Kohen Who Poured Water On Rabbeinu Tam's Hands

 Gittin 24a: Lo Chazrah Shlichus Eitzel Ha-Baal

 Gittin 24a: Lo Chazrah Shlichus Eitzel Ha-Baal - Part 2

Shemen Hamishcha - Krisus 5b, Horiyos 11b, Yoma 12b, Shvuos 15a, Sanhedrin 16b, Rambam Melachim 1-7: Anointing The King, Kohen Gadol And Klei Mikdash

 Lo Chazra Shlichus Eitzel Habaal And Tli Giteich Mei-al Gabei Hakarka

  Ha-neheneh Min Ha-olam Ha-zeh Bi-lo Bracha Mo-al Ad She-yatiru Lo Kol Hamitzvos - ???

 Chillul Shaveh Maneh Hekdesh/Maaser Sheni/Neta Revai On A Shaveh Prutah - Who And When?

 Did Rav Ovadiah Yosef Take The First Aliyah Even When A Kohen Was Present???

 The Meaning Of A Perplexing Drasha: "Vi-zera Ain Lah - Ayain Lah"

 Compulsion To Fulfill Mitzvos And Maamad Har Sinai

No Apologies Necessary - Part 3

bbc.com

Princeton University freshman Tal Fortgang has been told repeatedly to "check his privilege" - to be aware of how his socio-economic and cultural background shapes his views - and he's not happy about it.

"The phrase," he writes, "handed down by my moral superiors, descends recklessly, like an Obama-sanctioned drone, and aims laser-like at my pinkish-peach complexion, my maleness and the nerve I displayed in offering an opinion rooted in a personal Weltanschauung.

In an opinion piece originally carried last month by a conservative Princeton student publication and reprinted on Friday in Time magazine, the 20-year-old condemns those who paint him with the "privileged" label for "diminishing everything I have personally accomplished, all the hard work I have done in my life, and for ascribing all the fruit I reap not to the seeds I sow but to some invisible patron saint of white maleness who places it out for me before I even arrive".


To answer his critics, Fortgang recounts his ancestry, which includes a grandfather who fled Poland after the German invasion in World War Two and a grandmother who was sent to a Nazi concentration camp.

"That's the problem with calling someone out for the 'privilege' which you assume has defined their narrative," he writes. "You don't know what their struggles have been, what they may have gone through to be where they are."

He says he is privileged, but not in the way the liberals think:

It was my privilege that my grandfather was blessed with resolve and an entrepreneurial spirit, and that he was lucky enough to come to the place where he could realize the dream of giving his children a better life than he had.

He says the virtues of "faith and education" passed along from his parents are his privilege.

"It's not a matter of white or black, male or female or any other division which we seek, but a matter of the values we pass along, the legacy we leave, that perpetuates 'privilege'," he concludes. "And there's nothing wrong with that."

Asking him to apologize for it, he asserts, is "insulting".

No Apologies Necessary - Part 2

Professor Charles Milliken

Let me admit up front: I am white. Therefore, as you read my remarks bear in mind that these are filtered through my lifelong privilege, reflecting my perch high on the hill of oppression lording over everyone else who is non-white.

As I reflect on some of my fellow holders of white privilege, confessing -- sometimes in tears -- how absolutely awful they feel about their privilege and how they wish to apologize to others for being white and, by definition oppressive, I don’t know whether to laugh or cry. I guess crying is more appropriate, since people who despair of being what they are are in a very bad place. Jumping off high bridges is often the solution.

I’m afraid I do not have the slightest inclination to apologize for something over which I have no control. If I did, I’d have a great deal more to apologize for. I am a male, and therefore part of the patriarchy, oppressing females. How Bonnie, my bride of 45 years, has endured all this is a tribute to her near sainthood. I also have the privilege of being American, being brought up with a mother and father at home, who gave me a high IQ. My ancestors did all sorts of reprehensible things including, but certainly not limited to, joining with William the Conqueror while invading England in 1066. not to mention the Crusades, but then Presidents Clinton and Obama have already apologized for that.

So, what is the answer to my question about what to do with whiteness and its privilege? The extreme anti-Semites in Germany faced the same quandary. They absolutely knew, and repeated endlessly, how Jews were oppressing the Aryan race. We know now how that ended, but before the “Final Solution,” various disabilities were visited on Jews to take away their “privileges.” No more government jobs, a rather extreme form of affirmative action. No more free exercise of professions or business. They were also the targets of less-than-peaceful protests, with the all-too-familiar looting and burning of businesses and houses of worship.


There was a slight catch, however. How does one know a Jew is a Jew? Racialists always face this problem. In 1935 the Nuremberg Laws were propounded essentially saying if you had only one Jewish great-grandparent, and didn’t act like a Jew, you were an Aryan. The Bolsheviks in Russia, wishing to eliminate entire classes of people, had to define who was an aristocrat, a rich peasant or other highly disfavored grouping. These distinctions were literally matters of life and death, but today in America such distinctions can have considerable privileges. Native American heritage can have many benefits, not the least of which is free tuition to public colleges in Michigan. You have to demonstrate at least 25% “blood quantum” Native American inheritance. So, both Nazis and the Michigan legislature agree that 12 ½% doesn’t certify you as a member of a given group.

Although I have admitted to being white, there is a slight flaw in my whiteness. It turns out, thanks to DNA research, and a search of family genealogy, that around 1750 or so an English sea dog slaver acquired my seven-generation back great-grandmother from the coast of Africa, specifically Benin. She and their children were carried back to England. So my question becomes: When exactly in my family history did whiteness and its privilege attach? Her children, half African, grew up by the 1780s or so. Her grandchildren reached adulthood in the very early 1800s. Was 75% white enough to attach privilege? My great-great grandparent was 87 1/2% white – and so on. Looks like we became white about 1830, given the 1/8 th rule.

Alas, I guess my paltry .75% African heritage is not nearly enough to shield me from the stain of white privilege. So what can be done about my whiteness? Nothing. Therefore, what will be done? Nothing. Despite the hatred – and self-hatred – there are simply too many of us who are unapologetic about being born.

No Apologies Necessary

I saw the following: 

"The verses in Achrei Mos and Kedoshim prohibit male gay sex is the strongest of terms. The Torah sees this as forbidden and puts it together with prohibitions related to incest and bestiality. Imagine you knew someone who was gay—you probably don’t have to imagine! Now imagine they are sitting in shul, right next to you when that verse is being read. How might they feel? I can try to imagine.

The Torah calls gay sex an abomination. It decrees that anyone who has gay sex must be put to death. But let me not hide behind the words “the Torah says.” Hashem calls a consensual loving act between two men who have no desire for women an abomination and that they should be executed. How might it feel to hear such harsh language directed at what feels to you to be a natural desire, an inborn inclination, an act of love that occurs in private between committed adults?

What I propose is a modest and humble acknowledgement of this reality, no more and no less. The rabbi of the shul would rise before the first verse of the aliyah where this is mentioned (this year it is revi’i) and state, “We are about to read a verse that is so very painful for some to hear. We do not know why Hashem commanded this, nor can we know why it was stated so harshly. We will read it because it is Torah and we also wish to convey to everyone who is here and those who are not, that you are loved and appreciated, and we acknowledge how much this hurts.”

--------------------

I will add - tongue in cheek - a modest proposal. 

We don't stop there. We know that it is all too common for men  and women to have extra marital affairs. The Torah says that ONE act of adultery [with עדים and התראה] mandates the death penalty. This can be very offensive!!! So the rabbi gets up and apologizes to all those involved in forbidden consensual intermarital sexual relationships. After all - it is an innate part of human nature to be sexually attracted to people to whom they are not married. He says "Those who are now or have been involved in loving extramarital affairs - you are loved and appreciated and we acknowledge how much this hurts".

WAIT!! We all know how many Orthodox-identifying Jews are dishonest in business. So before reading about the prohibition of stealing we apologize to all the thieves in the crowd. 

