ענין ר"ה, דהנה כתיב באדה"ר ויפל ה"א תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו וגו' ויבן ה"א את הצלע וגו', ובמקובלים דברו למה נבראו דו פרצופין עד שהי' צורך לנסרו ולא נבראו לכתחילה זכר ונקיבה, הגם כי החקר אלקי תמצא, מ"מ איתא במדרש בראשית מויכלו ואילך כבוד מלכים חקור דבר, ובאשר נכתבה הפרשה אחר ויכלו, הורשה לחקור בו, ושוב נאמר בזה פטפוטי דאורייתא טבין, ואומר אני באימה, דהיות ידוע שהיתה אז מציאות הרע בעולם דבוק בטוב כקליפה לפרי טרם נתבשל, וזהו ענין עץ הדטו"ר שהי' בשורש אחד עם עץ החיים, והי' מהצורך לכח פירוד להפריד הקליפה מהפרי, ובאשר אז כח הפירוד טרם הי' בעולם שהכל הי' אחדות, לזאת ברא ה' את האדם דו פרצופין, ואדה"ר במאמרו לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג עורר למעלה שינתן כח פירוד לקיומו של עולם כדי שיהי' ראוי להזדווג ולהתאחד, והאי פירוד אחדות היא, כי הוא צורך אחדות, וא"כ אינו יוצא מכלל האחדות, ומ"מ נתהוה כח פירוד בעולם, וגרם פירוד בין רע לטוב, וע"כ יצה"ר לא הי' לו מקום בגוף אדם וחוה אלא מצא לו נושא הוא הנחש, דבר הנפרד מהם, ועד שאכלו מעץ הדעת טו"ר לא נכנס יצה"ר בגופם, ולולא שאכלו מעץ הדטו"ר הי' מציאות הרע כלה והולכת ושבה לאפס ואין, כמו קליפה המתקלפת מהפרי שבמעט זמן תאבד צורתה ונכמשה ותשוב, לעפרה, כי כל חיותם היא מצד שיש להם יניקה מהטוב באמצעות דבוקם להטוב, וכאשר נתפרדו פסק חיותם, אך בעבור חטאם חזר הרע להתדבק בהטוב ושואב משם חיות עד לעתיד שרוח הטומאה יעביר מן הארץ:
