הגרח"מ הורוביץ שליט"א
בעמדינו בימים הסמוכים ליום מתן תורתינו, אשר ביום זה בחר בנו השי"ת מכל עם להיות לו סגולה מכל העמים וברחמיו וחסדיו הנחילנו את תורתו הקדושה תורת אמת, הנני בע"ה לכתוב בענין הנוגע למנהג ישראל להיות ניעורים כל ליל שבועות ולעסוק בתורתו הקדושה.
נחלקו רבותינו האחרונים ז"ל במי שהי' ער כל הלילה האם מברך ברכת אלקי נשמה בבוקר, דעת העטרת זקנים ז"ל בגליון השו"ע סי' מ"ו סק"ד דלא יברך וכ' דהסכים עמו להלכה הגאון רבינו יושע מקראקא ז"ל, והעתיקו האליה רבא ז"ל בסי' מ"ו סקי"ב להלכה. והפמ"ג ז"ל סי' מ"ו א"א סקי"ב העיר מהא דפסק מרן המחבר ז"ל שם ס"ח דברכות השחר נתקנו על מנהגו של עולם ואע"ג דלא נתחייב בהם מברכן ומ"ש ברכת אלקי נשמה, והשע"ת ז"ל שם סקי"ב הביא בשם רבינו חיים ויטאל ז"ל דמנהג רבינו האר"י ז"ל הי' לברך, ולפיכך כ' השע"ת ז"ל דנכון שישתדל לישון מעט שיביא עצמו לידי חיוב או ישמע הברכה מחבירו שישן בלילה, וכן אסיק המשנה ברורה ז"ל סמ"ו סקכ"ד.
ונלע"ד להביא בע"ה ראי' אלימתא דהניעור בלילה אינו מברך ברכת אלקי נשמה, ובהקדם ד' הקדמות.
א] בירושלמי ברכות פ"א ה"ה איתא [והביאו הרא"ש ז"ל פ' ע"פ סוף ה"ב] "כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה כגון ק"ש ותפילה אין פותחין בהן בברוך. התיב רבי ירמיה הרי גאולה [היינו ברכת אשר גאלנו בליל הסדר]. שנייא היא דמר רבי יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא וכו' הא קדושה [היינו ברכת קידוש היום בשבת ויו"ט] שניא שאם הי' אוכל מבעוד יום ומשך סעודתו עד שיקדש היום אינו אומר בורא פרי הגפן". ומתבאר מדברי הירושלמי דכללא הוא דברכה הסמוכה לחברתה הינו רק היכא דבכל אופן איכא ב' הברכות אבל אם איכא אופן דמברכין הברכה השניה ולא הראשונה לא מיקרי תו ברכה הסמוכה לחברתה.
והנה התוס' בברכות מ"ו א' ד"ה כל כתבו וז"ל "ברכת אשר יצר אינה סמוכה לנטילת ידים דנטילה שייכא בלא אשר יצר והרבה פעמים אומרה לבדה", והמהרש"א ז"ל שם העיר וז"ל "מגומגם קצת, והל"ל בהיפך דאשר יצר שייכא בלא נטילה ולכך אינה סמוכה לנטילת ידים דהרבה פעמים אומרה בלא נטילה", וכונתו ז"ל דכיון דאנו דנין על השני' אמאי אינה פותחת בברוך א"כ הא דמשכח"ל הראשונה בלא השני' אינו מגרע, דעכ"פ השני' לעולם סמוכה לראשונה.
אמנם דברי התוס' איתא נמי באבודרהם בסדר השכמת הבוקר ברכת אשר יצר [והעתיקו העטרת זקנים ז"ל או"ח ריש ס"ד], וז"ל האבודרהם ז"ל "ואחר כך אומר ברוך אתה ד' אמ"ה אשר יצר את האדם בחכמה, ברכה זו אין זה דין ברכה הסמוכה לחברתה שלא לפתוח בה בברוך שהרי על נטילת ידים אומר כמה פעמים בלא אשר יצר ואין דין ברכות הסמוכות וכו' אלא כשהם סמוכות לעולם" ובהגהות שם הביא דכן איתא בספר המנהיג לראב"ן הירחי ז"ל בשם הר"י ז"ל. והנה לכאו' תמיהת המהרש"א ז"ל עצומה מה איכפ"ל בהא דלפעמים מברך הראשונה ולא השני'.
