ואם נכנסו יונים להיכל וטמאו כל השמנים שבהיכל, אין כל פלא בדבר, כי המה הלכו בזה לשיטתם, הלא המה היונים, שכבר היו להם חכמים גדולים כמו סוקרטס אפלטון וכדומה, שחכמתם מאירה לארץ ולדרים עליה עד היום הזה, ומאידך גיסא היו כל בני העם שרויים בחשך וצלמות, אסירי עני וברזל, כי הכהנים שלהם שמרו בכל משמרת "הקודש" שלא יעלה להם אף קרן אור נוגה משהו. וכשסוקרטס לא נזהר בלשונו והטיף את דבריו המאירים לפני קהל עם ועדה, יצא עליו הגזר דין הנורא שישתה את כוס התרעלה כדי שילך הוא למיתה ולא יפריע את החיים מהתרדמה הארוכה שלהם, ו"כבו את הנר בשביל החולה - העם החולה במחלת הבערות - שישן". וכשנכנסו יונים להיכל, נכדיהם של שומרי משמרת "הקודש" הנ"ל וראו שמן בהיכל, ראו מנורות דולקות ופתילים מאירים עמדו נדהמים ונשתוממים על המראה המוזר הזה והתפעלו על זה הפלא ופלא היתכן הדבר המגונה הזה, נרות בעזרה מנין, ואם באמת במקדש אתם חפצים הרי השמן צריך להיות בבל יראה ובבל ימצא, ואם בשמן אתם חפצים למה לכם מקדש?
וטמאו את כל השמנים שבהיכל, כי לשיטתם לא היתה להם דרך אחרת ואדרבא מרוב "אהבה" לנו עשו את מה שעשו.
בקיצור, היוניות חוגגת את חגה כשעולה בידה לסתום את הגולל על השמנים, והיהדות חוגגת דוקא כשהשמנים דולקים ומאירים באורם המזהיר והצנוע.
[דרשות אל עמי]