There is MORE!! The pasuk says:

  ראֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהָי: לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

The Torah says that the mitzvos were given to be observed in ERETZ YISRAEL!!!! This can be OFFENSIVE to Jews in the Five Towns and Teaneck. They are GOOD JEWS and we read a pasuk telling them that their religious observance is inferior. So the Rabbi apologizes. 

I think the point is clear. 

We don't apologize for Hashem and our values are eternal. We don't need to apologize to people who engage in משכב זכור. Just b/c Baruch Obama, Yossi Biden and the editorial board of the NY Times think that it is OK doesn't make it OK.  

 

הרב מאיר אליהו | פרשת אמור

First Official Lone Female Orthodox Rabbi In Israel - Disingenuous - Unkosher Cold Cuts - Rav Moshe To Rav Kelemer On Feminism

The Shirat Tamar Synagogue in Efrat appointed this week Rabbanit Shira Marili Mirvis as its sole spiritual leader and halachic authority, the first woman to ever serve in such a role in Israel.

Until now, Orthodox women have been appointed as spiritual leaders in Orthodox synagogues and in other communal positions of spiritual leadership, but always alongside a male rabbi.

Mirvis’ appointment therefore represents a significant landmark for Orthodoxy in Israel in which the role of women in positions of spiritual and halachic leadership has been advancing for many years but has stopped short of full communal leadership until now.

Mirvis will be graduating a five-year course at the Susi Bradfield Women’s Institute of Halakhic Leadership (WIHL) at Ohr Torah Stone’s Midreshet Lindenbaum in June which covers Jewish law pertaining to Shabbat, kashrut, family purity, mourning, marriage and divorce and certifies graduates as “spiritual leaders” and “Morot Hora’ah,” women authorized to provide direction in matters of Jewish law.

“I am deeply grateful to the Shirat Tamar community for giving me this opportunity which I see as a natural continuation of my role as a teacher and communal leader,” said Mirvis in a statement to the press.

“My sincere prayer is that Hashem will guide and strengthen me in this important role enabling me to spread the word of Torah.”

The Shirat Tamar Synagogue’s board of management announced the appointment stating that its decision “is a clear recognition of her remarkable accomplishments as a teacher and communal leaders,” and that “we are confident that she will continue to serve as a true role model.”

In recent years, Mirvis has become a sought-after teacher both within her community in Efrat and on the Internet, where she teaches a popular weekly Talmud vlog and also serves as a trusted adjudicator of halachic issues for people around the world

“The chance to witness Rabbanit Shira Mirvis take on this role represents an important moment as we recognize that the place of women in Jewish leadership can go fully hand in hand with halacha and our mesorah (tradition),” said Rabbi Kenneth Brander, president and Yeshiva head of Ohr Torah Stone.

“I am deeply hopeful and confident that we will look back on this moment as one which paved a new halachic direction for the rightful place of women spiritual leaders within the Orthodox community.”

WIHL Director Rabbanit Devorah Evron said Mirvis was “well positioned to lead this community with both knowledge and a wide open heart,” adding that “There is no doubt that this is a large step both for her, personally, but also for the place of female Torah leadership in Jewish communities in Israel and worldwide.”

--------------------

R' Brander says "that the place of women in Jewish leadership can go fully hand in hand with halacha and our mesorah (tradition)". 

I find that to be a FASCINATING statement. A highly intelligent man with semicha and a doctorate says that a woman rabbi is "hand in hand" with tradition. "Tradition" is defined as "the transmission of customs or beliefs from generation to generation, or the fact of being passed on in this way". Is having a woman rabbi lead a community which has never been done before in the history of the world [by observant Jews - I obviously don't refer to reform and conservative who jettisoned tradition] part of our tradition???

So OODDDDDDD!! 

Instead say "We are SO DELIGHTED that the values of this post modern age are being implemented. No longer will Judaism be a religion where men and women have different roles. We are now egalitarian!!! Next up: Women leading the tefillah and getting aliyos!!! Ahhh - we already have that? OK, GREAT!!!  - Women judges and eidus in Beis Din. Women counting for a minyan. Women playing in the NFL. Women as Roshei Yeshiva! [I actually heard a woman rabbi say that she looks forward to the day when the Mir Yeshiva will be coed. Don't hold your breath...]. A woman giving the man a ring under the chuppah and saying "Harei atah mekudash li ki-das Moshe Vi-yisrael" - with the two female witnesses and happy officiating female rabbi looking on. The man removes the veil from in front of his eyes and blushes, extends his [manicured] finger, and she puts the ring on. After 7 women recite brachos under the chuppah, she then takes his hand and leads him to the yichud room as all the women dance in front of them. In the yichud room she laments the fact that biologically only she can have children and makes him promise that he will do 60 percent of the housework [to make up for the extra load she will carry in her stomach]. He promises to behave himself and she gives him a necklace as a present. He blushes.  

She insists that he take her last name. He asks that if she is the man does that mean that she will also support him and he won't have to work? She gets VERY ANGRY and says that he will be a responsible husband, supporting the family while at the same time being a house husband so that she can advance her career." 

EQUALITY!!!!!!!!!!!!!!

Fast forward 25 years: She has finished Shas with Daf Yomi 3 times. He never has time to learn - nor is he interested. He doesn't go to daily minyan - either does she. After years of marriage therapy - they remain married and miserable. Their kids are also messed up [as is often the case when the parents are miserable]. 

----------------

My suggestion: LET'S KEEP DOING THINGS THE OLD WAY!!!! 😀😊 Let's make it clear that feminism is incompatible with Jewish tradition. Let us emphasize Tzniyus, Kedusha and Tahara. Let's remember that Judaism and Torah are not about advancing post modern agendas but about nullifying oneself to Hashem. Let's be mindful of the fact that this process that these [albeit well meaning] Efratians are going through is the same process that Reform and Conservative Judaism went through that got them to where they are today. Same rhetoric. 

Bottom line: Don't try to change tradition. If you do - don't be disingenuous about it. "We are upholding tradition by appointing a female rabbi". That is not only baloney but unkosher baloney!!:-). Call a spade a spade. Say "We are innovators. We don't like the old way. It doesn't work for us. We are changing ancient practices to suit our emotional needs". That, at least, is honest....    

We conclude with the letter that Rav Moshe ztz"l wrote to Rav Kelemer ztz"l:

י"ח אלול תשל"ז 

מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"י קעלעמער שליט"א רב בבאסטאן בקהלה חשובה

הנה בדבר הנשים השאננות והחשובות אשר בעניני הנהגות המדינות בעולם הן גם כן מהלוחמות יחד עם התנועה כזו עם הנשים הלוחמות בזה מכל העמים שבעולם, אבל נשים אלו שהן שומרות תורה רוצות להכניס מלחמתן גם במה שנוגע לכמה דיני התורה ויש מהן אשר מתפללות בטלית וכדומה בעוד דברים, ורוצה שאביע בזה דעתי בעצם הדבר ואיך שיתנהג כתר"ה.

והנה ראשית צריך לדעת כי מעיקרי האמונה הטהורה שלנו שכל התורה בין שבכתב בין שבעל פה ניתנה מהקב"ה בעצמו בהר סיני ע"י משה רבנו ע"ה ואי אפשר לשנות אפילו קוץ אחד לא להקל ולא להחמיר. אך נצטוינו שכשיש צורך לסיג ולגדר היה חיוב על הסנהדרין וחכמי התורה לתקן איזה תקנות לאסור איזה דברים וכן לחייב איזה דברים אך בהודעה מרבנן שהוא לתקנה ולסיג, ומזמן שנתפזרנו בכל הארצות לית לנו כח זה אלא שיש לחכמים לתקן כל מקום ומקום איזה תקנה רק למקומם ורק לזמן קצר. וממילא זה שהתורה פטרה ממ"ע =ממצות עשה= שהזמן גרמה הוא מן התורה וגם רבנן לא חייבום כי לא ראו בזה שום צורך לחייבן ואדרבה משמע שהצורך הוא לפוטרן דוקא מהטעמים שפטרתן תורה, ולבד טעמי התורה שלא ידוע לסתם אינשי אף לא לת"ח גדולים ואנו מחוייבין להאמין שאיכא טעמים גדולים לקב"ה נותן התורה איכא גם טעמים גלוים לכל, כי סתם נשים בעולם אינם עשירות ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות שהיא מלאכה היותר חשובה להשי"ת ולהתורה, וכן ברא השי"ת בטבע כל מין ומין דמבע"ח =דמבעלי חיים= שהנקבות יגדלו את הולדות ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה, ובמ"ע שהזמ"ג =ובמצות עשה שהזמן גרמה=, שלכן אף אם ישתנה סדור החיים בעולם גם לכל הנשים ולעשירות בכל הזמנים ואף כשאפשר למסור הגידול לאיזה אינשי ונשי כבמדינתנו לא נשתנה דין התורה ואף לא דין דרבנן, ולא תועיל שום מלחמה כי אין שום כח לשנות אפילו בהסכם כל העולם כולו שום דבר, והנשים שמתעקשות ורוצות ללחום ולשנות הן בחשיבות כופרות בתורה, עיין ברמב"ם פ"ג מתשובה ה"ח דשלשה הן הנקראין כופרין בתורה האומר אף על תיבה אחת שמשה אמרו מפי עצמו, והכופר בפירושה שהוא תורה שבעל פה, והאומר שהוחלף דבר אחד כל אחד משלשה אלו כופר בתורה ודינם שאין להם חלק לעוה"ב, ואף שלשון הרמב"ם הוא האומר שהבורא החליף מצוה זו, פשוט שהוא לרבותא דאף דאומר שהבורא החליף מצוה זו וכ"ש כשאומר שהרשות ביד האינשי להחליף, שג"כ הרי אומר בזה שאין התורה נצחית וכל הטעם הוא שהרי מכחיש כמה כתובים המורים שהתורה נצחית כדכתב הכ"מ.

איברא דאיכא רשות לכל אשה לקיים אף המצות שלא חייבתן תורה ויש להם מצוה ושכר על קיום מצות אלו וגם לשיטת התוס' רשאות גם לברך על המצות וכמנהגנו שמקיימות מצות שופר ולולב וגם מברכות שא"כ גם על ציצית שייך לאשה שתרצה ללבוש בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדי אנשים אבל יהיה בד' כנפות ולהטיל בו ציצית ולקיים מצוה זו. ורק להניח תפילין כתבו התוס' עירובין דף צ"ו ע"א ד"ה מיכל דצריך למחות בידן משום דתפילין צריך זריזות מרובה בגוף נקי ובהיסח הדעת שמטעם זו אף אנשים שמחוייבין בתפילין נמנעין מלהניחם כל היום אלא רק זמן המועט דתפלה בשחרית, וכן איפסק ברמ"א או"ח סימן ל"ח סעי' ג', ובתרגום יונתן על קרא דלא יהיה כלי גבר על אשה איתא לא יהי גוליין דציצית ותפילין דהינון תיקוני גבר על איתא לא סבירא להו לתוס' זה, ופשוט שהתוס' סברי שאינו מתרגום יונתן. אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תרעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר.

ושנית צריך לדעת כי אין זה בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים דלענין הקדושה שוות לאנשים לענין שייכות החיוב במצות שרק מצד הקדושה דאיכא בישראל הוא ציוי המצות וגם לנשים נאמרו כל הקראי דקדושה בין תחלת תנאי קבלת התורה והייתם לי סגולה ואתם תהיו לי גוי קדוש שנאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, ובין ואנשי קדש תהיון לי שבמשפטים והייתם קדשים דשמיני וקדשים תהיו והייתם קדשים שבפ' קדשים וכי עם קדוש אתה לה' שבפ' ראה ובכל מקום שנמצא ענין קדושה דישראל נאמר גם לנשים, ולכן גם הנשים מברכות בלשון אשר קדשנו במצותיו כמו האנשים אף על המצות שלא חייבתן תורה, ורק שהוא קולא מאיזה טעמי השי"ת שרצה להקל לנשים כדלעיל ולא מצד גריעותא ח"ו, ובהחיובים בין איש לאשתו איתא חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חלוק, והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא שבאנשים, ובהרבה דברים נשתבחו בין בקראי בין בדברי חז"ל עוד יותר מלאנשים, וליכא שום זלזול בכבודן ובכל דבר בזה שנפטרו מלמוד התורה וממצות שהזמ"ג וליכא כלל שום סבה להתרעם כלל, וזה יש לכתר"ה להסביר בכל פעם ופעם ולהיות תקיף וחזק בדעתו שהוא כדיני התורה למחות באלו הנשי שאחר כל זה יעמדו בדעתן האולת והעקושה שלא לשנות שום דבר ממנהגי ישראל הקדושים.

ובזה אגמור בברכה לשלום אמת וכוח"ט לכתר"ה ולכל אשר אתו ולכל הקהל הקדוש האנשים והנשים והטף. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

Is That A Reason??

דַּבֵּ֥ר אֶל־אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִזַּרְעֲךָ֞ לְדֹֽרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם אֱלֹהָֽיו:

כִּ֥י כָל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ:

The first pasuk says that Kohanim with blemishes aren't allowed to bring korbanos. 

The next pasuk says why: BECAUSE - Kohanim w/ blemishes aren't allowed to bring korbanos.

!!!!!!!!!!! 

Is Lag Baomer The Day Rashbi Was Niftar? - Part 4

 Here.

Is Lag Baomer The Day Rashbi Was Niftar? - Part 3

י"ד/אייר תשע"ד 

האם יום ל"ג לעומר הוא יום פטירת רבי שמעון בר יוחאי ח' אייר התשע"א שאלה - 80000 

לכבוד הרב הגאון, האם יום ל"ג לעומר הוא יום פטירת רבי שמעון בר יוחאי ? ומדוע הוא נקבע ליום שמחה ? 

תשובה שאלה נכבדה שאלת, גם עתה ראיתי כי זכית לשאול השאלה שמספרה שמונה רבבות, ואני חייב תודה לבוראינו שהחיינו וקיימנו והגיענו ליום הזה להגיע למנין שמונה רבבות, כי הוא מרמז לעולם העליון שהוא מעל הטבע כנודע. מי יכול לתאר את גודל ועוצם אישיותו וקדושת נשמתו הטהורה של עטרת ישראל הוא רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, עליו קבע המקובל הנורא רבנו שמעון לביא ז"ל את הפיוט בר יוחאי על סדר עשר ספירות ממעלה למטה, וכתב "נעשה אדם נאמר בעבורך" . היינו שרשב"י בסבלו ובתורתו תיקן חטאו של אדם הראשון, והוריד לנו תורת הסוד הקבלה וחכמת הנסתר לעולמינו. בחיבורו זה השתתפו שרפי מעלה עם כל המלאכים, ואתם נשמות הצדיקים שבגן עדן, ובראשם אדם הראשון, האבות הקדושים, משה רעיא מהימנא , אליהו הנביא זכור לטוב, וכל פמליה של מעלה, והשם יתברך משתבח בו כל יום, על אשר גילה אור עצום בעולם וחידושים שמשפיעים על כל מהלך חיינו והבנתינו בתורה הקדושה. הוא האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, שסלל דרך להציץ בצפונות התורה , בסודות הבריאה, במהות האדם, בשכר ובעונש, בתיקון הגדול הנעשה על ידינו מכאן עד רום המעלות, ובעקבותיו באו שני ענקים שפירשו את תורתו, הלא הם רבנו האריז"ל ורבנו הרש"ש זכותם תגן עלינו, שקבעו מסמרות באורח חיינו יום יום לאורו של רשב"י עליו השלום. 

הנה אין לנו שום מקור מוסמך שכתב כי יום ל״ג לעומר הוא יום פטירתו של רשב״י עליו השלום , וכבר דיברו בזה גדולי הדורות ולא מצאו לכך אסמכתא , ועיקר השמחה ביום זה הוא משום שבו פסקה המגיפה של פטירת תלמידי רבי עקיבא עליו השלום , וסמך את חמשת תלמידיו היקרים הלא הם רבי מאיר , רבי יהודה , רבי שמעון , רבי נחמיה ורבי אלעזר בן שמוע . וכן הוא במסכת יבמות סב ,ב . כי ביום זה פסקו למות וסמך בו את רשב"י וחביריו, וכן כתב רבנו האריז"ל בשער הכוונות דף פ"ז עמוד א. וכן כתב מרן הבית יוסף אורח חיים סימן תצג בשם רבנו יהושע אבן שועייב תלמיד הרשב"א ז"ל ורבנו דוד אבודרהם. ולא הזכירו מאומה שהוא יום פטירתו. גם הגאון החיד"א בספריו ברכי יוסף תצ"ד , ד . ושיורי ברכה תצ"ג, כתב שאין לסמוך על השמועה שנכתבה בספר פרי עץ חיים שזה יום פטירתו. וכן מוכח בדברי רבנו יוסף חיים ז"ל בספריו דעת ותבונה דף ד , א. בשו"ת רב פעלים חלק א, אורח חיים סימן יא. לשון חכמים חלק א סימן נ"ז. הילולא רבה ועוד, שאין לסמוך על הכתוב שם שהוא יום פטירתו. והגאון הפרי חדש אורח חיים תצ"ג , ב . כתב שהוא יום שמחה על כך שלא מתו אלו התלמידים החמשה. ונסמכו ביום זה. וכן כתב החיד"א בספרו טוב עין יח, פו . ובמראית העין ליקוטים ז, ח. וכן הוא בארץ חיים סתהון תצ"ג. ומה שנהגו לעלות למירון בימים אלה, מקורו במנהג מרן הבית יוסף, רבנו האריז"ל וחכמי צפת לעלות עשרה ימים קודם חג השבועות למירון ולשבת שם שבוע או יותר ולעסוק בתורה מחוץ לביתם ומקומם כדי להכין עצמם ליום חג השבועות הוא מתן תורה. כמו שנזכר בספר מצרף לחכמה דף מ"ו. ובספר עמק המלך תלמיד האריז"ל בהקדמתו פרק ו. ובהקדמת ספר חרדים בן דורם. גם ביום זה יצא רבי שמעון מהמערה אחר היותו נטמן בתוכה במשך שלש עשרה שנה , וכפי שכתב הרב ערוך השלחן אורח חיים סימן תצ"ג. והמהרש"א ז"ל במסכת מועד קטן כח, א. כתב כי ביום זה עברו שני שליש מימי ספירת העומר והוא יום טוב. והגאון החתם סופר שו"ת יורה דעה סימן רל"ג כתב כי ביום זה ירד מן לישראל, כי בט"ו באייר באו מדבר סין , וילונו שלשה ימים, וי"ח באייר ירד המן לישראל . ועיין עוד בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג סימן כ"ג, ויפה ללב חלק ב, סימן תצ"ג , ב. וכתר שם טוב חלק ג עמוד שע"ד. וכנזכר כל זה באורך בשו"ת מבשרת ציון בס"ד חלק ב, סימן פ"ד. 

וזכות מורנו הרב שמעון בר יוחאי תגן עלינו ועליכם ועל כל ישראל, ובזכות תורתו הקדושה יחיש השם יתברך לגאלינו גאולת עולמים בקרוב. ובפרט שמאת השם היתה זאת לסיים מעגל של שמונה רבבות ביום חג כפול זה שהרבה מתורתו ודבריו של הרשב"י מצוטטים באתר קדוש זה. המצפה לישועת השם יתברך בכל יום, 

בן ציון מוצפי.

Is Lag Baomer The Day Rashbi Was Niftar? Part 2

הרב ישכר דב קלויזנר שליט"א 

מסורת ישראל מאז ומקדם, שיום ל"ג בעומר - יומא דהילולא של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, הוא לכבוד יום פטירתו. בשנים האחרונות מתחולל פולמוס עז סביב המקור הקדום ביותר למסורות זו בכתובים. מן הראוי להדגיש כי מסורת ישראל אין לה שום צורך וחיזוק בכתובים וכוחה גדול לפעמים עד כדי עקירת הלכה, וכלשונו של הגה"ק רבי נחמיה בירך מדוברובנה (נכדו ותלמידו של 'בעל התניא' ובעל שו"ת 'דברי נחמיה') כי "המפורסמות אין צריכות ראיה שכבר נתפרסם בכל העולם מכמה דורות ענין הילולא דרשב"י בל"ג בעומר ומסתמא יש מקור לזה בזוהר או בכתבי האר"י ז"ל", עם זאת מאחר שנשמעו בענין זה כמה דעות, מן הראוי להביאן כהלכה.

כידוע על אף שגורי האר"י מסרו לנו שהאר"י הקדוש נסע מירונה כבר לפני ל"ג בעומר, ושהיה מרקד שם ושמח שם בכל כוחו, וכן עשה שם תגלחת לבנו, עם זאת לא נמסר לנו באותה עדות שרבינו האר"י אמר כי יום זה הוא יום פטירתו של רשב"י. כיון שכך, היו שבאו לטעון כי המקור הראשון לכך הוא מספר 'חמדת ימים' שהודפס לראשונה בשנת תצ"א, שם כותב (חלק מועד פרק ב ליל לג): "מצאתי כתוב בספר הקדמונים, שיום ל"ג בעומר הוא יומא דאתפטר רשב"י ע"ה מן עלמא, ונוהגים לקבוע בליל זה לימוד ברזין דחכמתא דיליה ובאדרא זוטא, וששים ושמחים בהילולא דיליה, אשרי אנוש יעשה זאת".

דא עקא, כידוע שהספר 'חמדת ימים' שלמדו בו רבים מגדולי ישראל יצאו עליו עוררין, ועל כן חלק מגדולי ישראל הדירוהו מעל שולחנם, ולפיכך יתכן שעדיף לא להסתמך ולומר כי 'חמדת ימים' הוא המקור הראשון להפצת מסורת של כלל ישראל, אע"פ שהוא עצמו מציין כי מצא כן כתוב בספר הקדמונים.

והנה לכאורה המקור הנכון הוא ספר 'פרי עץ חיים' (כתבי רבינו חיים ויטאל שנערכו בידי גדולי תלמידיו ובהם רבי מאיר פאפריש בעמח"ס 'אור הישר' ו'אור צדיקים') שם כתוב (שער ספירת העומר פרק ז) "נראה מכל זה שיש שורש ליציאה זו . . והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא הנ"ל שמתו בספירת העומר הנ"ל". - לכאורה הרי זה מקור נאמן למסורת ישראל שרשב"י נסתלק ביום ל"ג בעומר.

ברם, דברי ה'פרי עץ חיים' תמוהים וכפי שעמד עליהם בשו"ת 'דברי נחמיה' הנ"ל (אורח חיים סי' לז), ומשום שבגמרא (יבמות סב, ב) מבואר שרשב"י הוא מתלמידיו של רבי עקיבא שהעמיד לאחר שנסתלקו כ"ד אלף תלמידיו, וכיצד יתכן לומר שרשב"י נפטר ביום ל"ג בעומר כפי שנפטרו באותו יום שאר תלמידי רבי עקיבא? ומה גם שרשב"י האריך ימים אחר רבי עקיבא ולא נפטר על פניו כשאר כ"ד אלף התלמידים. ולפיכך מציין בדברי נחמיה כי ככל הנראה גירסת ה'פרי עץ חיים' שלפנינו משובשת.

ואכן, בשנים האחרונות התגלה כתב יד קדום של ספר 'פרי עץ חיים' ששכן כבוד בספרייתו הגדולה של רבה של פראג הגאון רבי דוד אופנהיים. הגאון רבי דוד ששימש גם נשיא ארץ ישראל, היה ידוע כאוהב ספרים מושבע ויכול היה לנסוע למרחקים עצומים כדי להשיג ספרי קודש. עם השנים התגלגלה ספרייתו כולה לספרייה הגדולה שבאוניברסיטת אוקספורד שבבריטניה (ספריית הבדוליאנה). ובאותו כתב יד קדום (נכתב לפני שנת תעב - עשרים שנים לפני הדפסת ה'חמדת ימים') מופיע הנוסח כדלהלן:

"וטעם שמ/ רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שהוא שמ/ ל"ג לעומר..."

כך בשינויים קלים - כמעט לא מובחנים נתיישבו כל תמיהותיו של ה'דברי נחמיה' שאכן הסיק אל נכון כי ישנם שיבושי דפוס בספר 'פרי עץ חיים' שלפניו. שכן ב'פרי עץ חיים' שבדפוס היתה שרשרת של שגיאות קשות, שנגרמו על ידי המדפיס. תחילה פתח בטעות את ה'שמ/' הראשון ל'שמת', ולכן שינה (בהתאם) מ'וטעם' ל'והטעם' שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא 'שמתו בספירת העומר' - כאן [- ב'שמ/' השני] לאחר שכבר לא יכול היה לפתוח את הקיצור 'שמ'' - שמת, מאחר שכבר פתח באופן זה את הקיצור הקודם, פתח המדפיס את ה'שמ'' השני ל'שמתו'. אלא שכעת לא יכול היה להשאיר את הנוסח בל"ג לעומר, שהרי תלמידי רבי עקיבא מתו בכל ימי הספירה ולא בל"ג בעומר, ולכן שינה את זה ל'בספירת העומר'. כעת נולד נוסח הכלאים המשובש שרשב"י נפטר בל"ג בעומר כשאר תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בימי הספירה.

אמנם, פתיחה אחרת של ראשי התיבות בכתב יד, תיישב את קושיותיו של בעל 'דברי נחמיה' וכן תעמיד מקור קדום למסורות קדומה. שכן אם נקרא זאת כך: "וטעם שמחת רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שהוא שמת ל"ג לעומר...", הרי שהכל יבוא על מקומו בשלום - טעם שמחת ל"ג בעומר הוא מפני שזהו יום פטירתו של רבי שמעון שמת באותו יום, כמסורת המקובלת בכלל ישראל מדורי דורות.

בנוסף נמצא לאחרונה כתב יד נוסף. הפעם מדובר בעצם כתב יד קודשם של רבי חיים ויטאל ובנו הגה"ק רבי שמואל לספר 'שמונה שערים' (שאחד השערים בו הוא 'שער הכוונות' המפורסם). שם מופיע שינוי קל בדברי רשב"י לאר"י הקדוש בנוגע לרבי אברהם הלוי שאמר נחם בל"ג בעומר על הציון. בעוד שבנוסח המפורסם (המובא בגוף המאמר) מופיע "אמור לאיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו" הרי שבכתב היד הנוסח הוא "... כי למה אומר נחם ביום שמועתינו". כאשר בין שני המושגים יום שמחתינו ליום שמועתינו פעורה תהום של ממש. בעוד שיום שמחתינו היינו ההילולא הגדולה הנערכת בל"ג בעומר, שאין הכרח המקשר אותה ליום הסתלקות רשב"י, הרי ש'יום שמועתינו' מתקשר להסתלקות באופן ישיר.

כידוע, המקור הקדום ביותר להנהגות יומא דהילולא הוא בדברי הגאונים המובאים בפירושו של רש"י לש"ס (יבמות קכב, א. ד"ה תלתא ריגלי): "כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם".

באותו מעמד של יומא דריגלא הקדום כאשר היו מושיבים ישיבה על קברו של האמורא ביום פטירתו, היה המנהג לחזור על שמועותיו, וכך היה המנהג הקדום גם בל"ג בעומר כאשר כדברי החיד"א (בספר 'מורה באצבע') "ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל"ג בעומר בי עשרה, ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזהר ואדרא זוטא" [בפ' האזינו רצו, ב].

כי זהו יום שמועתו של רבי שמעון בר יוחאי - אותו יום קדוש בו מתאספים כלל ישראל להילולא שלו, ונוהגים כאותו מנהג קדום לחזור את שמועותיו ודברי קדשו, וכפי שהיה ביום הסתלקותו כאשר שנה לתלמידיו את האדרא עד הסתלקותו מתוך עמוד אש קודש.

ב'אגרות קודש' (כרך ד ע' ערה) כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש (פסח שני תשי"א): "כמה טעמים נאמרו בשמחת ל"ג בעומר וחגיגתו, ואנו אין לנו אלא האמור בכתבי האריז"ל ומובא בדא"ח, אשר יום זה הוא יום הסתלקותו של רבי שמעון בן יוחאי - הילולא דרבי שמעון".

ובהערה שם כתב מקורו 'בכתבי האריז"ל' ומובא בדא"ח [='דברי אלקים חיים']': "פרי עץ חיים שער ספירת העומר פ"ז, דרוש כ"ק רבנו הזקן )הוזכר בשו"ת דברי נחמיה חאו"ח סי' לד ס"ז). סידור שער הל"ג בעומר, ובלשון מהר"נ מדובראוונא (שם): כבר נתפרסם בכל העולם מכמה דורות ענין הילולא דרשב"י בל"ג בעומר", עכ"ל.

הרבי זי"ע במכתבו לרב זוין כותב שאין פרי עץ חיים [מודפס] בו נכתב שרשב"י נפטר בל"ג בעומר [כי כל הדפוסים משובשים]. וגם ה'חיד"א' וה'בן איש חי' מעולם לא אמרו של"ג בעומר אינו יום הסתלקותו של רשב"י ח"ו, הם רק העירו על הנוסח המשובש שבדפוס 'פרי עץ חיים' הנ"ל, כמו שהעיר ה'דברי נחמיה', ותו לא.

ונראה, דאילו הרבי זי"ע היה רואה את מה שנאמר בעצם כתב יד קדשם של רבי חיים ויטאל ובנו רבי שמואל ב'שער הכוונות' שב'שמונה שערים' את הנוסח "... כי למה אומר נחם ביום שמועתינו" - ולא "יום שמחתינו" - היה מציין בהערותיו גם [בעיקר ובראשונה] ל'שער הכוונות' הנ"ל.

* * *

בימים אלו ביקרתי בספריה הלאומית בירושלים, וראיתי שם מיקרופילמים של 3 כת"י עתיקים של 'פרי עץ חיים', ובכולם ראיתי את הקטע המפורסם אודות ל"ג בעומר שהוא יום ההסתלקות של רשב"י זי"ע.

אחד הכת"י הוא המפורסם שבו מופיע פעמיים "שמ/" - שזה מספריית אוקספורד משנת ת"ס - 1700 שאנו מכירים היטב - שה"שמ/" הראשון אינו "שמת" - כמו שפענחו בטעות בכל הדפוסים. וה"שמ/" השני, פענוחו הוא: "שמת", ואז הכל בא על מקומו בשלום. והדברים עתיקים כנ"ל.

והנה כעת ראיתי שם 2 כתבי יד עתיקים של 'פרי עץ חיים' נוספים לא ידועים שדוקא מחזקים את מה שאמרנו, ואלו הם:

כת"י קדום יותר מהנ"ל [ב-49 שנים] משנת תי"א - 1651, וזה לשונו (בע' ריח):

"וטעם שמח/ רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שהוא שמת ל"ג לעומר".

כת"י נוסף – אוקספורד - משנת תק"כ - 1760 נאמר כך (בע' רלח):

"וטעם שמחת רשב"י ביו/ ל"ג בעומר כי הוא הי/ מתלמידי ר"ע והו/ שמת בל"ג בעומר".

ולפ"ז מובן בפשטות שהכת"י אוקספורד הנ"ל - הידוע לנו מכבר משנת ת"ס - 1700 (בע' קפח – 188) שנאמר בו:

"וטעם שמ/ רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי ר"ע שהוא שמ/ ל"ג לעומר"

הכוונה והפענוח הוא רק: "וטעם שמחת רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שהוא שמת ל"ג לעומר".

ורצו"ב צילומי כתה"י הנ"ל:

Is Lag Baomer Really The Day Rashbi Was Niftar?

שאלה

שלום לכבוד הרב. האם ל"ג בעומר זה יום פטירת רשב"י, שמעתי שיעור שקצת בלבל אותי. ומה כוונת המילה "הילולא" השגורה בפי כל?

תשובה

א. יש בכך נוסחאות שונות. מכל מקום דעת רוב גדולי ישראל - שאכן רשב"י נפטר ביום זה. יש להוסיף שגם לסוברים שחמשת תלמידי ר"ע נסמכו ביום זה (וביניהם רשב"י) - ודאי שיש לשמוח על כך, על המשכיות תורה שבע"פ. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. ב. "יומא דהילולא" המוזכר בספרים, הכוונה ליום שמחה, המורה על יום פטירה של צדיקים מגדולי ישראל, כרבי שמעון בן יוחאי, שגילה ביום זה סודות נוראים, והוא יום שמחתו שאז הוא עובר לעולם עליון, עולם שכולו טוב, ומתענג מזיו השכינה, כמבואר בזוהר הקדוש. הילולא בארמית פירושו "חג" שחוגגים ביום מקודש זה, ומודים ומהללים לה' כיום שמחה של חתן וכלה (ראה במקורות). מקורות והרחבות: א. בברכ"י (תצ"ג, ד') כתב של"ג בעומר הוא יום ההילולא של רשב"י, שהוא פטירתו, וז"ל: "כתב הרב מג"א (תפ"ט סק"ג) משם כתבי רבנו האריז"ל דגדול אחד אמר נחם ונענש, והשיגו בספר יד אהרן (סימן תצ"ג) דלא נענש אלא מפני שמחת רשב"י וכן משמע שם בספר הכוונות שסידר מהר"ש ויטאל, גם כתבו דפטירת רשב"י היה יום ל"ג לעומר והוא יומא דהילולא דיליה וכו'". וכן גירסת האריז"ל (פרי עץ חיים שמצא החיד"א), שרשב"י נפטר ביום ל"ג לעומר. וכן נראה לכאורה מפשט לשון האריז"ל (שעה"כ פז.) שמה שכתב בסוף דבריו שרשב"י הוא מחמשת תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג בעומר, הוא כתוספת על ב' החלקים האומרים לעיל, שנהגו ללכת לשם בל"ג לעומר, לאכול לשתות ולשמוח ולעשות חלאקה ושכן נהג האריז"ל בבואו ממצרים. אולם כתב החיד"א במקום אחר (בספר מראית העין בליקוטים שבסופו) שכיון שלא נכתב בשער הכוונות שהוא יום פטירתו, צריך לומר שבנוסחאות כתבי האריז"ל היה ערבוב וטעות סופר, "והנוסחא האמיתית הוא כמו שכתב בשעה"כ שהטעם לשמחה מה זו עושה ביום ל"ג לעומר משום דאז התחילו ללמוד להחמשה תלמידים אצל רבי עקיבא והיא שמחת רשב"י אך לא בפיו דהוא יום פטירת רשב"י ע"ה". 

אולם דעת רוב ככל מגדולי ישראל שכתבו בעניין זה, סוברים שרשב"י נפטר ביום זה, וכן דעת שו"ע הרב (הוב"ד בכה"ח תצ"ג סקכ"ו), ערוך השולחן (תצ"ג, ז'), השלה"ק, חיי"א (קל"א י"א). ועוד. וז"ל של הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ יערות דבש (ח"ב דרוש י"א): "וידוע כי במיתת צדיקים מלאכי השרת רוצים שימות צדיק, ויום ל"ג בעומר הוא הילולא דרשב"א כי מת אז, והיה למעלה הילולא הנערה באה אל המלך. וראוי לכל איש הירא וחרד לשום אל לבו יום ההוא לשוב בתשובה, כי זכות רשב"י מסייעת להבא לטהר, ולא לבלות זמן בעוונות הרבים בהבלי העולם, אשר הוא לצדיק לצער, עכ"פ מלאכי השרת רוצים במות הצדיק כמבואר בגמ' (כתובות קד.) אראלים ומצוקים תפסו בארון הקודש". [נציין שהגאון השדי חמד (ח"ו מערכת ארץ ישראל סי' א') האריך מאד לבאר מדוע יש לשמוח ביום פטירת צדיק גדול כרשב"י והביא לכך מקורות רבים, ודחה טענת המערערים בזה]. וכן דעת בעל הבני יששכר, וכתב שביום זה מתגלים אורות מהאור שגנוז מששת ימי בראשית, וזה נעשה ע"י גילוי פנימיות התורה שגילה רשב"י, וז"ל (מאמר חודש אייר ג' ב'): "רשב"י קרואוהו בוצינא קדישא כי על ידו נתגלו באיתגלייא סודות התורה הוא סוד האור כי טוב הגנוז בתורה, כל כן יומא הדין טו"ב ימים למתן תורה אשר מתחיל להתנוצץ האור כי טוב בתורה וכמ"ש לעיל, הנה יום הזה ל"ג בעומר יומא דהילולא דרשב"י, בו ביום עלה לשמי מרומים, ומסתמא ביום זה נולד גם כן (ר"ה יא.)... בו ביום עלה לשמי מרומים וצוה לרבי אבא לכתוב כל הגנזי נסתרות אשר נתגלו להשאיר ברכה מהארת האור הגנוז... שמור לנו ולבנינו עד יתדלה במהרה או משיח צדקינו וכו". וכן דעת המנחת אלעזר (שער יששכר חודש תשרי, ליום ג' דסוכות), והוסיף: "וגם תראה לפלא כי גם ל"ג בעומר בגימ' משה, שהוא יום פטירת רשב"י שהיה שורש נשמת משה רבינו, על כן לעולם אותו יום בשבוע שחל בו ל"ג בעומר אז חל בו באותו יום אח"כ בימי הסוכות יום ד' אשפיזא דמשה רבינו". ואם כן ראינו שדעת רובם של גאוני וגדולי ישראל סוברים שיום זה הוא יום הילולא של רשב"י, שהוא יום פטירתו. עם זאת אין לפקפק בגירסא שהביא מרן החיד"א שביום זה הוסמכו תלמידי ר"ע החדשים, וביניהם רשב"י. וכבר כתב בספר כה"ח (תצ"ג סקכ"ו) שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ושתי הנוסחאות נכונות, והיינו שיום זה הוא יום פטירת רשב"י, וגם ביום זה סמך ר"ע את חמשת תלמידיו. 

ב. לשון המילה "הילולא" פירושו בארמית יום חג, ומופיע בחז"ל כיום שמחת חתונה. יום זה מורה על יום פטירת הצדיק, כמובא בזוה"ק (אדרא זוטא האזינו רצ"ו:), וז"ל: "בתר דנפק פוריא הוה סליק באוירא ואשא הוה להיט קמיה [פירוש: אחרי שמטתו של רשב"י יצאה מן החצר עלתה המטה באויר ועמוד של אש היה לוהט לפני המטה], שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו 'להילולא' דרשב"י יבוא שלום ינוחו על משכבותם [יצאה בת קול שאמרה הכנסו ובואו והתקבצו לשמחת רבי שמעון, היינו בזמן שהצדיקים נפטרים מן העולם שאז הם נחים על משכבותם]". וביאר הרמ"ק (הובא באור החמה לגה"ק אברהם אזולאי פרשת ויחי) שכשעלתה נשמת רשב"י השמימה, נעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה, כשמחת חתן וכלה, מה שאין הפה יכול לדבר ואין הלב יכול להשיג. ע"כ. כמו כן בספר קינת סתרים (איכה ה', ב'): "כתב שבשעת פטירת הצדיק מתעוררים כל מעשיו שעשה בעולם וכל התורה שעסק בה וכל הייחודים שייחד, וכולם חוזרים ומתחדשים והוא בסוד בהילולא רבה דרבי שמעון תהא מתקן פתוריה שנאמר לרבי יצחק כי בודאי הוא הילולא רבה". וראה מה שכתבו להוסיף על כך בספר יערות דבש (שם) ובספר בני יששכר (שם). ויש לציין שבהילולא של רשב"י יש שמחה מיוחדת, משום שהוא גילה ביום פטירתו סודות תורה מופלאים, שהם נשמת התורה, ויש בכוחם להוסיף אורה וברכה ביתר שאת מתורת הנגלה, ואדרבא היא מגלה את עומק הפשט, ובזכות פנימיות התורה מובטחים אנו בזוהר הקדוש שנזכה לגאולה ברחמים. שנזכה לגאולה שלימה בקרוב,

Sfeik Sfeika?

תבואה שלא השרישה קודם לט"ז בניסן אסורה עד שיבא העומר הבא [יו"ד רצ"ג ג']: 

הגה: ומ"מ כל סתם תבואה שרי לאחר הפסח מכח ספק ספיקא; ספק היא משנה שעברה, ואם תמצא לומר משנה זו, מ"מ דילמא נשרשה קודם העומר (טור בשם הרא"ש).

Bizarre ספק ספיקא???!! It is ONE ספק - is it from before the עומר or not?! 

The Highest And The Lowest

On these pages we have discussed the COMPLEX nature of a human being numerous times. 

אדם is אדמה - the dust of the earth. We can sink the LOWEST. מבעה is one of the 4 primary damagers - מבעה זה אדם! Man is a MAZIK!!! 

אדם is also hoooooolllyyy. We are created in the image of G-D!!! אדם - אדמה לעליון. We are similar to the Divine. [See the beginning of עלי שור ח"ב for AMAZING material on the nature of man].  

The Vilna Gaon was a human being and so was להבדיל אלף אלפי הבדלות Josef Goebbels ימ"ש וזכרו לנצח נצחים.

Not only that but the SAME PERSON can be a mixture of the two extremes.

A recent example of this: 

A Jew. A Yerushalmi. An adherent of Neturei Karta. He devotes his life to CHESED!! He wants to do GOOD!!! Day and night, cold and heat - CHESED. He wins AWARDS for his great work. He sees the "light" and becomes a Tziyoni while remaining "frum" with the Yerushalmi levush and being a mikva goer. His sons serve in the army. He is vocal about social justice. He recently attacked the Charedim for not being careful enough about Covid after he lost his parents and sibling to the illness. We must follow doctor's orders, he cried!!! He is ALWAYS on the side of what is just and good. He promotes organ donation for almost dead people - against the psak of many Gedolei Yisrael but that doesn't matter to him. It is the RIGHT THING TO DO and besides - there are Rabbonim who permit/require it. [I am obviously not a מאן דאמר on this topic and not expressing an opinion on such a contentious issue. Just that one should listen to the major poskim and act accordingly]. He bucks any party line. His motto: חסד ללא גבולות - Chesed W/o Borders. He fought for the advancement of women. He was a NATIONAL HERO. Probably the most loved and respected Charedi among the irreligious. They adored him!! He preached ACHDUS!!!! We are all ONE!! [He actually lives near me but I have never had any personal contact w/ him].

WOW!!!! 

Whatta guy!!! 

An Ish Emes!!!!!  A TRUE TZADIK!!!! A WALKING, TALKING, FACEBOOKING, KIDDUSH HASHEM!!!!

All true. 

But wait. 

According to the complaints that have been registered by the Israeli police - he was a sexual deviant of mind blowing proportions. Men, women and children. For him - it didn't matter. He sexually abused a large number of people over many, many years. [I am assuming that all the people who came forward weren't lying].  

The media publicized that the police were investigating the many complaints they had received. He had to forgo the coveted "Israel Prize" he was supposed to receive. His true colors were now made public for the whole world to see and hear. [Another recipient of the prize was actually my next door neighbor for many years. But I won't take the credit...😀]

He was depressed. Very depressed. 

So he attempted suicide. [Not the Jewish way of dealing with things. We may also ask about the ethics of reporting a story when the police were already investigating the charges and no practical benefit was to be gained. Had this all remained secret, he could have quietly gone to jail and he probably wouldn't have attempted suicide. But the media generally doesn't care about things like that and the bigger the scoop the better].

As we speak - he is in critical condition. He might make it and might not. Even if he makes it he might have irreparable brain damage. [I wonder if his organs will be donated as per his "Eddy Card"]

What about our "Tzadik"???  

He WAS a Tzadik. 

He was also a Rasha. And a sick one at that. Sick-Sick-Sick-Sick. And EVIL. He ruined people's lives. 

The SAME guy!!!!! 

THAT is Man. He can be the highest or the lowest - or both. 

He is not the only one. 

Read this with the links. Crrrrazzzzzzy. 

Musar Haskel: Be wary of people. Accord honor to each person - but we can never know what is lurking under the surface.   

More importantly - Be wary of yourself. You are capable of greatness. You are also capable of לא תרצח לא תנאף and לא תגנוב. Learn mussar and never stop searching your inner chambers to see what evil [and good] is hiding under cover.... 

A Call To The Hospital

A woman telephoned the hospital.
"Hello, I'd like to talk to someone who can give me some up-to-date information about one of your patients."
The operator said, "Please hold while I find someone who can help."
Soon, an authoritative voice said, "I’m the hospital manager. Are you the lady who is asking about one of our patients?"
"Yes," she replied, "I'd like to know exactly how Rifka Levy in Room 23 is doing." He replied, "Levy, now let me see…Lewis, Levine, Levy… yes, I have Mrs Levy’s details here. It says she is doing very well. She's eaten two full meals and her doctor says if she continues improving, he is going to release her on Tuesday. Is that the information you need?"
The woman said, "Yes, it’s wonderful news that she's going home on Tuesday. I'm so happy."
The manager then asked, "From your excitement, you must be one of Mrs Levy’s close family."
She says, "What close family? I am Rifka Levy. My doctor won’t tell me anything.”

Lessons For Life

In his book 30 Lessons for Living, gerontologist Karl Pillemer interviewed a thousand elderly Americans looking for the most important lessons they learned from decades of life experience. 

He wrote: No one—not a single person out of a thousand—said that to be happy you should try to work as hard as you can to make money to buy the things you want. 

No one—not a single person—said it’s important to be at least as wealthy as the people around you, and if you have more than they do it’s real success. 

No one—not a single person—said you should choose your work based on your desired future earning power. 

 What they did value were things like quality friendships, being part of something bigger than themselves, and spending quality, unstructured time with their children. “Your kids don’t want your money (or what your money buys) anywhere near as much as they want you. Specifically, they want you with them,” Pillemer writes. 

Take it from those who have lived through everything: Controlling your time is the highest dividend money pays

Women's Happiness And The Feminist Revolution

Our present regime crisis is closely related to the rise of the politics of identity. Those driving our new politics seek to abolish the traditional American understanding of the family and citizenship and separate us into hostile racial and sexual tribes. It is no accident that Black Lives Matter’s manifesto aims to “disrupt the Western-prescribed nuclear family structure” and free people “from the tight grip of heteronormative thinking.” In these aspirations BLM and allies align perfectly with the aspirations of modern feminism. They are part of the same multi-cultural movement.

For modern feminists, women are not made by nature to be mothers, wives, or sexually modest; men demand that women take on such roles, or force them to do so, in order to control them more easily. For feminists, women must make independent identities through creative work and sexual liberation to do their duty toward sexual and gender justice. Ostensibly, if they do this, they will also become free and happy.

For critics of feminism, on the other hand, all this looks like an effort to suppress, distort, or deny nature with an artificial or unnatural ideology. Many, though not all, women would be happier with motherhood and family life closer to the center of their lives. Women have to be instructed to shun childbirth and embrace sexual promiscuity. Left to their own devices, they would be happier with enduring relationships rather than one-night stands.