ומכח זה נראה בע"ה להוכיח דס"ל להתוס' והאבודרהם ז"ל דגדר ברכה הסמוכה לחברתה היינו דוקא כאשר נתקנו על סדר אחד ומכח טעם אחד נתקנו, וכדכ' רש"י ז"ל בכתובות ח' א' ד"ה שמח, דברכת אשר יצר את האדם בצלמו פותחת בברוך וברכת שוש תשיש וברכת שמח תשמח אינן פותחות בברוך היינו משום דברכת אשר יצר אינה על הזיווג אלא היא תחילת ברכת חתנים והוא ענין בפני עצמו לפיכך פותח בברוך, אבל שוש תשיש ושמח תשמח נתקן על הסדר אחר ברכת אשר יצר דהכל קאי על שמחת חתנים, יעו"ש, ומוכח דאע"ג דברכת שהכל ברא סמוכה לעולם אחר ברכת יוצר האדם מ"מ כיון דאינן ענין אחד לא נחשב כברכה הסמוכה לחברתה.
ומצאתי דהחרדים ז"ל בפי' לירושלמי בפ"א דברכות ה"ה הנ"ל בד"ה ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה כ' וז"ל כתב המרדכי הטעם משום דפתיחת הברכה שלפניה פוטרתה עכ"ל, כלומר דכחדא ברכתא חשיבא" והנה דבריו ז"ל דנחשב כחדא ברכה לא שייך אלא היכא דנתקנו על ענין אחד, דבנתקנו על ב' ענינים היאך שייך להכלילם כברכה אחת.
והשתא לפי"ז ניחא מאד, דכדי להוכיח שלא נתקן על הסדר, סגי בהא דאין ב' הברכות באים לעולם יחדיו וגם היכא דפעמים משכח"ל ברכה ראשונה בלא השני', גם זה מוכיח שלא נתקנו על הסדר, וכן איפכא היכא דפעמים משכח"ל שהברכה השני' באה בלא הראשונה גם זה מוכיח דלא נתקנו על סדר אחד.
אבל התוס' שם בכתובות כתבו טעם אחר בהא דברכת שהכל ברא לכבודו פותחת בברוך והיינו משום דאם לא היתה פותחת בברוך הי' נראה הכל כברכה אחת ארוכה יעו"ש, וכתבו דרש"י ז"ל נתן טעם אחר בזה, ומדמיאנו בטעמא דרש"י ז"ל מוכח דס"ל דאי משום טעמא דרש"י ז"ל אכתי הוי ברכה הסמוכה לחברתה.
ולהנ"ל נראה מוכח מדבריהם ז"ל דס"ל דברכה הסמוכה לחברתה אין זה משום דנתקנו על סדר וענין אחד וכל ברכה מישך שייכי לחברתה, אלא כל שב' הברכות סמוכות אע"ג דכל ברכה קאי אענין אחר הוי הברכה סמוכה לחברתה, וכלומר דסמיכותם התדירית איהו הגורם לפטור הברכה השני' מפתיחתה בברוך, וזה עולה כדעת מהרש"א ז"ל הנ"ל.
ועתה נהדר אנפין בע"ה לדברי הירושלמי הנ"ל, הנה נראה בע"ה מסברא, דהא דכ' הירושלמי דכיון דמשכח"ל שהברכה השני' תבא בלא הראשונה לא הוי ברכה הסמוכה לחברתה, א"ש רק להך גיסא דברכה הסמוכה לחברתה אין זה משום דנתקן על ענין אחד אלא סמיכותם איהו הגורם לפטור הברכה השני' מפתיחתה בברוך, דלפי"ז כיון דהברכה השני' אינה באה לעולם אחר הראשונה דמשכח"ל דהשניה באה בלא הראשונה חייבו חז"ל לפתוח בה בברוך.
