בס"ד
הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
בפרשתינו ציונו הבורא ית"ש על מצות הקרבת קרבן התמיד בבוקר ובין הערביים. והנה בפסחים נ"ח ב' אמרי' דאסור להקריב קרבן קודם תמיד של שחר ואחר תמיד של בין הערבים, ע"כ נכתוב בע"ה ענין הנוגע להלכה זו.
בפסחים נ"ח ב' אמרי', "תנו רבנן מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר, תלמוד לומר וערך עליה העלה. מאי תלמודא, אמר רבא העולה עולה ראשונה. ומנין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים, תלמוד לומר והקטיר עליה חלבי השלמים. מאי תלמודא, אמר אביי עליה שלמים ולא על חבירתה שלמים. מתקיף לה רבא אימא שלמים הוא דלא נקריב הא עולות נקריב, אלא אמר רבא, השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן".
והנה יש להסתפק בגדר הך הילכתא, האם הוא חלק ממצות התמיד שקרבן התמיד יהי' הראשון לכל קרבן, וכן תמיד של בין הערביים יהי' הקרבן האחרון שמקריבים ביום. או דילמא הוא חלק ממצות הקרבנות שאסור להקריב שום קרבן קודם התמיד, וכן אסור להקריב שום קרבן לאחר תמיד של בין הערביים.
ונראה דאין החילוק רק במהות המצוה אלא גם בהגדרת המצוה. והיינו דאם מצוה זו הוא חלק ממצות התמיד, א"כ עשה דהשלמה נחשב כמצות עשה, וכלומר דחלק ממצות עשה דתמיד היינו להיותו הראשון בבוקר והאחרון בבין הערביים. אבל אם המצוה הוא חלק ממצות הקרבנות שלא להקריבם קודם תמיד של שחר ואחר תמיד של בין הערביים, י"ל דאין זה מצות עשה אלא איסור הבא מכלל עשה.
ומעתה לפי"ז נלע"ד בע"ה לבאר בזה פלוגתת רבנן קמאי ז"ל במהות מצות השלמה. דהנה הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לסה"מ מצוה י"א כ' וז"ל, "שנצטוינו להקריב כל הקרבנות הבאים בנדבה או בחובה בין שני התמידין וכו'. והנה למדנו שיש בזה מצות עשה, כלומר שהמקדים או המאחר קרבנו לזמנים הנזכרים עובר בלאו הבא מכלל עשה שהוא עשה". והמאירי ז"ל שם בפסחים כ' וז"ל, ואע"פ שביארנו שאין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערביים אלא פסח וכו', שאין באיסור הקרבה אחר התמיד אלא לאו הבא מכלל עשה.
מיהו הרשב"א ז"ל בכתובות מ' א' ד"ה וניתי כ' דעשה דוחה איסור עשה, והק' ההפלאה ז"ל שם א"כ אמאי אמרי' בפסחים נ"ט א' דעשה דאכילת קדשים אינו דוחה עשה דהשלמה, הא עשה דקדשים הוי מצות עשה ועשה דהשלמה הוי איסור עשה. ותי' הכתב סופר ז"ל בתשו' או"ח סי' קי"ד, דהרשב"א ז"ל ס"ל דעשה דהשלמה הוי מצות עשה ולא איסור עשה יעו"ש.
והנה בספק זה י"ל בע"ה ד' נפק"מ.
א] יש לעיין היכא דידעי' שלא יקריבו התמיד האם מותר להקריב קרבן אחר או לא. ולכאו' תליא בספק זה, דאם הוא דין בקרבן התמיד שלא יקדום שום קרבן לו, א"כ כשאין מביאין תמיד ליכא איסור להקריב קרבן אחר לפניו. אבל לאידך גיסא שהוא דין בקרבנות שאסור להקדים שום קרבן לקרבן התמיד, א"כ גם כשאין מביאין קרבן תמיד אסור להקריב קרבן אחר.
והנה בדין זה מצינו לפי' הראב"ד ז"ל בתמיד כ"ח ב' ד"ה העולה שכ' וז"ל, "דאיכא למימר דהאי דאמר שאין לך דבר קודם לתמיד של שחר, היינו בזמן שהיה תמיד של שחר קרב. אבל בזמן שלא היה יכול להיות קרב, כגון בימי ארוסטבלוס, בעבור זה לא היה מניחן שלמים מלקרב. וא"נ למ"ד בפ"ק דחגיגה דעולת תמיד לא קרבה בסיני ואעפ"כ שלמים הקריבו".
אולם האוה"ח הק' ז"ל בפי' לריש פר' צו כ' וז"ל, "ותניא בתוספתא דפסחים (פ"ד) כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר וכו' פסולים וכו' עד כאן, הא למדת אם אין עולה כל הנעשה קודם לה פסול. ומזה ישתלשלו דברים רבים שיש בהם חסרון כיס וכו'. גם משכחת לה שיהיה זמן שלא היה להם כבשים להקריב בזמן שהיתה ירושלים במצור ואין מציאות לעבודת בית אלהינו להקריב קרבן מהקרבנות הבאים משאר בעלי חיים והמנחות והקטורת וצריכין ישראל לתת ממון רב בכבש לצד שאין מציאות להקריב עד שיקדים. וכן תמצא (ב"ק פ"ב ב) שהיו משלשין להם קופה מלאה דינרי זהב בעד כבש אחד ואין לך חסרון כיס גדול מזה". [ושו"מ דהשפ"א ז"ל בפסחים נ"ח ב' העיר על דברי האוה"ח ז"ל מדברי הראב"ד ז"ל הנ"ל].
וקשיא לי דלכאו' גמ' ערוכה היא דבליכא תמיד מותר להקריב קרבן אחר. דהנה במנחות מ"ט א' אמרי', "בעא מיני' ר' חייא בר אבין מרב חסדא, ציבור שאין להן תמידין ומוספין אי זה מהן קודם. היכי דמי אילימא תמידין דיומי' ומוספין דיומי', פשיטא תמידין עדיפי, דהוו להו תדיר ומקודש".
ומדאקשי' רק משום דתדיר ומקודש, מוכח דבל"ז שפיר הוי מצינן למימר דמוספין קודמין. והשתא אי נימא דאם לא הקריבו תמידין אסור להקריב קרבן אחר, תיקשי טובא א"כ פשיטא דתמידין עדיפי דבלא שיקריבו תמיד א"א להקריב מוסף. מיהו איכא למימר דאה"נ, אלא דהגמ' קאי נמי אתמיד של בין הערביים, דבזה לולי טעמא דתדיר ומקודש הוי מצינן ליטול כבש אחד לתמיד של שחר והשני למוסף ותמיד של בה"ע לא יקריבו.
אמנם אכתי תיקשי מהא דמספקי' התם בתמידין דלמחר או מוספין דהיום, הי מינייהו עדיף, דתמיד תדיר ומוסף מקודש, ואסיקנא דאיזה שירצה יעשה. ותיקשי, הא התם מיירי נמי היכא דיש לו הרבה קרבנות שאינם כבשים למוסף דלמחר, וא"כ אם לא יקריב תמידין למחר לא יוכל להקריב כלל שום קרבן, ונמצא דמעלת התמיד אינה רק משום דהוי תדיר אלא משום דהוא המתיר לכל הקרבנות, וא"כ בכה"ג נראה מסברא דמוטב שלא יקריבו המוסף היום, ועי"ז יוכלו להקריב למחר שאר קרבנות מוסף וקרבנות נדבה. וראי' לזה מדברי החיי אדם ז"ל בכלל ס"ח נשמ"א סק"א דביש לפניו או מצוה קלה היום או למחר חמורה יותר ימתין לקיים המצוה דמחר יעוש"ה, ולפי"ז ה"ה היכא דיש לפניו או מצוה אחת היום או הרבה מצוות למחר דגם זה נחשב כחומר במצוה.
ובזה ליכא לדחות כנ"ל דכונת הגמ' דאחד מהכבשים ודאי יניח לצורך תמיד של שחר דלמחר, וספיקא דהגמ' הוי לגבי הכבש השני אי יטול למוסף דהיום או יניח לצורך תמיד של ביה"ע דלמחר, הא ליתא, דהא הרמב"ם ז"ל בפ"ח מתמידין ה"כ כ' וז"ל, "לא מצאו אלא שני כבשים, אם יקריבום למוסף היום אין להן תמידין למחר. הרי הדבר שקול, אם הקריבום למוסף היום הקריבו, ואם רצו להניחם למחר לתמידין יניחו", ומוכח להדיא דיכול ליטול ב' הכבשים למוסף האידנא.
ב] ממוצא הדברים י"ל בע"ה עוד נפק"מ גם בדאיכא תמיד. וכגון, שעבר זמן הקרבת תמיד של שחר שזמנו עד ד' שעות ביום. ולכאו' תליא נמי בספק הנ"ל, דלהצד הראשון שהוא דין בקרבן תמיד, א"כ כיון דכבר עבר זמן התמיד תו אין התמיד מעכב. אבל אם הוא דין בקרבנות שלא להקריבם קודם התמיד, א"כ גם בעבר זמן התמיד לא עדיף מהיכא דליכא תמיד.
אמנם י"ל דגם אם נימא דבליכא תמיד אסור להקריב שום קרבן, מ"מ בעבר זמן התמיד לכו"ע שרי. דכיון דאין זה זמן הראוי לתמיד לא שייך עיכובא בזה. ובזה היינו מרויחין ליישב הקושיא הנ"ל מתמידין ומוספין, די"ל דגם אם נימא דבדליכא תמיד אין מקריבין שאר הקרבנות, מ"מ יכולים להמתין עד שיעבור זמן התמיד ושוב יוכלו להקריב הכל. ושוב הראוני דכן תי' הגרי"ז ז"ל בחי' למנחות מ"ט יעו"ש.
מיהו מדברי האוה"ח הק' ז"ל הנ"ל מוכח דגם בעבר זמן התמיד א"א להקריב. דהא כ' דמה"ט נחשב התמיד כמצוה שיש בה חסרון כיס, דאם לא יקריבוהו לא יוכל להקריב שום קרבן. ולהנ"ל צ"ע, דעכ"פ לאחר שיעבור זמן התמיד שוב יוכלו להקריב כל הקרבנות. וגם למאי דהעלה האוה"ח ז"ל גופי' בספרו ראשון לציון ברכות כ"ו ב' ד"ה שהרי, דבדיעבד אם לא הקריבו התמיד עד ד' שעות מ"מ מותר להקריבו עד חצות, מ"מ הא לאחר חצות פשיטא דאסור להקריב קרבן תמיד של שחר, וא"כ יכולים להמתין עד חצות ואחר חצות יקריבו כל הקרבנות, אלא מוכח דאפי' בעבד זמן התמיד א"א להקריב שאר הקרבנות.
ג] תו י"ל בע"ה נפק"מ נפלאה. אם הקריבו בשוגג קרבן קודם תמיד של שחר, האם איכא עתה איסור להקריב עוד קרבנות עד שיקריבו התמיד או לא. ולכאו' תליא בספק הנ"ל. דאם נימא דהוא דין על הקרבנות שלא להקריבם קודם התמיד, א"כ אע"ג דכבר הקריבו קרבן אחד מ"מ חל איסור על כל קרבן וקרבן להקריבו קודם התמיד. אבל לאידך גיסא, דהוא מצוה על התמיד להקריבו ראשון, א"כ כיון דבלא"ה התמיד כבר לא יהי' ראשון, שוב ליכא איסור להקריב קרבנות אחרים קודם התמיד.
ואע"ג דקרבן התמיד קודם לכל הקרבנות גם מדין תדיר, וא"כ גם אם כבר עברו והקריבו קרבן קודם התמיד מ"מ חייבים להקדים התמיד לשאר הקרבנות [והתוס' ביומא ל"ד א' ד"ה העולה ועוד בכ"מ הק' על גוף הלימוד דאסור להקריב קודם תמיד של שחר למאי בעי' תרי קראי תיפו"ל דתדיר קודם], הא ליתא, לא מבעיא להך גיסא בדברי התוס' במנחות שם דמשום הך דינא דאסור להקריב קודם תמיד של שחר מיפסיל אפי' בדיעבד [עי' בדברי המל"מ ז"ל בפ"א מתמידין ה"ג ד"ה ודע שלפי, וע"ע בדברי התוס' בהוריות ד' א' ד"ה שהביא לענין תמיד של ביה"ע], א"כ שפיר איכא נפק"מ דאי משום תדיר אינו נפסל בדיעבד. אלא אפי' לדעת רוב הראשונים ז"ל דגם משום דינא דלא יקריב קודם התמיד לא נפסל בדיעבד, מ"מ אכתי איכא נפק"מ למאי דמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מתמידין ה"ג דאיכא איסורא להקריב קרבן קודם תמיד של שחר, והשתא אי משום תדיר, מצוה איכא איסורא ליכא.
תו יש לומר בע"ה נפק"מ, למאי דקיי"ל דמצוה עוברת קודמת למעלת התדיר וכדאמרי' בברכות כ"ח א' [וגם חכמים דפליגי התם היינו משום דס"ל דמוסף לאו מצוה עוברת היא דזמנה כל היום]. ולמאי דקיי"ל כרבא בזבחים כ"ה ב' דשעות פוסלות בקדשים, ויש לפניו כבש שהיום לאחר שעה אחת ביום יעבור עליו שנה, א"כ אי משום מעלת תדיר י"ל דכיון דהקרבן השני נפסל לאחר שעה הוי מצוה עוברת והו"ל ליקדום לקרבן תמיד, לולי קרא דאסור להקריב קרבן קודם תמיד של שחר. מיהו י"ל דמצוה עוברת אינה בגוף הקרבן אלא בגוף המצוה, וגם אם הקדישו כבש לקרבן חובה ואם ימתינו אחר התמיד יפסל הכבש מ"מ לא נחשב מצוה עוברת דהמצוה אינה עוברת אלא זמנה כל היום. וכן מוכח קצת מהא דהק' התוס' ביומא ל"ד א' למאי בעי' קרא דהעולה עולה ראשונה תיפו"ל דתמיד קודם משום תדיר ולא תי' כתירוצינו, וצ"ת.
ונלע"ד בע"ה ראי' נפלאה, דגם אם עברו והקטירו קודם תמיד של שחר, אכתי איכא איסורא להקדים עוד קרבן ובהקדם ב' הקדמות.
א] הנה אם נימא דכיון שכבר הקריבו קודם התמיד תו ליכא איסורא להקדים, א"כ הי' מן הדין דבתמיד של בין הערביים דילפי' מעליה השלם דאסור להקריב קרבן לאחר תמיד של ביה"ע, אם עברו והקריבו לאחר התמיד תו ליכא איסורא דבלא"ה תמיד של ביה"ע לא יהי' הקרבן האחרון.
ב] בפסחים נ"ט א' במחוסר כיפורים שלא הביא קרבן חטאת בערב פסח אמרי' דמותר להקריב החטאת משום דעשה שיש בו כרת דוחה עשה דהשלמה יעו"ש.
והשתא להנ"ל תיקשי למאי הוצרכנו לתורת דחי' ימתינו עד לאחר שיקריבו פסח ואפי' פסח אחד ושוב יוכלו להקריב החטאת בהיתר גמור. אע"כ דחל איסור על כל קרבן להקריבו לאחר תמיד של ביה"ע ולפיכך גם אם יקריבו את הפסח אכתי שאר הקרבנות באיסורייהו קיימא, ומינה לתמיד של שחר, דגם אם עברו והקריבו קודם התמיד מ"מ אסור להקריב עוד קרבן עד שיקריבו התמיד.
מיהו י"ל דכל מצות השלמה ד'עליה השלם' היינו רק בקרבן שזמנו להיות קודם התמיד ועלה הקפידה התורה שיהא התמיד אחרון לכל הקרבנות, אבל קרבן פסח שהתורה קבעה זמנה לאחר התמיד של ביה"ע וכדאמרי' התם דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערביים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערביים בלבד, ולפיכך לא פגע ולא נגע בהשלמה, ובהכרח דכן הוא, דהא בכל יום הי' מקטירין קטורת אחר תמיד של ביה"ע, ואע"ג דלהקטיר אסור אחר תמיד של ביה"ע ואפי' קומץ ומנחה [לולי טעמא שכבר נתקדשו בכלי קודם התמיד] וכדכ' התוס' במנחות כ"ו ב' ד"ה אלא, אלא בע"כ משום דזמן הקטורת הוי בתר התמיד אינה נכללת ב'עליה השלם'.