During the society-wide experiment we’ve been conducting for the last 50 years, a new kind of woman has arisen. This new woman is more independent, seemingly more confident, less motherly, more athletic, and more promiscuous. Which raises the question: is she also happier and more fulfilled?

The Miseries of “Liberation”

One might think such questions would preoccupy social scientists. One would be wrong. Researchers in these fields have been eager to note the change, but not so much its effects on happiness.

No matter which way you slice the data, post-feminist women undertake paid work much more than women before feminism and have entered into more job categories. The Department of Labor reports these stats with a celebratory air. In 1974 about a third of women with children under three years old worked; now that number is close to two-thirds. More women are lawyers and doctors, although STEM fields have not “kept up.” Nor have the overall wages of women, measured in the aggregate kept up. On the feminist reading, we still have a long way to go!

In fact, studies show that there are actually two kinds of women: careerists (about a quarter of women) and women who would either like to balance working with family life or focus exclusively on family (the remaining 75%). Many more women doctors and lawyers work or would rather work part-time. Polls from 2013 and 2015 show that most mothers with children under 18 would rather work part-time or not work at all if they could swing it.

The womanly preference for part-time work or staying at home actually seems to rise with income as women are freed from supposed necessities. Harvard sociologist Alexandra Killewald finds that at least 60% of mothers with children under 18 do not work full-time. Most Dutch women prefer part-time work. Studies show the same thing in Nordic countries, even as feminist journalists puzzle over how this can be in such “enlightened” countries as Sweden.

Tragedy by the Numbers

Social science can show differences, but it cannot explain the difference—and that makes all the difference. Some see the full-time work gap or the promiscuity gap as expressions of natural differences. Such gaps would grow as free and prosperous societies enable women to follow their natural preferences. Feminists, though, see such gaps as vestiges of patriarchal education and hence remediable if only government would pass a stricter sexual harassment regime or provide government day care.

Do gaps come from natural sexual differences or patriarchal education? Should we try to eliminate these gaps with greater feminist reforms or come up with mores and laws to accommodate them? Data cannot directly speak to these questions.

Other gaps related to human happiness exist against all feminist predictions. Betsey Stevenson and Justin Wolfers observed the “paradox of declining female happiness” in a 2009 article. Their finding: “women’s happiness has fallen both absolutely and relative to men’s in a pervasive way among groups, such that women no longer report being happier than men and, in many instances, now report happiness that is below that of men…this shift has occurred through much of the industrialized world.” They see the number of women and high school girls who say they are very happy or fulfilled drop either substantially or marginally, depending on the poll.

Even critics of Stevenson and Wolfers can only nibble at the edges of this relative gap, while conceding that women are unhappier generally today than they were in 1970. What is most shocking to me—or rather, not shocking, but perhaps paradoxical!—is that there are so few studies either following up on Stevenson and Wolfers or challenging them.

Women are not just less happy after the feminist takeover of our culture: they are more depressed than they previously were. A 2017 meta-analysis, for instance, finds that about 10% of women are depressed, while only about 5% of men are. The gap is (“counterintuitively,” the authors suggest) bigger in countries that emphasize sexual equality. “In the major depression meta-analysis, gender differences in depression diagnoses were larger in nations where women had more control over their reproduction, held more executive positions, and were more similar to men in literary rates.” Again: “Larger gender differences in major depression were found in nations with greater gender equity and in more recent studies.”

Researchers measure depression according to consistent professional standards, allowing for comparison over time. The numbers for depressed females could be as high as 22%, according to a 2012 study measuring major depressive episodes (MDE) in one year. Rates of MDE were much lower in previous generations, where lifetime rates were between 6.3 and 8.6% (see Table 4 here).

Nor is this just an artifact of better diagnosis. The same differences are found in a 1989 meta-analysis of studies between 1960-1975, which found that women in advanced countries like the United States and Sweden were two to three times more likely to be depressed while there was no gap in more traditional countries like (at that time) Korea or among immigrant communities such as Mexican-Americans. A similar 1992 study found that “more recent birth cohorts are at increased risk of major depression,” with European countries and America again measuring much more depressed than Pacific Rim countries. The highest overall rate for female depression among older generations was 3.7%.

With depression comes the use of anti-depressants. Many factors account for the use of anti-depressants, including the development of more and better medications. Yet, we see the same (paradoxical!) depression gap between men and women and increases in use over time. One CDC study shows a 65% increase in anti-depressant use among Americans over the age of 12 between 1999-2014. In 2014, about 16.5% of women and 8.6% of men take such drugs. Use is especially high among white females—see Figure 2 here).

Suicide rates follow the same pattern. Many more males commit suicide, but females are closing the gap. According to one study, while 21 males commit suicide per 100,000 in 2016, the comparable number for females is 6 per 100,000. Yet male rates grew 21% between 2000 and 2016 while female rates grew 50%. This big increase of a small number can be misleading, but the overall trend is consistent with other indicators.

So are suicide attempts, which are notoriously difficult to measure. What some scholars call the “gender paradox in suicide”—another paradox!—is that men commit suicide much more often than women, but women attempt suicide much more often than men. About three women self-harm without an intent to die for every man that does.

This gap and these rates held steady between 1990-1992 and 2001-2003. Yet the seriousness of attempts rose in this same time, with 153 emergency room visits per 100,000 people in the later time period, compared with only 83 in the earlier. But the number labeled as urgent declined from 95 to 70 during those periods. Most of the increase is, it seems, among girls, who succeed less often at taking their own lives.

The Human Cost

Feminists made arguments about why society should embrace the vision of a new woman. That vision has, in some ways, come about, but it has proven less satisfying than advertised. Betty Friedan and others of the 1960s and 1970s looked at their mother’s generation and saw depressed housewives taking tranquilizers. The data seem to show that progeny of these feminists are much more likely to be taking anti-depressants, and much less likely to find their lives fulfilling, than their mothers were.

These are not mysteries. The data are easy to explain if we infer that, intentionally or not, feminism is just wrong about what most women are like and what makes most women happy. Professional researchers often either refuse to revise their prior assumptions in light of the data or cannot do so for fear of professional redress if they buck the feminist narrative.

So they must speak of “paradoxes,” as if the immiseration of many women is simply a head-scratcher. The preference for part-time work, dissatisfaction with casual sex, female unhappiness or depression or suicidal ideation, come, they imply, from the fact that our world is insufficiently feminist. But prosperity is right around the corner if we would but accelerate down the feminist road. Feminism comes to look more like an unfalsifiable ideology than a serious explanation of why women are the way they are. Like so much contemporary scientism, feminist research begins by taking its premises from creeds and doctrines, rather than deriving its principles from an unbiased look at what the data actually show.

All social phenomenon are infinitely complex. Feminism is hardly the only reason women are unhappier, more depressed or more suicidal than in the past. If the evidence pointed in the other direction, however, feminists would be using the data to tout their successes. Since the data undermine their expectations, they see in them a paradox.

This is not simply an academic debate. Our young, ever more immersed in a culture of feminist assumptions, are cheated of the solid chance at marital and familial happiness. This soulless ideology, cooked up by intellectuals who dismiss hopes for love and tenderness as malicious tools of patriarchal oppression, turns our young toward angry mobs. Their anger, fueled in part by the destruction of their families by elite ideology, is in turn “weaponized” by our elites and aimed at the institution of the family. The miserable condition of the black family, the cause of no small degree of our urban blight, is ignored in efforts to expand the destruction of the family throughout America. Now those are genuine paradoxes—or rather ironies!

The inadequacies of feminism are widely felt, though seldom articulated. The public teaching throughout the Western world holds up the career-oriented, liberated woman—the Independent Woman—as the honorable portrait of womanly fulfillment and happiness. This public teaching conflicts with what many women want.

Further, it is not liberation or independence that makes human beings happy or brings them fulfillment. Exposing the risible simplicity of feminist ideology is not enough. People see and feel that inadequacy. They sense that better mores and laws could accommodate the persistent human sex difference better. If we are to restore the health of our families and our nation, we need to start moving our research—and policy—in the direction the data actually points us.