אבל לאידך גיסא דגדר סמוכה לחברתה היינו כיון דנתקנו על ענין אחד, הנה לפי"ז צ"ע בדברי הירושלמי, דמה לי הא דלפעמים השני' באה בלא הראשונה, וכי דבר זה סותר הא דנתקנו על ענין אחד, והרי טעמא דאין השני' פותחת בברוך היינו משום דהוא המשך לברכה הראשונה, וא"כ גם אם איתרמויי איתרמי דהשני' באה בלא הראשונה מ"מ נתקנו על ענין אחד.
ובע"כ לומר דלהך גיסא דנתקנו על ענין אחד, דברי הירושלמי יתפרשו באופן זה, דכיון דמשכח"ל שהשניה באה בלא הראשונה ה"ז מוכיח דלא נתקנו יחדיו, וכגון ברכת הגפן וברכת קידוש דכיון דברכת קידוש משכח"ל בלא ברכת הגפן ה"ז מוכיח דברכת הגפן לא באה על קידוש היום אלא על שתית היין [וכדבעי' למימר בע"ה קמן], דאם היו באים שתיהן על אותו עניין א"כ כל היכא דנזדמן שנתחייב באחת מהן מאיזה טעם לא יתחייב גם בשניה והרי הגיע זמנן ועל כרחך דהן תלויות בב' עניינים נפרדים וממילא לא הוי סמוכה לחבירתה.
אלא דאכתי מבחוץ אנו עומדין, דהא בירושלמי התם הקשו נמי מברכת אשר גאלנו שאומרים בהגדה לאחר הלל ופותחת בברוך ושנינן דכיון דפעמים אומר הלל בבית הכנסת ואז אינו מברך על ההלל שאומר בהגדה לא הוי סמוכה לחברתה, והנה בהנך ברכות ליכא למימר דלא נתקנו על ענין אחד, דפשיטא דאשר גאלנו והלל נתקן על הנס, וצע"ק.
ועכ"פ הא מיהת איכא נפק"מ להלכה בין ב' הביאורים הנ"ל בגדר סמוכה לחברתה היכא דלא משכח"ל לשניה בלא הראשונה אבל משכח"ל ראשונה בלא שניה, דלהך גיסא דברכות סמוכות יסודם במה שבאים על ענין אחד א"כ כיון דמשכח"ל ראשונה בלא השני' לא הוי ברכות סמוכות דהא קמן דלא נתקנו על ענין אחד, אבל לאידך גיסא דברכות הסמוכות היינו כאשר נאמרות זו אחר זו, א"כ כיון דהשניה לעולם באה אחר הראשונה הוי ברכה הסמוכה.
והנה הטור ז"ל באו"ח סי' ק"י הביא דברי מהר"ם מרוטנבורק ז"ל גבי תפילת הדרך וז"ל "והרב רבינו מאיר מרוטנבורק כשהיה יוצא לדרך בבקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים ותהיה ברכה סמוכה לחבירתה", והנה להנ"ל צ"ע לא מבעיא להך גיסא דברכה הסמוכה לחברתה היינו רק כשנתקנו על ענין אחד א"כ מה תועלת איכא בהא דמסמיכה לברכת הגומל חסדים טובים הא אינן ענין אחד, אלא אפי' לאידך גיסא דכל שנתקנו לאומרם בזה אחר זה הוי סמוכה לחברתה, תיקשי הא תפילת הדרך לא נתקנה לאמרה אחר ברכת הגומל חסדים טובים. וצ"ע.
ובע"כ לומר דמהר"ם ז"ל ס"ל כדעת התוס' בכתובות הנ"ל דגדר ברכה הסמוכה היינו משום סמיכותם התדירית ולא משום דנתקנו בענין אחד, אלא דס"ל דהירושלמי מיירי רק בהנך ברכות הקבועות דבזה לא הוי סמוכה לחברתה אא"כ סמוכה בקביעות לברכה אחרת דאם משכח"ל לשני' בלא הראשונה ה"ז מוכיח דחז"ל לא חייבו להסמיכה, אבל בברכות שאינן קבועות אלא באקראי, סגי בהא דמסמיכה לעולם לברכה אחרת, וכן משמע מדברי המשנה ברורה ז"ל סי' ק"י סקכ"ח דלדעת מהר"ם ז"ל חייב לעולם להסמיכה לברכה, [דכ' דבדיעבד אם אין לו למה להסמיך יכול לברכה ולסמוך על הפוסקים דס"ל דאין צריך להסמיכה ומינה דלדעת מהר"ם ז"ל חייב לעולם להסמיכה], וצ"ת.
ב] הנה ברכת אלקי נשמה אינה פותחת בברוך ובטעם הדבר מצינו בדברי רבנן קמאי ז"ל כמה טעמים, דעת הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ד' ס"א כ' דברכת אלקי נשמה אינה פותחת בברוך כיון דסמוכה לברכת אשר יצר ומה"ט חייב להסמיך ברכת אלקי נשמה לברכת אשר יצר וכן כ' המ"ב ז"ל ס"ו סקי"ב יעו"ש, ודעת התוס' בברכות י"ד א' ד"ה ימים, דה"ט כיון דאין בה אלא הודאה בעלמא והטור ז"ל או"ח סוף ס"ו הביא ב' הטעמים.
והנה לדברינו הנ"ל להך גיסא דגדר ברכה הסמוכה לחברתה היינו משום דנתקנו על סדר וענין אחד, צ"ע מה שייך זה בברכת אשר יצר ואלקי נשמה, ומצאתי דהגר"א ז"ל בביאורו לשו"ע או"ח ס"ד ס"א ד"ה וי"א כ' וז"ל "וצריכין להודות לו ולשרתו ותיקנו אלהי נשמה וזהו על הנשמה ואשר יצר על הגוף ולכן נוסחת כל הראשוני' אלהי נשמה תיכף אחר אשר יצר וכ"ה סידור הטור ושו"ע". ונמצא לדבריו ז"ל ב' הברכות נתקנו על ענין וסדר אחד.
ג] הרמ"א ז"ל באו"ח ס"ד ס"א כ' דברכת אשר יצר מברך בבוקר אע"ג דלא עשה צרכיו, וכ' המג"א ז"ל שם סק"ב והגר"א ז"ל בביאורו שם, דהיינו טעמא דמברך כיון דבבוקר נעשה כבריה חדשה.
ד] הפמ"ג ז"ל שם בא"א סק"ב דלפי"ז אם הי' ניעור בלילה ובבוקר לא עשה צרכיו אינו מברך ברכת אשר יצר דמשום בריה חדשה ליכא דלא ישן בלילה, וכ"ז העתיק המ"ב ז"ל להלכה בסי' ד' בק"ג יעו"ש.
ומעתה בואו חשבון, אי נימא דהניעור בלילה מברך ברכת אלקי נשמה, צ"ע א"כ אמאי ברכת אלקי נשמה אינה פותחת בברוך, מה תאמר כיון דהוי סמוכה לברכת אשר יצר, הא ליתא, דכיון דהניעור כל הלילה אינו מברך ברכת אשר יצר א"כ מצינו גוונא דמברך רק אלקי נשמה ולא אשר יצר, והרי למאי דאסיק הירושלמי דברכה הסמוכה לחברתה היינו רק היכא דבכל אופן איכא חיוב לברך ב' הברכות אבל אם איכא אופן דמברכין הברכה השניה ולא הראשונה לא מיקרי תו ברכה הסמוכה לחברתה, אלא מוכח דגם ברכת אלקי נשמה אין מברכין בניעור כל הלילה, ולפו"ר היא ראי' אלימתא.