ברם, לפי"ז נמצא חידוש דין, דאם אירע ומחוסר כיפורים הקריב קרבנו בערב הפסח אחר התמיד משום דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה, שוב מותר להקריב שאר הקרבנות דבזה הדרי' לדברינו דשוב לא יהי' התמיד קרבן אחרון.
ולאחר החיפוש מצאתי מציאה נפלאה בדברי החזו"א ז"ל בהוריות סי ד' סקי"ב וז"ל, "ואולי אין עשה דהשלמה על כל קרבן וקרבן שמקריב אחר תמיד של בין הערבים אלא על הראשון, דכיון שהקריב קרבן אחר אחר תמיד של בין הערבים כבר לא הושלמו קרבנות היום על תמיד של שחר, ושוב מותר להקריב עוד קרבנות אחר תמיד של ביה"ע, ולפיכך בעה"פ שניתן לדחות עשה דהשלמה למחוסר כיפורים מותר להביא אחריו חטאת חלב". והנה ששתי על דבריו ז"ל כמוצא שלל רב, כי הן הן הדברים אשר העלינו ת"ל, וגם מוכרח כדכ' דמה שפסח קרב אחר התמיד אין זה נחשב כלא הושלמו קרבנות היום על תמיד של ביה"ע.
ד] יש לעיין בהקריב בבת אחת קרבן תמיד ועוד קרבן אחר עמו האם עבר או לא, ובפשוטו תליא בהנ"ל דאם הוי חלק ממצות התמיד להקדים קרבן תמיד לכל הקרבנות א"כ בכה"ג הרי לא הקריב התמיד ראשון דהא הקריב עמו גם קרבן אחר, אבל להצד דהוא חלק ממצות הקרבנות שלא להקדים קרבן אחר לקרבן תמיד י"ל דבכה"ג לא עבר דהא לא הקדים קרבן אחר אלא הקריבו בהדי התמיד.
ברם, בתמורה ד' א' אהא דאמרי' התם דהמקדים תרומה לביכורים עובר בל"ת כ' התוס' ד"ה ואתמר בשם הירושלמי דאם הפריש תרומה וביכורים בב"א נהי דלא עבר על הל"ת דהא לא הקדים התרומה מ"מ עובר בעשה דבכלל הציווי הוא להקדים ביכורים לתרומה והוא לא עשה כן דהא הפרישם בב"א, וכ"כ הר"ש ז"ל בפ"ז דדמאי ריש מ"ו יעו"ש, מיהו הרמב"ם ז"ל בפ"ג דתרומות הכ"ג לא הזכיר דאסור להפריש בב"א, והמבי"ט ז"ל בקרית ספר שם סופ"ג כ' דמותר להפריש בב"א.
והשתא לפי"ז גם להך גיסא דהוא חלק ממצות הקרבנות שלא להקדים קרבן לקרבן התמיד, מ"מ אם הקריבם בב"א נמצא דעכ"פ לא הקדים התמיד דבכלל הציווי שלא להקדים קרבן לתמיד איכא נמי מצות עשה להקדים התמיד.
ושוב הראוני דהמקדש דוד ז"ל בקדשים ס"ט סק"א כ' ליישב קו' התוס' אמאי בעי' קרא דהעולה עולה ראשונה תיפו"ל דתמיד קודם משום תדיר, ותי' דנפק"מ לבא לעשותם בב"א דאי משום תדיר שפיר דמי דלא הקדים השאינו תדיר, אבל משום העולה עולה ראשונה אסור דלא הקדים התמיד יעו"ש, והיינו דס"ל דהעולה עולה ראשונה הוא חלק ממצות התמיד להקדים התמיד שיהי' ראשון לכל הקרבנות.
אלא דצ"ע שלא הביא מדברי התוס' בתמורה הנ"ל, ותו, דלדעת התוס' שם א"כ ה"ה בקדימת התדיר לשאינו תדיר נמי אסור לעשותם בב"א דנמצא דלא הקדים התדיר, וא"כ הדק"ל למאי בעי' קרא דהעולה עולה ראשונה תיפו"ל משום תדיר.
