אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא"
רב יוסף ביומא דעצרתא אמר, עבדי לי עגלא תלתא, אמר, אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא (סח ע"ב) וברש"י: "אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי, הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף, ומה ביני לבינם". והתמיהה ידועה, הלא רב יוסף הוא דאמר (סוטה מט:): "לא תיתני ענוה דאיכא אנא", והיאך בא כאן לפאר ולרומם מדרגתו. וכמה תירוצים נאמרו בזה במפרשים ובספרי דרוש.
ונביא מרגניתא טבא מ'ספר הזכירות' להרה"ק מבארדישטוב זי"ע בעל ה'קדושת לוי' (זכירת מתן תורה. מובא גם ב'ענף יוסף' על הע"י כאן), שמפרש דדייקא בדברי רב יוסף טמונה מדת ענוותנותו ושפלות רוחו, והוא על פי הקדמה ידועה בכמה מקומות בספרו הק' 'קדושת לוי', בביאור אמרם ז"ל (יומא כח:): "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה", ולכאורה, מנין ידע כל התורה כולה עד שלא ניתנה, אלא, "ידוע, כי הרמ"ח מצות עשה כנגד הרמ"ח אברים הרוחנים, והשס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים הרוחניים, והמסתכל ברוחניות אברים שלו וברוחניות הגידין שלו הוא משיג הרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת, וכמו שאברי הגוף צריכין למזון הגשמיות שלו ולדברים הגשמיים הצריכין לכל אבר ואבר, כן האברים הרוחניים צריכין לכל אבר ואבר למצות שלו, וכשם שאברים הגשמים אין צריך ללמוד אותם הגשמיות שלהם, כן כל אבר ואבר הרוחנים אין צריך ללמד אותם, כי מעצמם משיגים להמצות שלהם... ולכן קודם שנתנה התוה"ק היו יכולים להשיג כל התורה רמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת, אפס מה שאנחנו אין משיגין התורה מעצמנו ומשכלנו הוא מחמת החומריות אשר הוא מסך המבדיל להשיג אור הרוחניות, אמנם מי שיש לו התפשטות הגשמיות והתגברות הרוחניות הוא יכול להשיג בעין שכלו מעצמו התורה... ולכן אברהם אע"ה אשר נזדכך החומר שלו, השיג מרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו שלו - הרוחניות של כל התורה כולו עד שלא ניתנה" (לשון קדשו ב'קדושה ראשונה' לפורים).
ובזה מבאר (שם) המאמר בהגדה של פסח: "אלו קרבנו לפני הר סיני, ולא נתן לנו את התורה, דיינו", דלכאורה, מה התועלת בקרבנו לפני הר סיני בלי קבלת התורה, אלא, "נודע שבמעמד הר סיני פסקה זוהמתן, כלומר, שבהכנת מתן תורה, דהיינו בהגבלות העם סביב ובפרישתן ג' ימים מנשותיהן, אשר היו דומין למלאכים, ובקרבנות של נערי בני ישראל, נזדכך החומר שלהם, והשיגו התורה עד שלא ניתנה. ולכן אמרו (שבת קמו.) במעמד הר סיני פסקו זוהמתן, ולא אמרו במתן תורה פסקו זוהמתן. שבמעמד הר סיני בעצמו והכנתן למתן תורה נפסקה זוהמתן, וכיון שפסקו זוהמתן השיגו התורה, שהתורה היא הרמ"ח אברים הרוחנים ושס"ה גידים הרוחנים, ונדבק האור השכל באור מצוות כי הוא הכל אחד, וזה: 'אלו קרבנו לפני הר סיני, ולא נתן לנו את התורה, דיינו', כלומר, כיון שקרבנו להר סיני אז פסקה זוהמתן והשיגו את התורה עד שלא ניתנה, כמו שהשיג אאע"ה, ולכן אפילו 'לא נתן לנו את התורה, דיינו'. ועיין באלשיך הק' על שיר השירים, אשר הוא כתב כדברים האלה...".
וכותב ה'קדושת לוי' (ספר הזכירות שם), כי "אם היו נשארים במדרגה זו, היו יכולים לדבק בבורא ית"ש בכל עת ובכל רגע, אף בלא נתינת התורה, כי היו משיגים בשכלם הזך כל המצוות, כמו אאע"ה, אך כיון שבאפשר להשיג המצוות למה לנו התורה, ויבואר, כי הלא הוגד לכם מראש, שכל כוונות השי"ת מכל פעולותיו לטובת עמו בית ישראל, ומשמים הביט ה' ראה את כל בני אדם, שלאו כל מוחא סבל דא, שיוכל לבוא למדרגה כזו כאאע"ה להשיג כל המצוות מפאת שכלם, לזה נתן לנו התוה"ק, לתת לפתאים ערמה, שבראות איש הישראלי כל הכתוב בה לחיים, לידע את הדרך אשר ילך בה, ואת המעשה אשר יעשה האדם וחי בהם".
נמצא, כי עצם נתינת התורה לבני ישראל מורה על שפלות מדרגת ישראל, כי כאשר שרויים ונמצאים ברוממות המדרגה, לא היה שום צורך במתן תורה בפועל ממש, שהרי בקרבתם להר סיני בלבד כבר השיגו התורה ומצוותיה, אלא, שהמביט מראשית אחרית ית' ראה שלא יהיו שרויים תדיר ברוממות המדרגה, ולתועלת כן ניתנה להם התורה בהר סיני, בכדי שידעו תמיד את המעשה אשר יעשון.
ואכתי יבוארו דברי רב יוסף שאכן דיבר ברוב ענוותנותו, ואמר "בשלמא אי הייתי במדרגה זו להשיג התורה מפאת שכלי, על ידי התפשטות הגשמיות, ולא הייתי צריך לזה היום שנתנה בו תורה, לא הייתי צריך לשמוח כל כך הרבה בזה היום נתינת התורה, אבל האמת 'אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא', פירוש, דמשום קבלת התורה שנתנה ביום זה, משו"ה ליכא כוותי בשוקא, אבל בלא נתינת התורה, אז הייתי גם כן כמו יוסף בשוקא, ולא הייתי משיג התורה מעצמי ומדעתי, אם כן כיון ד'זה היום עשה ה' לי', שאוכל לבוא למדרגה זו, על כן 'נגילה ונשמחה בו'. והנה גודל מעלת תהלת צדקת רב יוסף, בוודאי היה תמיד בהתפשטות הגשמיות - להשיג התורה, אפס לגודל ענותנותו השפיל עצמו, ומזה תוכחת מגולה לבני אדם להשפיל את עצמם בתכלית השפלות, כמאמר חכז"ל (אבות ד, ד) 'מאוד מאוד הוי שפל רוח', אמן סלה".
Another pshat: If the Torah hadn't been given I would be like everyone else. Another Joe. But now that we have the Torah and I see the tremendous responsibilities and obligations I have, I realize how high the bar is, I understand the magnitude of my task and how inadequate I am to it - I am much more inferior than anyone else!
