עוד בפסוקים הנ"ל וידבר ה' אל משה לאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וכו' תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל והקשה המדרש וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה אלא ללמדך שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן ואענה גם אנכי חלקי על קושית המדרש.
דהנה אנשי כנה"ג סדרו לנו קריאות הפרשיות של כל השנה וקבעו לקרוא פ' פנחס בין המצרים וליתן טעם לשבח על זה נקדים הגמרא דברכות אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו ז"ל והמתין לי כו' ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי וגליתים לבין או"ר ואמר לי חייך לא שעה זו בלבד כו' הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך כו'. והנה שמעתי מפי רבינו הקדוש מו"ר מנחם מענדיל זצוק"ל מרימאנוב שאמר מצינו שהקב"ה מקיים כל התורה כמו שאמרו ז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין ובמקורות אחרים איתא שהוא רופא חולים וקובר מתים ומרחם על האביונים מנין שהקב"ה עושה תשובה אמר הוא ז"ל מצינו שאמרו בגמרא שלשה דברים הקב"ה מתחרט עליהם בכל יום ואחד מהם הוא על שברא היצ"הר שנאמר אשר הרעותי עכ"ד. ומי המביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה הן המה אישים הישראלים אשר הם חרדים לעבודתו ית"ש הגם שקשה עליהם עול השיעבוד וכל ימיהם הן בחיי צער ודוחק וגם העת ההוא שבין המצרים שהוא זמן תגבורת הדינין ועושים מסך ומבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים ואין נוח לעבודת הבורא כ"כ ככל השנה ובזמן הזה התגברו על ישראל וקיטרגו עד שהביא כביכול את הקב"ה לידי מדה להחריב את ביתו ועד עתה בזמן הזה מתגברין ומקטריגין על ישראל ואעפי"כ הן מתגברין על היצ"הר ועוסקים בתורה ובמצות בכל נפשם מזה מקבל הקב"ה שעשועין גדולים ומתחרט על שהחריב את ביתו והגלה את בניו לבין האומות ואומר אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו כך וכו' וכפרש"י ז"ל שם ומתחרט על שהגלה את ישראל וחפץ לקבל נפוצות עמו ולבנות את ביתו. וזהו פי' הגמרא ר' יוסי נכנס לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל ובחורבה זו הי' שליטת החיצונים וגם ר' יוסי בוודאי נעצב על חורבנה ואין השכינה שורה מתוך עצבות ואעפי"כ התגבר לעבודת הבורא ולהתפלל בשמחה ובזה עשה יחוד גדול וכביכול הביא את הקב"ה לידי חרטה וזה הוא הבת קול ששמע שמנהמת ביונה ואומרת אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי וכו'.
והנה אם לא הי' נתבטל התמיד לא היה בחרב בית המקדש וכשנתבטל התמיד מיד הובקע העיר כדאיתא בנמרא בי"ז בתמוז בטל התמיד ונבקע העיר והנה כל כוונות הקרבנות הן שע"י היו עליות העולמות למלאות פגימות הירח שנתמעט ואצל קרבן ר"ח מצינו בפירוש בגמרא שדרשו ע"פ ושעיר עזים אחד לחטאת לה' הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח שמלכות שמים נתמעט משלמה עד צדקיהו ואצלו נאמר ואת עיני צדקיהו עור. ועתה בעו"הר שבוטל התמיד ואין לנו לא מזבח ולא קרבן ואין שיור רק התורה הזאת הבטיח לנו הקב"ה כשנעסוק בפרשת הקרבנות מעלה עלינו כאילו הקרבנום ע"ד ונשלמה פרים שפתינו וגם תפילה תקנו במקום התמידין ע"כ כמו שהי' בתמידין ישראל במעמדן כמו כן עתה שהתפילה היא במקום התמיד צריך האדם להתפלל עם הציבור וכשם שהקרבנות נקרבו ברעוותא דנפשא ולבא כן צריך התפילה להיות מתוך עומק הלב בהתלהבות ובתשוקה וביותר בזמן הזה בין המצרים צריך האדם להתגבר כארי לתורה ולתפילה כי כשהאדם מתעורר עצמו בעת הזאת בתורה ותפילה הוא פועל התקרבות הגאולה יותר מכל השנה כמו שאמרנו לעיל ע"י שהאדם מתגבר בעת הזאת בעבודתו הוא מביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה לכן קבעו לנו חז"ל לקרות פ' פנחס בין המצרים כדי שנקרא פרשיות כל הקרבנות לעורר למעלה ענין הקרבנות שכולם כוונתם להביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה כמאמר חז"ל הביאו עלי כפרה. גם כל העולמות היו נוטלין מלק מכל קרבן. וגם הסט"א נטלה חלקה. וביום הכפורים היו שולחין שעיר לחלקם ובחג הסוכות היו ישראל מקריבין עיי"ן פרים בשביל הע' שרים כדי שיהי' להם קיום בעולם ע"כ אנו קוראין עתה פ' הקרבנות על כוונה זו ג"כ להראות לשרי האומות מה שגרמו ע"י קיטרוגם אשר גם לעצמם גרמו רעה כי כשהי' בה"מק קיים היו מקריבין עבורם קרבנות להמשיך עליהש ג"כ שפע להראות להם שלא יקטרגו עוד יותר ובפרט שאנו קוראים אותה בשבת קודש שאין להם כח כ"כ לקטרג. ע"כ אנו פועלים על ידי קריאתינו פ' זו בין המצרים שאנו מביאים את הקב"ה כביכול לידי חרטה וגם השרי אומות אין מקטרגים כ"כ וע"י זה בכל שנה בעת הזאת נבנית מעט קומת השכינה עד שיעזור הש"ית שנקרא פ' זו בעת הזאת בכל כוונת נפשינו בלתי לה' לבדו על כוונה הנ"ל בוודאי יצמח מזה גאולה שלימה. ואיתא בזו"הק ז"ל עיקר הקרבן הי' הדם שנתלבן ונעשה רחמים לכן אם האדם עובד את הש"ית במס"נ וממעט את דמו ע"י העבודה נתלבן הדם ומתכפר כמו קרבן.
ומזה נבוא לביאור דהנה ע"י מעשה זמרי נתגברו הסט"א וקטרגו על ישראל עד שהי' דבר בעם ופנחס מסר נפשו לנקום נקמת ה' מזמרי מסתמא נתמעט דמו וכיפר על העם כמו קרבנות ובמסירת נפשו עשה יחוד גדול והביא את הקב"ה כביכול לידי חרטה והשיב מחמתו שלא לכעוס עוד על ישראל רק להשפיע להם חשדים וזה פי' הפסוק פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי. השיב הוא לשון תשובה ור"ל שהביא את הקב"ה ע"י מסירת נפשו לידי תשובה ושלא יבער עוד חמתו בהם רק ישפיע להם חיים וכל טוב ואמר הכתוב אח"כ ויכפר על בני ישראל ר"ל שנתמעט דמו בעובדא זו ונתלבן הדם וכיפר על בני ישראל כמו קרבן ממש והבן. [מאור ושמש]