תמצית העולה מהדברים.
א] קיי"ל דאסר להקריב קרבן קודם תמיד של שחר וכן אסור להקריב קרבן אחר תמיד דבין הערביים, ויש לחקור בגדר הדין האם הוא חלק ממצות התמיד שיהי' הקרבן הראשון והאחרון ביום, או דילמא הוא דין על הקרבנות שלא להקדימם או לאחרם לקרבן תמיד.
ב] והספק הזה נוגע נמי להגדרת המצוה האם הוי מצות עשה או איסור עשה, דאם הוי חלק ממצות התמיד הוי מ"ע, ואם הוי חלק ממצות הקרבנות א"כ הוי איסור עשה שלא להקדימם או לאחרם לתמיד, ומצינו בזה פלוגתת רבנן קמאי ז"ל.
ג] י"ל נפק"מ, אם יודעים שלא יוכלו להקריב קרבן תמיד האם מותר להקריב שאר הקרבנות, והראב"ד ז"ל כ' דמותר, אבל האוה"ח הק' ז"ל כ' דאסור.
ד] יש להביא ראי' נפלאה מהא דמספקינן ביש רק ב' כבשים האם יקריבום לתמידין או למוספין ותיקשי הא אם לא יקריבו תמידין א"א להקריב מוספין, ויש לדחות דהספק הוי על כבש לתמיד של בין הערביים.
ה] ואכתי צ"ע מהא דמספקי' בב' כבשים לתמידין דלמחר או למוספין דהיום ותיקשי הא משכח"ל כשיש הרבה קרבנות להקריב למחר ואם לא יקריבו תמידין למחר לא יוכלו להקריב שום קרבן, ומה"ט גופא עלינו להעדיף תמידין דלמחר.
ו] תו י"ל נפק"מ בעבר זמן התמיד אי מותר להקריב קרבן וי"ל דלב' הצדדים הנ"ל מותר דכבר ליכא חיוב קרבן תמיד, אולם מדברי האוה"ח הק' ז"ל יש להוכיח דאפי' בכה"ג אסור.
ז] תו י"ל נפק"מ נפלאה, בעברו והקריבו קרבן קודם התמיד האם הותר מעתה להקריב עוד קרבנות קודם התמיד, דלהצד דהוא דין שהתמיד יהי' ראשון א"כ כיון דבלא"ה התמיד לא יהי' ראשון תו לית לן בה, אבל להצד דהוא דין בקרבנות א"כ בכל קרבן איכא איסור להקריבו קודם התמיד.
ח] יש להוכיח מהא דבער"פ אע"ג דהתמיד אינו קרבן אחרון ביום דהא איכא פסח עכ"ז אסור להקריב קרבן אחר, ויש לדחות דחיוב דעליה השלם היינו רק בקרבנות שזמנם קודם תמיד של ביה"ע אבל קרבן פסח התורה קבעה זמנו לאחר התמיד.
ט] ולפי"ז י"ל חידוש דין דאם הקריבו חטאת דמחו"כ בע"פ אחר התמיד שוב מותר להקריב שאר קרבנות, ומצאתי ת"ל דכ"כ החזו"א ז"ל.
י] תו י"ל נפק"מ האם מותר להקריב בבת אחת קרבן תמיד עם קרבן אחר, דלהך גיסא דהמצוה הוי חלק ממצות התמיד להקדימו לכל הקרבנות א"כ בכה"ג אסור דאינו מקדים התמיד, אבל להך גיסא דהמצוה הוי שלא להקדים שום קרבן לתמיד א"כ בכה"ג מותר דאינו מקדימו לתמיד.
י"א] מיהו אמרי' בירושלמי לענין האיסור להקדים תרומה לביכורים דאם הפריש בב"א תרומה וביכורים הוי ביטול מ"ע דבכלל הציווי להקדים הביכורים ולא הקדים, א"כ ה"נ נהי דלא הקדים קרבן אחר לתמיד מ"מ סו"ס גם לא הקדים התמיד.
